לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אני אמא


הרבה שנים חיכיתי לרגע הזה. חיכיתי ובסוף זה קרה, אני אמא. אני אמא של אוּרי, שנולד בהדסה עין -כרם, ב-28 במאי 2007 לאבא ואמא שמאד מאד אוהבים.

Avatarכינוי:  אמא של אוּרי

בת: 63

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2017    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: 2016. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

נחת.


כמה נחת ושמחה גאווה וחום יכולה להביא יום הורים.

 

השבוע ביום ג' היה לנן יום הורים, הגענו בשעה היעודה לנו, (טוב  נו איחרנו קצת,

אבל  מסיבה מוצדקת .... אספר אחר כך)

התיישבנו אל מול המורה המדהימה לה זכה אורי בשנה זו (זו השנה השניה שלה עם הכיתה הזו)

והיא סיפרה לנו על אורי,

על היותו מצטיין

באנגלית ובמתמטיקה,

בערבית ובמדעים,

באומנות ובשפה (כלומר עברית, סיפורים, שירים מבנה השפה וכו')

היא סיפרה לנו שהוא חבר טוב שמרבה לעזור לחבריו.

היא סיפרה לנו שאורי משתתף בשיעורים ותורם המון לדיונים.

אהוב ואהוד על חבריו.

התמלאתי גאווה....

ואז שלחה אותנו אל הנהלת, לקבל תעודת הצטיינות, 

אורי אמר לה.... זו התעודה ה-13 שלי...

התרגשתי כאילו זו הפעם הראשונה. נו זו באמת הפעם הראשונה בכיתה ד'.

 

גם מנהלת בית הספר העריפה עליו מחמאות,

ואז,

כשנסענו הביתה אורי אמר לי,

היום כשקיבלתי את תעודת ההצטיינות, לא התרגשתי, אבל כבר לא היה לי כל כך אכפת מהחברים, הייתי גאה בעצמי.

 

נושא החברה והחברים תופס לאחרונה מקום מכובד אצלנו.

האם יש לותר עליהם בשביל ללמוד?

או אולי ללמוד פחות ולהיות יותר "מקובל"

אורי אף דיבר על כך עם יועצת בית הספר שאמרה לו את המשפט הכי חכם בעולם....

"אורי אם אתה רוצה להשקיע בחברה, זה בסדר, את החכמה והשכל שלך לעולם איש לא יקח, מקסימום אחר כך תשלים..."

מילים שמאד הרגיעו את אורי שפעם הראשונה קיבל ציון פחות מ-90...

 

ומי שקרא עד כאן..

למה איחרנו למורה???

אורי בבית ספר נפל על היד וקיבל מכה מאד חזקה,

היד קצת התנפחה והכחילה,

אז רצינו לוודא שאין שבר,

הלכנו לצילום... והתברר שזו מכה כואבת אבל לא יותר מזה.

לשמחתנו...

ולעצבותו של אורי שרצה לא לכתוב כמה ימים בבית הספר....(גם תלמיד מעולה הוא - תלמיד!)

 

זהו להפעם,

תחשבו טוב יהיה ממש טוב,

 

אורלי

 

 

 

נכתב על ידי אמא של אוּרי , 15/12/2016 16:46   בקטגוריות אוּרי, אני, בית-ספר, יד-המורה, כיתה ד, סתיו 2016, נפילה., תעודה  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אמא של אורי ב-1/1/2017 19:25
 



Long Time


שוב הפסקה ארוכה מידיי בכתיבה שלי.

מנסה להוריד את החלודה מיכולת הכתיבה.

 

שנים שהלכתי לקרמיקה במתנ"ס השכונתי.

שנים שנהלתי איתם מלחמה להנגשת המתנ"ס...

השנה הם העבירו את החוג למקום אחר, 

ואז התרגזתי על היחס וההתיחסות וצורת העבודה שלהם,

והחלטתי שאני לא ממשיכה שם.

מתגעגעת לחומר, מתגעגעת ליצירה מתגעגעת.....

מקווה שבזמן הקרוב אתחיל שוב ללכת ליצור במקום אחר.

 

וכששורפות הידיים מצרך, כן זה ממש צרך ליצור,

התחלתי לסרוג,

פעם כשהייתי ילדה קטנה ממש ממש קטנה סבתא מלכה שלי לימדה אותי לסרוג,

ועכשיו לקחתי מסרגות לילדים, וסרגתי צעיף ממש יפה לאחותי,

אחד כחול לאורי ואני בעיצומו של צעיף לעצמי.

הסבירו לי למה הוא מתגלגל לי.. ואיך לתקן את זה.

 

ממש מתחשק לי להרשם לחדר כושר כזה אחד כייפי עם בריכה וג'קוזי,

אני חוששת שאשים את כספי על קרן הצבי, הרי כבר היו דברים מעולם,

ויחד עם זאת ממש זקוקה לזה.

ואז אני אומרת לעצמי גם חדר כושר וגם קרמיקה... ים של כסף....

ואז חוזר הטיעון,

חייבת לעצמי חדר כושר הבריאות דורשת..

וקרמיקה זה ממש לנשמה...

בקיצור לא החלטתי.

 

זהו להפעם,

תחשבו טוב,

יהיה טוב!

 

אורלי

 

 

נכתב על ידי אמא של אוּרי , 12/12/2016 11:34   בקטגוריות אני, סתיו 2016  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



סוכות תשע"ז - טיול פתיחת שנה


כפי שכתבתי אורי לא כל כך רצה לצאת,

אחרי שיחות איתו הבנתי שהוא רוצה לצאת אבל, חושש.

