אני אמא

אתמול נערכו בחירות למועצת התלמידים בבית הספר של אוריקי.

נתבקשתי, יחד עם אמא נוספת, להיות בועדת הקלפי.

בשמונה בבקר הגענו,

אורי נכנס לכיתה כרגיל,

אחרי כחצי שעה התיישבנו לעבודה.

הסתבר שהילדים ערכו קמפיינים,

ערכו מצעים כתבו והציגו את עצמם בפני חברהם לכיתה.

המתמודדים היו ילדים מכיתות ד'-ו',

וזכות הבחירה גם היא ניתנה לתלמידים בכיתות אלו.

כל ילד הכין לעצמו תעודת זהות, אותה היה עליו להציג לנו ועדת הקלפי.

הילדים ישבו על ספסלים והזמנו לבחור, כל ילד בחר שלושה מעומדים - חבריו לכיתה-שכבה, 

ילד או ילדה שהם האמינו שיכול לעשות את העבודה נכון.

סגנית הנהלת כוכבה היתה  ממונה על טוהר הבחירות.

התפקיד שלי היה לקרוא השמות הילדים, לסמן את עצם הצבעתם ולתת לכל ילד מעטפה.

המעטפות היו ממש אמיתיות...

תפקידה של האם השניה היה להחתים את תועדת הזהות שאותם הציגו הילדים.

המתח היה רב,

ב-11 לאחר ספירת הקולות והתכנסות באולם הספורט,

שמענו קטע של נגינה בחליליות,

הנהלת בית הספר והרכזת החברתית הודו למועצה היוצאת,

ואז -

הוכרזו שמות הילדים במועצת התלמידים החדשה.

כל כך התרגשתי לראות שגם ילדי כיתות התיקשות בחרו

ואף נבחרו למועצת התלמידים.

זכור לי במיוחד אותו ילד חמוד שמרב התרגשות על כך שנבחר החל לבכות..

וילדה אחרת שלא נבחרה ואף היא בכתה.

אני מאחלת למועה החדשה המון המון הצלחה בתפקידה.

אתמול התקשרה אלי לי (שם חצי בדוי - לא בטוחה שהיא רוצה להיות מוזכרת כאן).

"את יושבת? ןאם לא שבי שבי.."

התיישבתי ולי סיפרה לי שאמה נפטרה.

התמלאתי מחשבות ועצב עמוק מאד.

לי היא חברה טובה שלי, אמנם גרה רחוק אבל כל יום אנחנו בווטס אפ בפייסבןןק בטלפון,

היא אוהבת את אורי מאד מאד. אנחנו מכנים אותה דודה של אורי,

היא באמת באמת כאחות לי.

אני רוצה לספר על הקשר שלי עם אמא של לי.

לפני שמונה שנים בערך בפסח- בתקופה שחלמתי שיהיה לי ילד...

נסעתי לבקר את לי, הלכנו יחד עם אימה למסעדה, אני זוכר שאכלתי דגים כל כך טעימים...

היו על השולחן גם מצות וגם לחם. לי זה לא הפריעה.

אמא של לי שמעה ממנה שקשה לי ועצוב לי, שאני כל כך רוצה ילד...

שאין לי בנזוג וובגילי לא אוכל לאמץ, הרי היתי בת יותר מ-44.

היא החלה לדובב אותי, ובשלב מסויים התחלתי לבכות, ולספר לה עד כמה אני רוצה ילד,

עד כמה אני רוצה להיות אמא,

על כך שלאמץ ילד מחו"ל זה כל כך יקר, על כך שאני לא יכולה לבקש מהוריי סכום כל כך גדול,

על כך שבארץ אין לי סיכוי לאמץ ילד....

אמא של לי חיבקה אותי, ואמרה לי...

"אם את לא תדברי עם הורייך על הרצון העז של להיות לאמא אני אעשה את זה...

אין מצב שהורייך לא יעשו כל דבר בעולם לעזור לך."

לא עבר זמן רב, והכרתי את אבא.

הריתי, ואוריקי שלנו נולד.

לא היה גבול לשמחה שלה.

כשבאנו לבקר אותה עם אורי היא נתנה לו את הספר "האריה שאהב תות" אחד הספרים האהובים על אורי.

היא קנתה לו חליפה קטנה כזו..

ונתנה לנו כובע ומן פיסת בד כזו ששמים על הכטף לצורך פליטות....

אורי אהב לפגוש אותה,

היה הולך איתה למרפסת בבית ומשקה עצצים או מסתכל על הצמחים.

הרבה פעמים כשנסענו לבקר את לי היינו גם פוגשים באמא שלה,

פעם היינו יחד בים, עם טיילנו פעם באיזו מסעדה כזו או אחרת, או סתם בבית.

אתמול היא נפטרה.

סיפרנו לאוריקי הוא פקח עיניים גדולות ועצובות וכתב ללי שהוא מאד אצוב (הטעות במקור) ושהוא אוהב אותה מאד.

אז לי יקרה לנו,

אני יודעת שאת קוראת כאן,

אני לעולם לא אשכח את אמך

אנחנו מאד אוהבים אותך,

מי יתן שלא תדעי עוד צער לעולם.

שתהיה שבת שלום.

לפני מספר ימים ראינו שהשן העליונה הקדמית של אורי מאד מתנדנדת.

וכך היתה השיחה ביננו בעיניין פיית השיניים:
"אמא השן שלי מתנדנדת, היא תכף תיפול."
"אוקיי פיית השיניים בטח תגיע"
"אין פיות שיניים זה רק באגדות, אני לא מאמין לזה בכלל, לכל ילד יש את אמא שלו והיא פיית השיניים שלו"
"אני לא חושבת שדווקא יש... אם אתה לא מאמין לפיוית השיניים אני חוששת שהיא לא תבוא"
"אוי אמא אני לא מאמין, מה בגילי אני אאמין בפיות... באמת אמא"

אני חשתי עצבות קלה,

הלכה לה התמימות הילדוטתית,

ונשאר הילד הלומד מהר מידי את כוחות של הכסף וכוחן של מתנות...

הלילה מתוך שינה נפלה השן,

בשש בבקר הילד קם בוכה..

נפלה לי השן הוא אומר ואני לא מוצא אותה.

חיפשנו וחיפשנו ולא מצאנו,

הילד היה ממש לחוץ.

רציתי לברר איתו מה גורם לולהיות כל כך לחוץ,

ואז הבנתי,

אורי פחד שהוא בלע את השן, ואז... פיית השינים לא תבוא אליו.

הרגעתי אותו ואמרתי לו שנחשוב על פיתרון,

ובליבי שמחתי, התמימות לא ברחה לה ממש....

חשבנו יחד והחלטנו שהוא יכתוב לפיה מכתב ויסביר את הבעיה.

אני אוותר על הזדמנות לגרום לילד לכתוב????? הצחקתם אותי!!!!

בקיצור הילד כתב מכתב וצייר ציור של השן עם חברותיה השיניים בפה, 

והשן אחרי שנפלה...

ועכשיו אנחנו מחכים ללילה לראות מה יהיה....

אם תשאלו אותי... נראה לי שהפיה תתרצה עם המכתב המקסים שאורי כתב לה.

שאלנו אותו מה יקרה אם היא לא תתין לו היום מתנה או כסף,

אז אורי אמר...

לפחות שתכתוב לי איזה ברכה או מכתב או משהו.....

(בסוד אני אגלה...אין לנו כסף מזומן.... צריך ללכת לבנקט.)

שבתת נפלאה!!