אני אמא

לפחות פעם בשבוע אני רוצה לעדכן, הרי כל כך הרבה קורה כל יום ויום...

נתחיל בזה שאני התחלתי את התוכנית המלאה שלי לשבתון, והימים הופכים להיות עמוסים.

יום א' אני בת"א ב"צעד ראשון" בו אני עושה קורס בן שנתיים למדריכי התפתחות תינוקות.

אמנם ביום א' היה השיעור הראשון בלבד, אבל כל כך נהנתי,

כל כך התאים לי.. כל כך ...

מה שהיה לי קצת קשה זה שיצאתי במוקדם (ב- 7:00 ) מהבית לקחת את אורי לגן, ואיחרתי לשיעור שהתחיל ב-10:00, בת"א.

וחזרתי אחרי 7:00 בערב. זה היה ממש אבל ממש מתיש.

לשבוע הבא אלמד, שאבא יקח את אורי לבד, ואני ב-7:00 בבקר כבר אסע לכיוון התחנה המרכזית ומשם לת"א בתקווה להגיע בזמן.

יום ב' הוא יום אקטואליה, כאן בעיר. קורס כייפי ומעניין ובעיקר פותח אופקים.

יום ג' אילוסטרטור... מחשבים.

בימי שלישי אבא לוקח את אורי באוטובוס לגן בבקר, כי אני לוקחת אוטו...

אורי אוהב לנסוע באוטובוס, במיוחד לתת לנהג את הכרטיסיה.

יום ד' ה' ו' הם בשבילי...

חדר כושר, שיעור מתיחות, נקיון של הבית, הרגעות והנאה.

אוריקי חמוד ומתוק,

השבוע אבא סיפר לו שהוא אכל 8 פרוסות לחם (כן כן גם אני הרמתי גבה...)

הילד תפס את הראש ואמר בדרמתיות כמו שאורי יודע להיות דרמטי..

"אוי אלוהים אדירים..."

צחקנו. ממש צחקנו.

ביום שישי היינו אצל אחי במודעין כשאבא נסע לבקר את בנו בכורו.

לאחי בת הגדולה מאורי בחדש בדיוק.

אורי אמר שהוא לא רוצה לנסוע לשחק עם יעל,

ויעל אמרה שהיא לא רוצה את אורי...

אבל.............

מהרגע שנכנסנו, למעט שעה של מנוחה.

הילדים האלה שיחקו יחד.

היא הייתה הנסיכה והוא המלך...

הוא היה סמי הכבאי והיא פני...

(כשניסיתי להציץ הם הפסיקו לשחק, אוף לו הייתי זבוב קטן )

הם בנו בקוביות..

הם ציירו. הם סיפרו זה לזה על הגן.

ליקקו יחד את הקצפת שנשארה בקערת  ההקצפה.

פשוט היהה כייף אמיתי,

ואני???

נהנתי, לימדתי את אחי לעשות אלבום דיגטאלי.

שוחחתי עם גיסתי, על דא ועל הא.

ובעיקר סמכתי על יעל ואורי שכיף להם והם משחקים יחד בהנאה רבה.

בשבת נסענו ללימור...

אבל על כך אני מקווה לכתוב פוסט מיוחד עם תמונות.

זהו,

כרגע אני עם שאריות של מגרנה,

אני לא לומדת לשתות כמו שצריך ואחר כך סובלת ממגרנות נוראיות.

פשוט טיפשות לשמה.

יום נפלא!

מי שזוכר את  אירועי האלרגיה של אורי מלפני חודש בערך,

יכול לשאול את עצמו -

נו מה נגמר עם זה.

אז ככה,

בחנוכה היינו אצל רופאה מומחית לאלרגיה,

והיא שלחה אותנו לעשות בדיקות דם ולחזור אליה עם תוצאות.

עד היום לא הלכנו,

למה??

ככה...

כי אבא בכלל הדחיק את עיניין ביקות הדם,

ואני נלחצתי מזה שיכאיבו לאוצר שלי,

אבל,

צריך לעשות... הרי אין לנו חשק לעוד אירוע אלרגי עם חדר מיון...

בבקר אמרתי לאוצר שנלך לבדיקת דם,

והוא הרי אמיץ,

ואמא תהיה איתו, וגם אבא...

