לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אני אמא


הרבה שנים חיכיתי לרגע הזה. חיכיתי ובסוף זה קרה, אני אמא. אני אמא של אוּרי, שנולד בהדסה עין -כרם, ב-28 במאי 2007 לאבא ואמא שמאד מאד אוהבים.

Avatarכינוי:  אמא של אוּרי

בת: 62

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2017    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: * -. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

הצופים - טיול פסח.


חלף שבוע מאז הטיול של הצופים.

השורה התחתונה היא שהילד חזר מאושר.

מחייך, מלוכלך, רעב וכל כל מאושר.

ידעתי שעשיתי נכון.

 

 

זה התחיל בשבת שעברה בחמש וחצי בבקר, אז לקחנו את אורי לשבט,

הוא פגש בשמחה רבה את חבריו, והם עלו לאוטובוס.

אני היתי חצי שבורת לב,

האם יהיה לו טוב,

האם הוא יצליח להרדם?

האם יהיה מספיק חם?

ואוכל?

ומה יקרה אן יהיה המון אבק והתקף של אסטמה יגיע?

ומה עם זה שאני לא בשליטה, שאני לא שם לעזור (ואולי להפריע לו??)

 

ברגע שנכנסנו לאוטו, התחלתי להרגיש שזה לא נכון, שעדיעף שהילד היה נשאר איתי...

אבל הראש כמו שהראש תמיד יודע לעשות אמר ...

לא גברת זה הדבר הכי הכי נכון לאורי.

הוא יצמח,

הוא יגדל, 

יהיה לו נפלא.

הגענו הביתה לבית.... ריק.

בלי רעש של "ראש גדול ראש חדש"

בלי מישהו שכל הזמן קופץ על המתח בחידר שלו.

בלי השירים של סטסיק ובן-אל תבורי...

האמת,

בית משעמם.

 

הלכנו קצת לישון בכל זאת לקום ברבע לחמש בשבת זה קצת אכזרי..

אחר כך נסעתי להורים,

להתנחם אצל אמא.....

כן כן, גם בגיל 55.5 הכי כייף להתנחם אצך אמא.

היא כמובן אמרה מה שידעתי, שהטיולים האלה זה הכייף הכי גדול שקיים.

והכי כייף בעולם לאורי שיצא עם החברים.

 

ביום ראשון אחר הצהרים הוא חזר.

מלא בחוויות כייפיות.

מלא בסיפורים,

על צב חמוד שמצאו בדרך,

על האוכל של הצופים,

על המדריך, והמדריכה שהיו איתו כשהיה זקוק לונטולין שלו,

על שבהתחלה פחד שבלילה יהיה לו קשה אבל לא, לא היה קשה היה הכי כייף בעולם.

על כך שהם ישנו ארבעה בנים באוהל שלו.

על הבדיחות שסיפרו,

על ברד שירד באמצע שומקום...

 

ואני,

הרגשתי כל כך גיבורה שנתתי לו לחוות את החוויה המופלאה הזו.

שהצלחתי למרות הקושי הענקי לשחרר אותו.

שהנה הוא גדול מספיק ויכול ויודע להסתדר.

שמחתי כל כך לראות שאני יכולה לשחרר גאה בעצמי כל כך.

 

 

לא אומרת שבטיול הבא יהיה לי קל.

אבל בטיול הבא אדע שהוא יכול....

ואשמלח אותו עם כל אהבה שבי לחוות להנות... להיות צופפיניק.

 

שבט הע*מר תודה,

אתם אכן אמפריה בדיוק כמו במורלים.

 

 

תחשבו טוב יהיה ממש טוב,,

אורלי

 

 

 

נכתב על ידי אמא של אוּרי , 8/4/2017 10:57   בקטגוריות אביב 2017, אוּרי, אמהות, אני, הנושא החם, חופש, כיתה ד, צופים, שבט הע*מר - גדוד יהב  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שחרור


אורי בצופים.

אני מאד  מאד שמחה על כך.

אני מאמינה באמת ובתמים שבתנועות הנוער גדלים אנשים טובים יותר.

