אני אמא

יום חמישי הוא יום עמוס לאורי.

בית-ספר,כשבבקר הם נוסעים לגן הבוטני לגדל ולטפל בצמחים.

אחר כך המשך יום בבית ספר.

אנחנו מוציאים אותו מוקדם מהרגיל (2:20 במקום 3:10) 

כדי ללכת לשעורי אופק, לילדים מצטיינים.

אורי חוזר בימי חמישי כמעט בשבע בערב.

חוזר תמיד כל כך מאושר, כל כך מלא חוויות, כל כך מחוייך.

באופק אורי לומד  תיאטרון, שמעצמו הוא בטח לא היה בוחר, כך שאני שמחה שבחרו בשבילו

אני לא הצלחתי עדין להבין מה הם עושים שם, בהתחלה אורי קיטר ולא אהב,

אתמול הוא כבר אמר שיהיה לו כייף.

ומתמטיקה הוא השיעור השני שלו, שם הוא ממש כוכב, כייף לו. והמורה בבדיחות קורא לו הפרופסור המטורף,

ואורי מאושר מהכינוי...

מתמטיקה זה הצד המאד מאד חזק אצלו.

אז כן בבקר קשה לו לקום ליום כל כך עמוס, 

החיוכים בסוף היום שווים את זה.

אז הכי הכי כייף בעולם זה...

לראות אותו מאושר שם, שמח מאותגר מחוייך במקום בו מבינים איך הראש של אוריקי עובד.

זהו להפעם,

תחשבו טוב, יהיה טוב.

החדש בבית-הספר של אורי יש בחירות,

למועצת תלמידים,

לועד כיתה,

וךשאר הועדות בכיתה.

אורי לא רוצה להבחר למועצת תלמידים, אותי זה קצת הפתיע.

שאלתי למה, אורי הסביר לי שלהיות במועצה זה מאד מלחיץ

צריך לעשות הכל...

ואם לא אצליח.

ואם לא אדע... 

אורי לוקח כל תפקיד כל כך ברצינות.

בקיצור הוא החליט להגיש מועמדות לועד כיתה.

היום הוא אמור להציג את עצמו ולשכנע את הכיתה לבחור בו.

כבר אתמול הוא דיבר על כך שהוא לא רוצה לשכנע אף אחד.

הוא לא טוב בלשכנע.

הוא לא טוב בלדבר מול קהל.

יש לו פחד קהל....

בקשתי שישוחח עם המחנכתשלו, היא תדע לעזור ולעודד אותו.

הבוקר גבר הלחץ, והילד הודיע שהוא לא מוכן להציג את עצמו,

והוא מעדיף לא להבחר רק לא לעמוד מול הכיתה.

ויחד עם זאת, הוא רוצה לעשות ולשנות ולהיות מעורב...

עכשיו אני מחכה לערב,

שהילד יחזור מעיסוקיו הרבים ויספר לנו מה היה.

זהו להפעם.

תחשבו טוב,  יהיה טוב!

אורלי

בבית ספר של אורי פעמים בשבוע יש שעורי חוויה,

הם מתבקשים התלמידים לבחורמה ללמוד מתוך מבחר עשיר מאד,

שעורי נגינה, ואילוף כלבים, משחקים של פעם, ואתגרים בחשבון, ערבית , מבוכים ודרקונים, 

טאקוונדו ומחשבים, ועוד דברים שונים ומיוחדים.

אורי בחר ערבית וחליליות..

היום הוא החל ללמוד ערבית.

הוא כל כך התרגש מכך.

היום הוא למד לכתוב את שמו,

ולמד שיר.

ואני אומרת,

שרק ככה,

כשאנחנו נלמד ערבית, ואת התרבות המוסלמית, המנהגים, אורח החיים.

והם ילמדו עברית את אורח החיים שלנו והתרבות שלנו,

רק אז אפשר יהיה לדבר אלה עם אלה.

כי אז יהיו בני אדם בצד השני,

ולא אוייבים

כאלה עם אורוח חיים תרבות מנהגים חגעים משחקים ושירים...

קצת דומים לנו, קצת שונים מאיתנו.

אבל כולנו בני אדם...

ורק אז, ממש רק אז יהיה שלום.

ככה לפחות אני מאמינה.

זהו להפעם,

תחשבו טוב, יהיה טוב!!