כתבתי שאירחנו את נאלה, הכלבה של אחי גיסתי והילדים.
נאלה היתה כלבת לברדור שחורה ומקיסמה, בת 15.
היא היתה חלק ממשפחתו שלאחי, גדלה בבית יחד עם עידו האחיין שלי,
ומאז שאורי נולד היא באה אלינו הרבה לחופשים, כשהם נסעו היא באה לנופש בירושלים,
אורי מאד אהב אותה.
הפעם כשנאלה באה אלינו כבר ראינו שהיא ממש הזדקנה,
היה לה מאד מאד קשה לרדת במדרגות ולעלות אותן חזרה.
היא לא כל כך שמעה,
ויותר מכל היא היתה חולה בסרטן בלסת.
בימים הראשונים היא אכלה ושתתה והיתה יחסית בסדר.
לקראת סוף השהות שלה איתנו היא הפסיקה לאכול את האוכל שלה,
גם כשרכבנו לה אותו...
ודיממה ריירה הרבה, בנוסף היה לה ריח נוראי מהפה, ומבט כל כך עצוב בעיניים.
אחי ומשפחתו חזרו מהטיול שלהם (לנאפל..)
כשאחי בא לקחת אותה היא שמחה כל כך לראות אותו,
אני רק מתארת לעצמי כמה היא שמחה לראות את עידו.
אחי לקח אותה לוטרינר שאמר שזהו היא סובלת וכדאי להרדים אותה.
(יש יתרון בלהיות וטרינר, לא מושכים סבל של המטופל... לא בר ריפואי מרדימים...)
וככה ביום ב' נאלה הכלבה הכי חמודה בעולם הורדמה.
חשבנו איך ומה לספר לאורי,
סיפרנו לו שהיא מאד חולה, וכדי שלא תסבול יותר החליטו להרדים אותה.
הסברנו שירדימו אותה והיא לא תתעורר יותר,
אורי מיד שאל "מה יהרגו אותה.." אמרתי שכן וככה היא לא תסבול כאבים יתר,
והיא תמיד תמיד תשאר בלב שלנו, כי הרי כולנו אהבנו אותה כל כך.
דיברנו על נאלה, ועל כך שהיא היתה מצחיקה כשהחליטה פעם לתקוף... שקית עם בריסטולים.
ושהיא אהבה שאורי מחבק אותה ומנשק לה, כן גם כשהיא היתה כל כך מסריחה.
מיום שני אורי כל הזמן מזכיר את נאלה,
הוא מספר שחולם עליה בלילה, ושמריח אותה....
נאלה הכלבה הכי מקסימה נחה לה עכשיו מהכאב והחוסר נוחות שאותה סבלה בימיה האחרונים.
מה שבטוח שבשלשה שבועות האחרונים של חייה היא קיבלה המון המון אהבה נשיקות וחיבוקים.
ערב נפלא!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אמא של אוּרי