אני מאמינה שהילדים/נערים לומדים על אהבת אדם,

             על נתינה וקבלה,

             על אהבת הארץ

             ועוד ערכים כאלה ואחרים.

 

בתחילת השנה אורי יצא לטיול פתיחת שנה. 

הוא חשש לצאת לבד ולכן יצאתי איתו, יחד איתו ישנתי באוהל (או בעצם לא ישנתי..)

יחד איתו אכלתי אוכל של הצופים..

יחד איתו...

הוא נהנה מאד,

ואני הייתי על-ידו והרגשתי מצויין עם זה, למרות שהיה לי קשה.

 

עכשיו מתקרב טיול פסח.

הם יטיילו באיזור חיפה והכרמל, לילה אחד מחוץ לבית באוהל עם שק"ש

אורי רוצה לצאת, הפעם לבד.

ואני יודעת שזה נפלא.

ואני יודעת שזה נהדר,

ואני יודעת שישמרו עליו, ושהוא יהנה מכל שניה.

ואני יודעת שהניתוק מחבל הטבור שלי חשוב....

 

ובכל זאת,

 

אמרתי לאבא, 

אולי כדאי שאנחנו ניסע לאיזה צימר באיזור חיפה,

שאם הוא יזדקק לנו שנהיה קרובים.

שאנחנו בכל זאת נהיה שם באיזור.

אני אתגעגע ויהיה לי קשר....

ואבא מתנגד (נו, טוב אני יודעת שבצדק)

הוא אומר, שחררי.

הוא אומר יזדקק לנו ניסע...

הוא אומר יהיה בסדר, אני בטוח.

את רוצה אומר אבא שהוא יפתח עצמאות, אז תני לו.

את רוצה שהוא יהיה מאושר עם חבריו, תני לו....

אבל אני אתגעגע.....

וכל כך יודעת שהוא צודק.

 

כנראה לצופים יש מטרה נסתרת נוספת שלא חרוטה על הדגל - 

 

ללמד את אמא לשחרר.

 

 

 

זהו להפעם,

תחשבו טוב יהיה טוב.

אני יודעת שיהיה לו כייף....

 

אורלי

 

נכתב על ידי אמא של אוּרי , 22/3/2017 18:01   בקטגוריות אוּרי, אני, אמהות, גדילה, צופים, שבט הע*מר - גדוד יהב, שחרור, אביב 2017  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



סוכות תשע"ז - טיול פתיחת שנה


כפי שכתבתי אורי לא כל כך רצה לצאת,

אחרי שיחות איתו הבנתי שהוא רוצה לצאת אבל, חושש.

ולכן אמרתי שאצא איתו,

אחרי כן נבהלתי מאמירה של עצמי,

ובסופו של דבר הבנתי שא אני רוצה שהוא לא יחשוש ויוכל בעתיד לצאת לבד

אני צריכה לתת לו את הזרת שלי לביטחון.

 

אז ביום שישי שלפני סוכות יצאנו יחד אורי ואני לטיול. קדם לזה קנייה של אוהל, ושק שינה.

אני וגם אורי התרגשנו מאד לקראת הטיול הזה.

אני לא ישנתי בשטח המון המון שנים - חששתי מכך מאד, גם בגלל כאבי הגב הקבועים שלי,

גם בגלל שגם כילדה לא הכי אהבתי נהנתי מטיולי שטח.

אבל המטרה, והרצון לתת לאורי זרת לעזרה גברה ויצאתי לטיול.

הגענו לחניון בנס הרים, הילדים נתבקשו להקים א ההולים שלהם.

החניכים הגדולים יותר הקימו את ההולים שלהם בשניות ובאו לעזור ולסייעלקטנים.

ואז עמד לו האוהל לתפארת, והילדים הלכו לפעולת צופים.

הילדים קיבלו את החוקים,

אין ללכת לבד לשירותים.

כובע משבע בבקר עד שבע בערב..

לא שופכים סתם מים.

מקשיבים ומכבדים את המדריכים.


היינו שלושה הורים, ישבנו יחד שוחחנו וקיטרנו שאין קפה...

מאוחר יותר התקיימה קבלת שבת וארוחת ערב שהחניכים משכבות ז' וח' הכינו.

