אני אמא

אנחנו אחרי...

היה המון רעש,

המון אוכל,

המון שתיה,

המון שירים,

המון השתללויות,

ובסך הכל כייף גדול.

הגענו לאחותי בערך בשש וחצי וחזרה הביתה כמעט בחצות.

אוּריקי הרי לא ישן בצהרים ונרדם באוטו בדרך לשם, איך שהגענו הוא התעורר,

כשהילד הזה לא ישן מספיק אז אחר כך הוא עצבני.

אז תחילת הערב היה עם עצבים וכעס מצידו של אוריון שלנו.

לאט לאט הוא נרגע,

שתינו שמפניה (או משהוא דמוי שמפניה... כשר לפסח..)

אורי ניסה לטעוםו וזה לא מצא חן בעיניו.אז הבכי גבר.

ואז סבא וסבתא הוציאו את המתנות...

לכל ילד ספר.

לגדולים הגדות של פסח.

לבינוניים... ספרים נחמדים כאלה.

ולשלושת הקטנים את הכבש בשישה עשר,

אמנם לנו ישאותו בבית  אבל בגירסה הקודמת,

אורי ראה ספר ושמח.

ואז ישבנו לשולחן, הילד היה רעב והתחיל לאכול,

חרוסת עם מצה,

קודם חרוסת של אבא (תפוח עץ, שקדים, יין מתוק וסוכר..)

ואחר כך חרוסת של סבא (תמרים צימוקים שקדים אגוזים ויין)

והיה מבסוט.

אז הגיע האוכל, מרק עם קניידלך שגיסי הכין,

אז... דג, עם שקדים, שאמא שלי הכינה,

זה מאכל שסבתא שלי היתה מכינה תמיד בחגים, ואנימאד אוהבת.

אחרי כל זה הגיע המנה העקרית,

אני כבר לא אכלתי כלום, אבל אוּרי אכל שניצלים עם קטשופ.

היה המון בשר אורז מיוחד שאחי הכין והמון ירקות וסלטים...

ולא כאן לא נסתיימה הארוחה,

הרי אי אפשר בלי קינוחים...

שתי עוגות האחת פבלובה שאני הכנתי, בפעם הראשונה שזכתה למחמאות.

ועוגת שוקולד טעימה של גיסתי.

הילדים חיפשו את האפיקומן, הגדולים מצאו אותו ואז החביאו לקטנים,

אלעד מאד שמח כשמצא את האפיקומן...

אוריקי החמוד עמד במרכז הסלון וקרא...

אפיקומן איפה אתה ???

אלעד סיפרלאורי שישלו המון משחקים שהוא כברלא רוצה ,

ושהוא רוצה לתת לתת לו, ומיד הביא שתי שקיות עם מכוניות,

אורי חיבק את אלעד בשמחה, ואז כל הילדים בקשו ממנו חיבוקים ונשיקות

ואורי כמובן נתן לכולם.

הלבשנו לו פיג'מה, והילד הראה לכולם שהוא תיש (חתיך..)

הכנסנו אתהילד לאוטו ובשניה הוא נרדם...

חזרנו הביתה עייפים.

שבעים. עם משחקים לילד (כאילו היה חסר לנו...)

הבקר אני קמתי עם מגרנה נוראית, רק אחרי שני אקמולים ועוד משהו יותר חזק..

נרגע הכאב ראש הזה.

אז שיהיה חג שמח והמון המון טוב! 

אנחנו לפני התארגנות ליציאה ליל הסדר,

השנה זה אצל אחותי. אי שם ע"י מודיעין.

מאד  רציתי שאוריקי שלנו ישן שנתצהרים לפני שנצא,

ככה גם לנו וגם לו יהיה קל יותר.

האמת הוא היה במיטה,

ושיחק.

ושיחק.

ושיחק.

אבל להרדם לא נרדם...

כשאני באתי אליו הוא כבר החליט שזהו לו והוא קם.

אמרתי לו שאני מאד עצובה כי הוא לא נרדם,

שאני חושבת שהוא יהיה עייף בליל הסדר לא יהיה לו כוח

לשחק עם הילדים האחרים.

הוא בתגובה אמר לי...

"אני ילד רע

אולי אני אלך לבית אחר"

ברגע הראשון לא הבנתי מה שהוא אמר ובקשתי שיחזור.

והוא שוב אמר את אותו הדבר,

אני ילד רע מתנהג לא יפה, אני צריך ללכת לבית אחר"

דברים אלה שהוא אמר עשו לי רע בלב.

קראתי לו אלי ואמרתי לו,

שתמיד תמיד אנחנו אמא ואבא שלו וזה הבית שלו.

גם אם הוא מתנהג לא יפה, וגם אם הוא שובב, וגם אם הוא נפלא ומתוק,

אנחנו אוהבים אותו תמיד.

ולעולם לעולם לא נרצה שילך לבית אחר.

לא יודעת מהאיפה בא לו הרעיון.

לא יודעת אם הוא הבין מה שאמרתילו,

מה שברור לי שזה הסתובב לו בחשבה.

ושאנחנו חייבים לחזור על כך שאנחנו תמיד נואהב אותו,

לא משנה מה הוא יעשה. 

חג שמח!

יש לאורי ספר שנקרא ''אטלס הראשון לילדים''.

היום אורי הביא לי אותו ובקש לקרוא בו.

הסתכלנו קצת  על הדגלים והמפות,

וזהו סגרנו את הספר.

פתאום אורי אומר לי ..."אמא תראי יש הרבה לָמֳד"

ואכן היו שם שלושה למדים, בקשתי שיראה לי אותם,

והוא ידע להצביע עליהם.

את המספרים אורי כבר מכיר מזמן הוא כבר מכיר מספרים הגדולים מעשר...

והנה הוא כבר מזהה אותיות.

מאיפה אתם שואלים??

אז ככה,

כשאנחנו רוצים לכתוב ברכה או כל דבר אחר במחשב אני מושיבה אותו עלי,

שואלת מה לכתוב ויחד איתו כותבת...

הוא אומר מה הוא רוצה ואני מראה לו כל אות  ומשיימת (מלתת שם..) אותה.

כך אנחנו כותבים  יחד.

והנה עכשיו  הוא למד ומזהה אות....

התרגשתי!