ולכן אמרתי שאצא איתו,

אחרי כן נבהלתי מאמירה של עצמי,

ובסופו של דבר הבנתי שא אני רוצה שהוא לא יחשוש ויוכל בעתיד לצאת לבד

אני צריכה לתת לו את הזרת שלי לביטחון.

 

אז ביום שישי שלפני סוכות יצאנו יחד אורי ואני לטיול. קדם לזה קנייה של אוהל, ושק שינה.

אני וגם אורי התרגשנו מאד לקראת הטיול הזה.

אני לא ישנתי בשטח המון המון שנים - חששתי מכך מאד, גם בגלל כאבי הגב הקבועים שלי,

גם בגלל שגם כילדה לא הכי אהבתי נהנתי מטיולי שטח.

אבל המטרה, והרצון לתת לאורי זרת לעזרה גברה ויצאתי לטיול.

הגענו לחניון בנס הרים, הילדים נתבקשו להקים א ההולים שלהם.

החניכים הגדולים יותר הקימו את ההולים שלהם בשניות ובאו לעזור ולסייעלקטנים.

ואז עמד לו האוהל לתפארת, והילדים הלכו לפעולת צופים.

הילדים קיבלו את החוקים,

אין ללכת לבד לשירותים.

כובע משבע בבקר עד שבע בערב..

לא שופכים סתם מים.

מקשיבים ומכבדים את המדריכים.


היינו שלושה הורים, ישבנו יחד שוחחנו וקיטרנו שאין קפה...

מאוחר יותר התקיימה קבלת שבת וארוחת ערב שהחניכים משכבות ז' וח' הכינו.

מרגש לראות קבוצה של מאה ילדים יושבים יחד שרים שירי שבת, ואוכלים ארוחת ערב שילדים הכינו.

הילדים סיימו והלכו לרחוץ את הכילים, נלכתחילה נתבקשנו להביא כלי פלסטיק רב פעמיים,

וילד שלא הביא אכל על קרש חיתוך....

שוב נתקבצו הילדים בקבוצות שלהם שוחחו שיחקו, והיו נערים ונערות צערים ומקסימים...

 

בכיבוי אורות אורי נכנס לאוהל לא לפני שהמדריכה שלו בדקה שהוא לבוד בבגד שינה מספיק חם,

אורי בקש שאבוא להיותאיתוף וכך עשיתי.

ששטף שיניים ושהכל בסדר.

ילדים בני 9 שפעם ראשונה ישנים מחוץ לבית בלי הורים....

החלו לעשות חגיגת ממתקים, .

ולהשתולל...

מדהים היה לראות את המדריכות שלהם, מציבים גבולות, קשובים דואגים וכל כך אחראיים.

 

אורי מהר מאד נרדם ואני שכבתי לי שם על המזרון שטח,

מקשיבה להשתללות שלי הילדים.

בין חגיגת הממתקים והרצון של הבנים להציק לבנות או של הבנות להציק לבנים.

בנות הרגשו רע והמדריכות היו שם בשבילהן,

היקיאו והמדריכות נתנו להן את האוהל שלהן וישנו בעצמן תחת כפת השמים.

 

לילה שלם הם לא ישנו הילדים המקסימים האלה, והמדיכרות, גם הן...

נסו להשתיק ולהרגיע לחבק ותמוך.

 

בשש בבקר כבר העירו את כולם לארגן את השטח,

לנקות את השטח לארגן אוהלים.

שוב הגדולים היו לעזרתם של הקטנים,

עזרו לגלגל שקי שינה ולקפל אוהלים.

 

בשלב זה אני כבר בקשתי מאורי לפרוש הביתה.

לילה לבן, וזה שלא היה לי אוכל זמין, גרם לסוכר שלילצאת מכלל איזון.

התקשרתי למאר שיבואלאסוף אותי ואורי המשיך עם חבריו.

 

בערב הילד חזר,

מאושר, שזוף עם עיניים נוצצות

סיפר על העטלפים שראה,

על כך שהוא נפל מספר פעמים והצמידו אליו חניך גדול יותר שילך על-ידו.

שהוא מצא מקלות שבעזרתם נעזר והלך בדרך.

 

הדהימו אותי בני ה-15-16 האלה נערים ונערות מדהימים,

אחראיים.

חכמים,

עם כלכך הרבהשממחת נעורים ואידיאלים.

עם כל כך הרבה אהבת אדם.

ילדים יפים וטובים מכילים עוזרים....

לוקחים עליהם אחריות.

 

 

אני יודעת שמעשיתי נכון שיצאתי איתו לטיול.

אני יודעת שעשיתי נכון ללכת הביתה בבוקר.

אני יודעת שהבן שלי גדל בטיול הזה.

 

כמה ימים לאחר הטיול אורי אמר לי,

"אמא אני חושב שאת הטיול הבא אני יכול לצאת לבד."

ידעתי שככה יהיה.

הוכחתי לעצמי שוב מה שתמיד ידעתי....

כל אמא יודעת מה נכון לילד שלה, תמיד האמנתי בזה.

 

 

 

זהו פוםט על סוכות....

 

תחשבו טוב,

יהיה ממש טוב..

 

אורלי

 

 

 

 



 

 


 

 

נכתב על ידי אמא של אוּרי , 28/10/2016 17:40   בקטגוריות אוּרי, חברים וחברות, חופש, טיולים, כיתה ד, סתיו 2016, צופים, שבט הע*מר - גדוד יהב, תמונות, אמהות  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אמא של אורי ב-30/10/2016 09:39
 




דפים:  
60,786
הבלוג משוייך לקטגוריות: משפחתי וחיות אחרות , האופטימיים , 50 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאמא של אוּרי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אמא של אוּרי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)