אני אמא

אז מה היה לנו???

היו רגעי שמחה.

היו רגעי עצב.

היו רגעים שגרמו לנו לאושר גדול.

היו רגעים שהלוואי שיחזרו, וכאלה שהלוואי שלא יחזרו.

אורי התחיל ללמוד קפוארה - ולאחרונה החליט שהוא ממשיך.

והתחיל ללמוד שחיה - ועכשיו בחורף אנחנו בהפסקה - עד האביב.

ירד לנו שלג- וזרקנו כדורי שלג, ממש מחכים לשלג גם השנה.

והיינו חולים - והיה כייף כי היינו יחד במיטה הגדולה.

נפגשנו עם איל, ובכל פעם זו חוויה כייפית במיוחד, שבטח ימשיכו גם בשנה הקרבה.

אורי למד על דינוזאורים, ששת ימי בראשית וסידר את הכל לפי ראות עיניו של ילד בן חמש.

אוריקי התחיל גן חובה, אחרי התלבטיות של לאן ואיפה לרשום,

עכשיו לקראת 2013 אנחנו מתלבטים בעיניין בית - ספר, זו כבר התלבטות יותר קשה,

כי זו לא לשנה בודדת, ותחילת הדרך האקדמית שלו.

חגגנו ימי הולדת לכולנו, ביולי הקרוב נחגוג לאבא 50.

נבהלנו מאד בהזעקות. והתמודדנו עם כתיבה ובנייה.

אוריקי למד

לכתוב ספרים וסיפורים.

לצייר ברמה יותר גבוהה.

לכתוב.

לשחק כדורגל...

לחלק מילים להברות ולנסות לאית אותן.לקרוא מספרים הגדולים מאלף.

לשחק במשחקי מחשב, מורכבים (שאותי מאד מעצבנים)

לולי כבר לא מעניין וניקולודיון הרבה יותר אטרקטיבי.

אז זהו כשמסתכלים על זה ככה באמת היתה שנה טובה.

והשנה שמחר מתחילה תהיה טובה לפחות כמו זו.

ל-2013 נאחל,

שהשינויים יהיו לטובה.

וכל התחלה היה טובה

שכל מהמורה נעבור בקלות.

וכל הר יהיה לגבעה.

טוב הפכתי לפיוטית....

שיהיה רק טוב. 

לאורי יש המון המון ממש המון ספרים, משחקים, דיוי די....

אנחנו - קונים לו,

איל אחיו שונית ומירה - קונים לו.

הסבים והסבתות - קונים לו.

הדודים - קונים לו....

אתמול,

אחרי שהרגתי שאני טובעת במשחקים,

אמרתי לעצמי ולאוריקי, יאללה בוא נתחיל לסדר קצת משחקים,

מה שאתה כבר לא משחק ולא אוהב ניתן.

כמובן שלא הצלחנו להשטלת על הכל,

זה הרי עבודה של כמה ימים.

אבל עשינו חלק.

והוצאנו,

משחקים שבורים - ישר לפח.

משחקים טובים שאורי לא משחק בהם - לגן.

מיינו חלק מהספרים, גם גאן לקחנו לגן ספרים שכבר לא מתאימים.

החלק המדהים הוא,

אורי משחק רק בחלק קטן מכל הכמויות האלו.

חיילי הפלי מוביל הם פופלרים במיוחד.

הלגו, עכשיו קצת במנוחה  אבל אני בטוחה שהוא יחזור לזה.

משחקי קלפים אהובים....

משחקי קופסה- מידי פעם...

אני זוכרת שאורי היה קטן, ומכל המשחקים שהיו לו,

הוא הכי אהב את ארון הפלסטיקים במטבח.

אחרי כל העבודה הזו,

עדיין יש המון המון משחקים ספרים ודי וי די ((שבהם בכלל לא נגענו עדיין)

אז תגידו לי אתם...

כמה ספרים די וי די ומשחקים צריך ילד אחד??? 

לפני כחודש בקש אורי לחזור לשיעורי הקפוארה.

הצטרף לחוג חבר מהגן מה שדירבן אותו לחזור.

אני מאד שמחתי.

קודם כל זה פעילות גופנית.

זה פחות שעת מסך בשבוע...

והאמת היא  שכל היום בבית הוא עושה תנועות ריקוד של קפוארה.

בשבועיים הראשונים הלך הילד בכייף.

בשבוע השלישי כבר עשה לנו פרצופים של לא רוצה...

ואחרי שהלך חזר מאושר, הוא למד בעיטה חדשה והצליח יפה ולא היה ילד מאושר ממנו.

השבוע וב הוא עשה פרצופים וטען שהוא לא רוצה, שלא כייף לו והוא עיף/רעב/ צמא וכו'.

אנחנו התעקשנו, והילד הלך....

עכשיו הוא חזר, כולו שמחה וחיוכים וכששאלתי איך היה אורי אמר שלא היה כייף....

כששאלתי מה לא היה כייף הוא אמר כל מיני דברים...

כמו שילדים מרעישים, ושהוא לא מצליח לעשות טוב,

ושהוא עייף וכו'

בקיצור תירוצים שונים ומשונים. (הוא אלוף בלימצוא תירוצים ולסובב מציאות לפי איך שנוח לו )

אני חושבת שזה עיניין של פינוק, של רצון להיות בבית עם המחשב והטלוויזיה.

בעיניי זה מאד חשוב פעילות גופנית כלשהי.

במיוחד בגיל כזה...

מה גם שאורי צריך חיזוק לחגורת כתפיים.

עכשיו שאלתי את אורי איך היה עם החבר מהגן.

אורי אמר לי שהיה לו קשה (לחבר) והמדריך אמר להם להתאמן יחד.

אוריאמר לי אני כמעט המורה שלו, ניסיתי לומר שלכן הוא חייב להמשיך להתאמן.

מצד אחד- הילד נהנה.

מצד שני- הוא לא רוצה לללכת.

מצד שלישי- הוא יודע שאני מאד בעד חוג הקפוארה.

ומצד רביעי- אני לא רוצה להכריח אותו.

נראה לי שזה הופך להיות מן מאבק כוחות כזה וממש לא בא לי שזה יהיה כך.

איך נמנעים ממאבקי הכוח האלה?

איך לא נופלים לבורות שהוא יוצר לנו?

להתעקש על החוג??? אולי לא כדאי???

שיהיה ערב נהדר!!