וכך היה.

הלכנו,

בהתחלה הילד לא ידע מה יהיה...

ושוחח בכייף עם האחות,

והיא התלהבה ממנו,

(נו, באמת איך לא הוא הרי ... הכי בעולם)

ואז ראה הילד את המחט,

והחל לבכות,

ואני כמעט בוכה איתו יחד אבל מעודד אותו ומזכירה לו שהוא גיבור ואמיץ.

איזה שמונה מבחנות מלאו לאוצר שלי.

והוא יושב עלי, אבא מחזיק לו את היד (הפעם הוא לא השתפן...)

ואומר לאחות בבכי,

"אני לא אוהב את זה, זה לא נעים לי"

... וזה עשה אותי עצובה כל כך עצובה.

אחר כך עוד עשו לי בדיקת דם...

לי לקחו רק שתי מבחנות,

טענתי שזה לא פייר שיקחו ממני דם ולא יכאיבו ככה לאוּריקי שלי.

אחר כך כשהכל נגמר לקח לו עוד זמן להרגע,

אפילו א המדבקה שנתנה לו האחות הוא לא רצה.

נסענו לגן,

כל הדרך הוא עוד ילל,

איך שנכנסנו לגן והוא ראה את החברים הוא התחיל לרוץ ולשחק,

הבנתי שזה כבר לא כואב.

עכשיו כשהבאנו אותו מן הגן,

שאלתי אותו עם הוא זוכר איפה היינו בבקר,

הילד כבר שכח.

אבל,

אני כל הזמן שומעת את הקול שלו האומר לאחות...

"זה לא נעים לי אני לא אוהב את זה." 

מאוחר יותר...

עכשיו הילד שלנו עם חום, וכב על הספה חסר כוחות.

ובנוסף לכל הרופאה שלנו, שאותה הוא אוהב צאה לחופשה לשבועיים.

אוף שיהיה כבר גשם שיעיף את כל הוירוסים האלה מכאן

בכל ערב,

אחרי ארוחת ערב,

אמבטיה,

וסיפור או שניים או שלושה, כמה שהילד מצליח לסחוט מאיתנו,

אחרי ששוחחנו על הדברים הטובים שקרו לנו באותו יום

הולכים למיטה.

אבא לוקח את אורי יד ביד, מכניס אותו למיטה מלטף ואומר לילה טוב.

ואז קוראים לאמא שתעשה לאורי טקס...

אני שואלת את אוריקי על מה הוא רוצה לחלום,

לפעמים הוא מבקש לחלום על אמא ואבא,

לפעמים על אירוע שהיה בגן,

לפעמים על הגשם...

אני לוקחת את מקלות הקסם (הלו הם מקלות אכילה...)

ואומרת ברוב טקסיות...

"חלומות רעים חלומות רעים,

לכו לכביסה, לכו לכביסה.

חלומות טובים, חלומות טובים,

באו אל אורי,  באו אל אורי.

שלאורי תהיה שינה ערבה, שלאורי תהיה שינה ערבה."

את הטקסט הזה חיברנו אורי ואני יחד...

הרעיון החמוד שלו היה  לשלוח את החלומות הרעים לכביסה,

אני אהבתי מאד את הרעיון.

ואז אנחנו קוראים יחד "קריאת שמע"

אחר כך אני מזכירה ואוגרים שעליהם לשמור על אורי בלילה.

לפעמים מבקש אורי שנבוא אליו שוב,

אני מבטיחה שבעוד חמש דקות אבוא.

ואכן אחרי חמש דקות,  בדיוק, אני חוזרת לעוד חיבוק.

ואחר כך עוד חמש דקות...

בדרך כלל זה מספיק שהוא ירדם לגמרי.

בבקר,

אורי בא אלי למיטה, ואני שואלת אותו,

על מה הוא חלם,

אני הכי אוהבת שהוא אומר לי שהוא חלם עלי...

שאני מגנה עליו,

שאני משחקת איתו,

שאני מחבקת אותו חזק חזק.

אבל, בכל פעם יש לו סיפור חלום אחר.

ככה אנחנו סוגרים יום, ופותחים יום חדש

שבת שלום!