אתמול אחר הצהרים הלכנו לטייל.
הגענו לאיזור ניות, יש שם מגרש משחקים נחמד.
אורי החליק במגלשות הגדולות אני ממש נבהלתי, אבל מסתבר שאורי יודע לטפס בסולמות ויודע את הגבולות שלו,
מעורר המון מחשבה לגבי עד כמה אני יוכלה לסמוך עליו.
אחר כך הלכנו לטייל באיזור לעבר עמק המצלבה.
אורי התיישב על הרצפה וחיפש אבנים, נתן לי אבן ולאבא אבן, ולעצמו מצא אבן שחורה.
הסתכלתי על האבן וראיתי שזה פחם, אמרתי לאורי שהוא יכול לצייר על הרצפה עפ זה כי זהו פחם.
"אמא אני יודע" אמר אורי, "זה של האיש הזקן! אני חייב להחזיר לו את זה"
ברגע הראשון לא הבנתי איזה איש זקן... ואז אמר לי אבא, מהסיפור על חנה'לה ושמלת השבת...
הדים אותי ההקשר, וזה שהוא זכר את זה מהספר וההצגה שראינו.
התחלנו להתרחק מהאוטו, אז אורי דאג, איך נמצא את האוטו, והחליט,
נעשה סימנים על המדרכה כך שנמצא את הדרך..
וכך טיילנו לנו ואורי מידי פעם התיישב על הריצפה, ומסמן את דרכנו.
בנתיים עברו כל מיני אנשים, ואורי עצר אותם ממש נעמד בדרכם ואמר להם..
"אני רוצה לומר לך שהדרך לאוטו היא משם"
רוב האנשים שהיו נינוחים ורגועים, הרי היתה שבת מקסימה, התלהבו מהילד,
רק אבא ואני היינו קצת נבוכים מזה שהילד חוסם את ההולכים ושבים.
בסופו של טיול חשבנו ללכת לבית קפה לשתות קפה טעים, ולאורי לקנות איזה קורסון חמאה אהוב עליו.
התלבטנו לאן ללכת.
עמק רפאים או אולי מרכז העיר, או אולי לנסוע לכיוון הר הצופים.
ואולי בכלל ללכת לסבתא וסבא ולשתות שם קפה.
אורי החליט שהכי כייף ללכת לסבא וסבתא.
וכך עשינו, הלכנו לשם לבית קפה כיפי במיוחד.
שבת כייפית היתה.
והיום נשברה לי שן.
ספרתי לאבא,
ואורי אמר,
"אמא מצויין, זה מראה שאת גדלה..
תכף תצמח לך שן חדשה."
הסברתי לו שאני כבר מבוגרת ולא תצמח לי שן אחרת,
אז הילד דאג מה יהיה,
הסברתי שאלך לרופא והוא יעזור לי.
אז אורי אמר לי,
"מה אמא לרופא יש שיניים?? אני לא מאמין.."
זהו להיום,
ליל מנוחה!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אמא של אוּרי
