אני אמא

לאחרונה אוּריקי מסרב לאכול.

רוצה רק:

צ'יפס,

סופגניות,

ארנבונים,

לחם עם קטשופ (לא ברור לי איך הוא מכניס את זה לפה בכלל),

לא ירקות לא עוף, לא בשר... ששלא נדבר על דגים..

לפני מספר ימים הוא ישב איתנו לאכול,

כל דבר הוא זרק,

(משגע אותנו העיניין הזה שאורי זורק על הריצפה כל דבר שלא בא לו לאכול.)

הבנתי שלהלחם בו זה לא יעזור.

הוא הרי מספיק חכם כדי לדעת שהנה הרווחתי לי עוד קלף...

עוד דרך להשיג מה שאני רוצה...

מה גם שאני מאד לא רוצה שאוכל יהפוך לכלי שליטה.

החלטתי לנהל איתו שיחה.

אמא: " אוּריקי כמו מי אתה רוצה להיות גדול"

אוּרי: " כמו סבא ארוני" (אבא שלי...)

אמא: " אההה, אתה יודעת סבא ארוני כל כך גדל כי הוא אכל את כל הדברים החשובים..."

אוּרי: "מה סבא אכל?"

אמא: "חלבונים ופחממות ויטמינים ומינרלים"

אוּרי: " גם אני רוצה כמו סבא"

אמא: " אוקיי, חלבונים יש בעוף, ופחממות זה בפתיתים, בירקות יש ויטמינים ומינרלים, ויטמינים יש גם בפירות."

אוּרי: " אבל אמא פירות זה קינוח..."

אמא: "נכון טהורי, קודם אוכלים אוכל עם כל החומרים החשובים ואחר כך קינוח בריא.."

והילד אכל....

הוא הרי רוצה להיות גדול כמו סבא.....

כמה טוב שאפשר לדבר בהגיון לילד.

גם את  לאה עדכתי בשאיפותיו של הילד.. ועכשיו גם היא מתשמשת בטקטיקה....

מי שמכיר את הבלוג הזה מתחילתו אולי זוכר שאוּרי בכלל סירב לאכול פירות, אני עוד זוכרת את אחת התגובות שאמרה לי,

אל תדאגי הוא עוד יאכל ויואהב פירות...(לצערי אני לא מצליחה למצוא את הפוסט כדי לקשר... אמשיך לחפש וכשאמצא אקשר.)

בערב לפני שאוּריקי הולך לישון אני אומרת לו על דבר שמאד נהנתי איתו באותו יום.

למשל,

• מאד נהתי לקרוא לך סיפור כי הקשבת מאד יפה.
• מאד נהנתי לבנות איתך בלגו כי בנית מגדל גבוהה גבוהה.
• מאד נהנתי לראות את הציור שלך, השתמשת בצבעים כל כך יפים.

אתמול בערב, השכבתי את האוצר לישון, הוא אמר לי-

"אמא מאד נהנתי לסדר איתך את הלגו"

• פשוט מדהים איך הוא קולט את מה שאני עושה ומחקה אותי.
• פשוט מדהים איך הוא יודע לתת מחמאות.
• פשוט מדהים כמה שהוא מקסים.

היום בכלל לא ראיתי אותו, הייתי בעבודה ואחר כך ההלכתי לאסיפת הורים - הרגע חזרתי משם (השעה 21:15)

אוּריקי עוד לא נרדם.

כל כך כייף היה לחבק את האוצר כל כך התגעגעתי אליו כל היום.

ליל מנוחה.

אתמול אחר המהרים נסענו לקניון.

אני נהגתי ואוּרי ישב בכסא שלו, ושוחחנו.

הוא סיפר לי על מה שהיה עם נטלי הריתמקאית, על השיר החדש שהם למדו,

לא הכרתי את השיר...

אני אולי צריכה לבקש ממנה את הרפרטואר כך שאוכל ללמוד אותו ולשיר עם האוצר שלנו..

ואז אוּרי שאל :

"את ואבא תקנו לי אופניים? אני כבר גדול, אני בן שניים וחצי..."

אמרתי לו שזה רעיון מצויין וביומהולדת שלו נקנה לו אופניים.

ומייד חשבתי בלבי,

הילד רוצה אופניים ואני גם חושבת שזה חשוב שיהיה לו,

אבל איפה לכל הרוחות אני אשים אותם??????????

ואז חשבתי שזו הפעם הראשונה שאוּרי מבקש שנקנה לו משהו.

אחר כך הוא גם חזר על הבקשה באוזני אבא.

גם אבא אמר שנקנה לו ביומהולדת שלו.

ושבנתיים כשלא יורד גשם ולא נורא קר אפשר לנסוע לסבא וסבתא,

שם יש אופניים שאורי יוכל ללמוד איך לרכב עליהם.

הסכמנו כולנו שזה ירון (רעיון בשפת האורי) נפלא.

כך שעד מאי יש לי זמן למצוא מקום לשים אופניים.

השאלה הנשאל עכשיו היא:

האם הגענו לגיל התקני/ה לי????

יומטוב!!!