אני אמא

החלטתי לנסות לקנות ירקות יש מהשדה.

כאלה לא מרוססים וממש ממש טריים.

ביום שני קיבלתי את הארגז בפעם הראשונה.

היה בו:

כרוב לבן גדול.

ברוקולי.

פטרוזליה - ירוקה וירוקה.

תפוחי אדמה - קשים כאלה עם המון אפר עליהם.

אפונה סינית- שגיליתי שכל כך טעים לאכול אותה ככה בלי בישול, נישנוש כזה.

צנון לבן שנקרא דייקון שאני לא כל כך יודעת מה לעשות איתו, בטח עוד אמצא.

חסה ענקית טעימה כל כך.

עגבניות אדמדמות.

מלפפונים ירוקים מתוקים.

קורט שילך עוד מעט לסלט.

שומר- עם המון חול וריח של אדמה.

חגיגה.

אין לי ספק שהירקות ממש טעימים יותר.

וטריים יותר.

הכנתי היום כרוב ממלוא, הוספתי גם קשואים שהיו לי בבית.

זה עדיין מתבשל. ואני די סקרנית לטעם כבר.

הכנתי טחינה טעימה מאד!!

ומשאריות הקשואים שרוקנתי הכנתי חביתה של קישואים,

אנחנו במשפחת המקור שלי קוראים לה פשטידה של פרוזיליה - כן יש בה פטרוזיליה.

אמא שלי קנתה לי מן מכשיר כזה שכל כך קל לרוקן איתו קישואים.

זהו המכשיר שקיבלתי.

זהו שיהיה יום טוב!!

הבוקר בזמן ארוחת הבוקר אמר לנו אורי שכואבת לו הבטן מאד,

והוא רוצה מד חום.

ברגע הראשון זה באמת נראה שכואב,

בבחינה מחודשת הרגשתי שזה לא בדיוק כך.

אורי נשכב על המיטה וככשאלתי איך הוא מרגיש הוא טען, שהכאב עבר לרגל,

אז כבר הייתי בטוחה- כאב בטן ברגל... אכן "מחלה" קשה.

שאלתי את אורי האם הבטן כואבת באמת או שאולי כואב לו בית ספר,

אוריקי, ענה לי שכואבת לו הבטן אבל גם כואב בית ספר,

הבנתי שהילד רוצה להשאר בבית- הסכמתי, תוך שאני אומרת לו שני מבינה שלא בא לו,

אבל זה לא אומר שבכל פעם הוא ישאר בבית.

עכשיו הוא בבית,

שיחק בחילי הפימוביל.

קרא את המתכון לעוגיות ולמד על 1/2 ו-3/4

הוא כותב יומן על מה הוא עושה ביום הזה.

הוא צופה בטלוויזיה.

אכל ארוחת בוקר עם אמא בבית.

כרגע הבצק לעוגיות נמצא במקרר,

עוד מעט נרדד וניצור עוגיות חייכנים אותן יקח אורי מחר לכיתה.

מאוחר יותר אולי נלך לחפש תחפושת,

אני מאמינה שדווקא התנעת המצברים הזו תהיה טובה לו.

אני מקווה שהוא ילמד לבוא ולומר לנו - לא בא לי...

אני מקווה שאני אדע מתי לומר אין בעיה תשאר או לומר לא היום אתה הולך,

נשמור את הזכות ליום חופש להזדמנות אחרת.

הרי גם לי לעיתים לא היה כוח וחשק ללכת לעבודה.

רק בריאות לכולם!

אתמול ערכנו פיקניק משפחות עם הכיתה של אורי.

הפיקניק תוכנן ליום המשפחה אבל מסחבות אלו ואחרות נדחה.

היינו שלש אמהות שתכננו את הפיקניק הזה,

הלכנו לגן החמישה עשר ברמת-אשכול,

גן שחלק נרחב מהילדות שלי העברתי שם,

ושם הסתכלנו והסתכלנו וראינו כל כך הרבה...

במגרש המשחקים, ע"י האנדרטה שעומדת שם כבר המון שנים.

בנינו משימות שונות,

מצאנו עוד חידות שונות על פרחים.

איסוף איצטרובלים, ועלים,

התארגנות ללא מילים על ספסל לתצלום משותף.

פעילות מקסימה נוספת היתה להעביר חישוק בין כל המשתתפים העומדים במעגל בלי לעזוב ידיים,

מסתבר שזה אפשרי.

עבדנו על כך כמה שבועות טובים.

כל אחת מאיתנו מצאה את הנישה שבה היא הכי טובה ושם עשתה את המוטל עליה,

(אני אישית עיצבתי את החידות וניקדתי אותן במחשב)

וכך אתמול ב-11:45 אירגנה המורה את הילדים לשלש קבוצות, אדומים צהובים וכחולים,

ויצאנו להנות.

היה כייף אמיתי, הילדים התחלקו לזוגות, עשו את המשימות, רצו בגן וחיפשו איצטרובלים,

הצטלמו  הילדים המתוקים שלנו הכינו לנו לבבות מקסימים עם התמונות שלהם

וזו היתה ממזדמנות לתת לנו את ההפתעה המרגשת הזו. ובסוף אכלו מבחר מאכלים ברוח בית ספר.

שהוא בן שאר הכתורות המבורכןת שלו גם מקדם בריאות.

פסטות (ברוטב עגבניות ולבנה)

וירקות

חומוס.

ולסיכום היו גם עוגות.

חרנו הביתה שמחים עייפים (ואני גם עם כאב גב בלתי נסבל).

הבוקר שיחת הבוקר היתה כמה כייף היה בפיקניק המשפחות, 

אורי סיפר איך הוא וחבריו התמודדו עם החידות, ואיךהיה כייף עם כל החברים והחברות.

אני רזיתי מנחת כשכמה וכמה הורים באו לספר לי כמה הילדים שלהם מדברים על אורי בבית,

כמה שהוא היה רציני במשימות וניסה לפתור את החידות,

וכמה שהילדים מבקשים להזמין אותו אליהם.

היה נפלא, היה כייף,

ונהננו. 

ובעיקר הילדים נהנו.

לנו ההורים, המשוגעים לדבר,יש עכשיו עוד המון מוטיבציה לדברים נוספים לעשות עם החברים.

אני מאד רוצה להודות, בראש ובראשונה לשתי האמהות שיחד עבדנו על הכנת הפיקניק,

וגם לצוות המקסים שמלווה את כיתות א' בבית ספר יד-המורה בירושלים.

תודה לכם שעזרתם לי להגשים עוד חלום הקשור באוריקי שלי!

שבת שלום!!!