מרגש לראות קבוצה של מאה ילדים יושבים יחד שרים שירי שבת, ואוכלים ארוחת ערב שילדים הכינו.

הילדים סיימו והלכו לרחוץ את הכילים, נלכתחילה נתבקשנו להביא כלי פלסטיק רב פעמיים,

וילד שלא הביא אכל על קרש חיתוך....

שוב נתקבצו הילדים בקבוצות שלהם שוחחו שיחקו, והיו נערים ונערות צערים ומקסימים...

 

בכיבוי אורות אורי נכנס לאוהל לא לפני שהמדריכה שלו בדקה שהוא לבוד בבגד שינה מספיק חם,

אורי בקש שאבוא להיותאיתוף וכך עשיתי.

ששטף שיניים ושהכל בסדר.

ילדים בני 9 שפעם ראשונה ישנים מחוץ לבית בלי הורים....

החלו לעשות חגיגת ממתקים, .

ולהשתולל...

מדהים היה לראות את המדריכות שלהם, מציבים גבולות, קשובים דואגים וכל כך אחראיים.

 

אורי מהר מאד נרדם ואני שכבתי לי שם על המזרון שטח,

מקשיבה להשתללות שלי הילדים.

בין חגיגת הממתקים והרצון של הבנים להציק לבנות או של הבנות להציק לבנים.

בנות הרגשו רע והמדריכות היו שם בשבילהן,

היקיאו והמדריכות נתנו להן את האוהל שלהן וישנו בעצמן תחת כפת השמים.

 

לילה שלם הם לא ישנו הילדים המקסימים האלה, והמדיכרות, גם הן...

נסו להשתיק ולהרגיע לחבק ותמוך.

 

בשש בבקר כבר העירו את כולם לארגן את השטח,

לנקות את השטח לארגן אוהלים.

שוב הגדולים היו לעזרתם של הקטנים,

עזרו לגלגל שקי שינה ולקפל אוהלים.

 

בשלב זה אני כבר בקשתי מאורי לפרוש הביתה.

לילה לבן, וזה שלא היה לי אוכל זמין, גרם לסוכר שלילצאת מכלל איזון.

התקשרתי למאר שיבואלאסוף אותי ואורי המשיך עם חבריו.

 

בערב הילד חזר,

מאושר, שזוף עם עיניים נוצצות

סיפר על העטלפים שראה,

על כך שהוא נפל מספר פעמים והצמידו אליו חניך גדול יותר שילך על-ידו.

שהוא מצא מקלות שבעזרתם נעזר והלך בדרך.

 

הדהימו אותי בני ה-15-16 האלה נערים ונערות מדהימים,

אחראיים.

חכמים,

עם כלכך הרבהשממחת נעורים ואידיאלים.

עם כל כך הרבה אהבת אדם.

ילדים יפים וטובים מכילים עוזרים....

לוקחים עליהם אחריות.

 

 

אני יודעת שמעשיתי נכון שיצאתי איתו לטיול.

אני יודעת שעשיתי נכון ללכת הביתה בבוקר.

אני יודעת שהבן שלי גדל בטיול הזה.

 

כמה ימים לאחר הטיול אורי אמר לי,

"אמא אני חושב שאת הטיול הבא אני יכול לצאת לבד."

ידעתי שככה יהיה.

הוכחתי לעצמי שוב מה שתמיד ידעתי....

כל אמא יודעת מה נכון לילד שלה, תמיד האמנתי בזה.

 

 

 

זהו פוםט על סוכות....

 

תחשבו טוב,

יהיה ממש טוב..

 

אורלי

 

 

 

 



 

 


 

 

נכתב על ידי אמא של אוּרי , 28/10/2016 17:40   בקטגוריות אוּרי, חברים וחברות, חופש, טיולים, כיתה ד, סתיו 2016, צופים, שבט הע*מר - גדוד יהב, תמונות, אמהות  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אמא של אורי ב-30/10/2016 09:39
 




דפים:  
58,504
הבלוג משוייך לקטגוריות: משפחתי וחיות אחרות , האופטימיים , 50 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאמא של אוּרי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אמא של אוּרי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)