אני אמא

היום אוּרי שלנו בן 9 חודשים 3/4לדת.

אז נעשה סריקה, מה הוא כבר יודע, מה הוא למד, ואיך התפתח.

*אוּרי שוקל עכשיו 8.600 איזה גדול הוא כבר.

*הוא אוהב לשחק איתנו בקוקו.

מתחבא מאוחרי כל דבר ומציץ וכל כך אוהב שאנחנו משתפים איתו פעולה.

*לאוּרי יש כבר שמונה שיניים - ארבע למעלה ו-4 למטה.

*אוּרי החל השבוע לאכול מעדנים... דניאלה וגבינה סקי וניל וגם גבינה לבנה  עם עגבניה.

*אוּרי אוהב אוכל מתובל - טחינה עם שום. מרק עגבניות עם המון תבלינים, מרק קובה.

*אוּרי זוחל זחילת צנחנים כזה על הגחון, ומגיע לכל דבר. מתחיל להיות סכנה....

*הוא מתגלגל חופשי על שידת ההחתלה וזה כבר מפחיד.

*הוא לצערי הרב סובל מאד מהעור שמגרד, מה שמוגדר כאטופיק דרמטיטיס, והחל בשבוע שעבר טיפול הומאופטי בתקווה שזה יעבור.

*אוּרי מאד אוהב מרק שסבתא בת שבע מכינה לו.(וסבתא לא פחות אוהבת להכין לו)

*אוּרי יושב אבל עדין לא מתיישב.

*הוא התחיל להיות בררן ולא מחייך כבר לכל אחד. קודם כל הוא בוחן ובודק.

*אוּריון שלנו יודע בדיוק מה עובד על אמא ומה על אבא.

*אוּריון שלנו למד לנגן על הקסילופון שלו.

*הוא יודע שכשאני מחביאה את הקוביה מתחת לקופסא או משהו אחר הקוביה עוד שם. ותמיד מרים את הקופסא.

*אוּרי יודע שכל דבר שהוא עוזב מהיד נופל לריצפה ומשמיע רעש. וכשהוא עזב את בלון ההליום והוא "נפל" למעלה אוּרי נבהל והחל לבכות.

בטח יש עוד כמה דבר....

אוסיף כשאזכר.

אני כמורה יודעת עד כמה חשובה השגרה לילדים.

כשאני נכנסת לכיתה ולא מתחילה את השיעור בשירים הרגילים,(ימים, חודשים.... ועוד שנים שלושה שירים)

מיד יש איזה ילד או שניים שמעירים לי ששכחתי.

השבוע הבנתי עד כמה השיגרה חשובה גם לאוּרי.

אני סכרתית,

ולכן,

בכל בוקר לפני ארוחת הבוקר, הגלוקומטר (מכשיר למדידת סוכר) ומזרק האינסולין מחכים לי על השולחן.

ככה שלפני שאני אוכלת אני בודקת סוכר ומזריקה אינסוילין בהתאם.

השבוע, הגלוקומטר והמזרק היו בבוקר בתיק שלי.

הושבנו את אוּרי שלנו על הכסא שלו, נתנו לו פתית.

הקפה שלי היה מוכן וגם הטוסט וכך גם הקפה והקורנפלס של אבא.

אבל,

אוּרי שלנו לא היה רגוע.

לא הבנתי למה.

הוא הסתכל והסתכל עלי.

ושוב הסתכל והזיז את הרגלים.

הבנתי שהוא רוצה לומר לי משהו.

אז, נזכרתי שלא מדדתי סוכר ולא הזרקתי אינסולין.

הוצאתי את המזרק והגלוקומטר מהתיק.

והילד נרגע.

חיוך ענק התפשט על שפתיו.

מדדתי סוכר (המצב נהדר, אני כל כך שמחה...)

והכנתי מזרק להזריק, ואוּרי צהל משמחה.

אוּרי ראה שאני מרימה את החולצה , וידע שהנה, הכל כרגיל.

אני ממש הודתי לו, כי בהתנהגות המוזרה שלו הוא הזכיר לי שאני צריכה למדוד סוכר.

הוא כאילו שמר על השגרה שלו....

הרי בכל בוקר אמא מודדת סוכר ומזריקה....

ובדיעבד שמר על הבריאות שלי.

אז.....

שיגרה זה רע????

אתמול היתה שבת כל כך יפה.

החלטנו ללכת לטייל.

ארזנו את עצמנו, וגם,

סנוויצ'ים.

מים.

ואוכל לאוּרי

והלכנו לגן החיות.

אני כל כך נהנתי.

לחוות עם אוּרי את החוויה הראשונית וזו.

לקחנו אותו לפינת הליטוף, אוּרי ליטף את הארנבונים, ואת העז, והכבשה.

שיחקנו במגרש משחקים, התנדנתי עם אוּרי בנדנדה, ועזרנו לו להתגלש,

והוא כל כך נהנה.

אחר כל הלכנו לראות את הפיל, ראינו גם תוכיים צבעוניים, פינגוונים, ראינו גם נמר וברדלס.

אלה פחות "דיברו" אל אוּרי הם היו רחוקים ובלתי נגישים.

אחר כך ישבנו ואוּרי שלנן זללל אגס (הילד ממש אוהב אגסים)

וזלל את הדלעת שסבתא הכינ לו.

והסתכל על כולם בעינין וסקרנות.

ואז...

אוּרי נהיה עייף, אבל להרדם בעגלה קצת קשה, אז התארגנו ונסענו הביתה.

אני כל כך נהנתי.

מהיום הכיפי עם אורי ואבא.

מהשמש.

מהנוף.

בכלל שבת מושלמת מבחינתי.

שיהיה שבוע נפלא.....