אני אמא

בעיקבות סיפור האוטו שניתקע...

היום נסעתי בתחבורה ציבורית לעבודה.

אז יצאתי ב-7:15 הגעתי לעבודה ב-08:45.

אוטובוס-רכבת-ושוב אוטובוס.

היה מעניין.

איש אחד כנראה לא הספיק להתגלח בבית, אז הוציא מכונת גילוח,

עמד על יד שלט חוצות שמכוסה פלסטיק ששימש אותו כמראה והתגלח.

איזה אחד שמה עיפרון שפתיים באוטובוס כשהוא נסע וקפץ... ויצא לה מדוייק.

אני אפילו  בבית מול המראה לא מצליחה לשים את השפתון כמו שצריךץ

כמה ילדים עלו לאוטובוס לבושים בדיוק אותו דבר, היה משעשע לראות אותם אותו ילד בכמה גדלים..

ילדה אחת אולי בת 10 או 12 עם שניילדים צעירים ממנה,

היא אחראית לקחת אותם לגן.

(לא ידעתי שמערכת החינוך החרדתית לא בחופשה)

אישה ובעלה הולכים יחד עם עגלה לשוק,

לה קריר והוא עוזר לה ללבוש את הוודר ומשפשף את גבה כדי לחמם אותה.

השניים מבוגרים ונראה שחיים יחד כבר המון שנים, הם מדברים בנהם ללא מילים.

איששה אחת התיישבה על-ידי והתנצלה...

היא צריכה לתת את השקית למישהי וחייבת לשבת על-יד הדלת.

עניתי לה שדווקא נחמד לי שהיא בחרה לשבת על-ידי עם או בלי סיבה.

וכל זה בנסיעה של שעה וחצי בתחבורה ציבורית,

דרך שבאוטו אני עושה במשהו כמו 20 דקות.

ולא קשור או אולי בעצם מאד קשור,

קיבלתי המון מחמאות לאחרונה שאני רואה טוב בדברים.

עיניין של אימון באמת התאמנתי המון על זה.

זה עושה ליטוב, 

זהו להיום.

תחשבו טוב, יהיה טוב.

אורלי