אני אמא

גלעד שליט בבית.

פרחים לבנים נזרקו על הוואן שבו נסע האיש הזה.

אלפים רבים שרים ברחובות.

עם כל עם ישראל ישבתי מול הטלוויזיה כל היום.

כעסתי על הראיון של הטלוויזיה המצרית.

התפאלתי מתשובותיו של גלעד.

ראיתי את הבגדים המכוערים אם יורשה לי לומר..

ואחר כך את המדים המגוהצים.

והפגישה עם רוה"מ והרמטכל.

החיבוק של אבא.

החיוכים של אמא.

הפחד שמא הוא לא מרגיש טוב יצטרכו לאשפז.

והמסוק שלקח אותו לצפון הארץ.

השופר שנשלף.

הביתה.

מחבקים אתכם ומאחלים לך גלעד התאקלמות קלה.

הוא בבית.

לאחיינית שלי אוראל יש יומהולדת 6.

שאלתי את אורי מה כדאי לקנות לה מתנה והילד אמר, אני חושב שהיא תואהב שימלה ורודה....

הלכנו לקנות שימלה ורודה.

אורי היה בטוח שאם קונים מתנה לאוראל צריך גם לו לקנות מתנה.

הוא רצה, עוד בובת פליימוביל, הודענו לו שהוא כבר קיבל מתנה לחגים ואין שום סיבה לקנות עוד מתנה.

ואז העולם כולו הוזעק בזעקות שבר.

בכי תמרורים....

לקחתי את הילד אלי ואמרתי לו,

שאני מבינה שהוא התאכזב כי הוא מאד רוצה עוד בובה,

אבל,

קנינו לו כבר בובה, וזה יקר ולכן אנחנו צריכים לחסוך כסף כדי לקנות אחרת.

אורי שאל מה זה לחסוך, הסברתי לו שלאסוף כסף ולא לבזבז עד שיש מספיק,

כמו שהוא שם כסף בקופה שלו.

הסברתי לו שנחסוך, ובחנוכה יהיה לנו בטח כבר מספיק כסף לבובת פליימוביל נוספת.

אורי קיבל את ההסבר,

אחרי כמה דקןת הוא אמר לי,

"אמא יש לי רעיון איך יהיה לנו המון כסף"

"איך??"

"אני אקח את הכלי מגינה שלי, ואלך לרחוב ואנגן ואז אנשים יתנו לי כסף..."

כל כך צחקתי,

תמיד שאנחנו רואים נגני רחוב ואוריקי עומד ומסתכל עליהם אני נותנת לו כמה שקלים לתת לנגן.

"ומה תעשה עם כל הכסף? " שאלתי

"אני אתן לך ולאבא ותוכלי לקנות לי כל מיני דברים וגם פליימוביל" קיבלתי תשובה.

"אורי" אמרתי לילד, "ככה אני אוכל לקנות לך המון בגדים יפים מאד"

"אורי כמעט בכה.

"למה  אתה עצוב?" שאלתי,

"כי בגדים זו לא מתנה יפה אני רוצה משחקים!!!" ענה לי בני.

"אז רגע, למה אמרת שאם נקנה לאוראל שימלה זו מתנה יפה???" שאלתי.

"אמא, אוראל היא בת, בנות אוהבות שמלות ובגדים ופיות ונסיכות, אני בן אני רוצה משחקים, אבירים ופירטיים..."

הילד הבין את העולם.

בנות אוהבות בגדים.

ולבנים, בגד זה הכרח אבל לא צורך.

יום נהדר!!!

יש בירושלים, בשכונת רמות קניון חדש,

קניון פתוח כזה, נחמד מאד.

(במיוחד שבקניון שעל יד הבית החליטו לאחרונה לגבות כסף עבור חניה ושם זה חינם...)

לפני החג היתי שם, וקניתי לאורי נעלי ספיידרמן ב-payless חנות שאני מכירה ומוקירה מארה"ב.

כשהבאתי אותן הביתה התברר שהן גדולות,

היום הלכנו להחליף, ומשום מה היום הן היו טובות (כנראה כי הוא גרב גרב יותר עבה.)

בקיצור,

הסתובב שם אדם חרדי, נו טוב ברממות יש המון חרדיים, רק לו היו את ארבעת המינים ביד.

ראתי אותו ואמרתילאורי שיראה,

אוריקי רץ אליו בנעליו החדשות ובקש לראות את ארבעת המינים, אמרתי לאורי שאיש בטח יכול גם ללמד אותו את הברכה,

אוריקי התלהב, ובקש לומר גם ברכה.

שם החרדי לאורי כיפה שחורה על הראש ולימד אותו...

לצערי לא היתה לי מצלמה לצלם-

בערב בשעת ה-quite time אורי אמר שהיה לו מאד כייף להגיד ברכה על ארבעת המינים.

ושהאיש היה מאד נחמד.

ומה למדתי היום-

שתמיד אבל תמיד צריכה להיות מצלמה בתיק.

(הסלולרי שלי הוא מהישנים עם מצלמה לא משהו)

המשך חג מקסים.