אני אמא

זהו אוּרי החלים.

כל כך טוב לראות את הילד שוב קופץ משתולל ושר.

הוא אפילו התחיל קצת לאכול.

הוא כל כך שמח לחזור ללאה ולחברים,

ולאה...

מאד שמחה לקבל אותו חזרה,

רק דאגה שיהיה אישור רפואי (בצדק..)

(בקטע הזה היא די הסטירית .)

אני חסרת כוחות לחלוטין.

כל דבר קטן  מעייף אותי ברמות בלתי סבירות.

ואבא???

הוא הצליח להתדרדר לעבר דלקת ריאות...

אז עכשיו הוא בולע אנטיביוטיקה...

בתקווה שגם הסגה הזו תהיה במהרה מאחורינו.

בקר טוב!

היום 28 בנומבמבר לפני 48 שנה, באתי לעולם כדי:

לחיות בו

לצמוח בו

לאהוב בו

להיות נאהבת בו

להיות אמא בו

לטפס גבוהה גבוהה בו.

להנות בו

לשגשג בו

ובעיקר להשאר בו

בריאה

עד 120.

התיכנון המקורי היה ...

לחגוג לשלושתנו,

 אחותי אחי ואני יומהולדת (22, 25, 28 בנובמבר)  כאן אצלנו בבית

ואז אחותי אמרה - אצלך קטן וצפוף בואו נחגוג אצלי.

די סרבתי אבל נו... טוף...

בסופו של עיניין השילשי בחבורה הכריע.

ואחי אמר, לא היינו אצלך המון זמן, נחגוג פה בירושלים.

בנתיים,

כולנו כאן חולים.

אוינק אוינק השפעת פה!

אצלי בגלל הסכרת שלי הרופאה אפילו נתנה טמיפלו.

אז,

החלטנו לדחות את החגיגות...

לחנוכה, אז נעשה יומהולדת עם נרות חנוכה ונרות על העוגה.

וכדי לא לאכזב את אוּריקי שכבר שבועיים שר

"היום יום הולדת לאמא.."

אז נחגוג לנו בביתנו הקט (הרי אנחנו בהסגר...)

עשיתי אתמול הזמנה מהסופר דרך האינטרנט

(תשמעו רעיון גדול ולא הרבה יותר יקר מללכת סתם לסופר)

ובין השאר קניתי עוגה (כי אין לי כוח לאפות).

נוסיף לה נרות.

נשיר שירים.

ויהיה כייף חיים.

וכשנבריא כולנו נלך למסעדה או נעשה משהו כיפי יחד.

אז,

בברכת..

אוינק אוינק, המון המון בריאות,

ויומהולדת שמח לי! 

מכירים את זה... 

שמתכוננים למשהו, ומחכים לו,

ובסוף זה לא יוצא??

מכירים את זה...

שאחרי שחיכית וזה קרה,

יש מן ריקנות כזו??

מכירים את זה...

שקורה לך משהו נפלא

והעולם ממשיך להתנהל כאילו כלום לא קרה??

מכירים את זה...

שברגע האחרון מגלים איזה פיספוס..

שאתה בטוח שכל העולם ראה??

(בעצם איש לא שם לב...)

מכירים את זה...

שבת שלום!