אני אמא

אוריקי קיבל מהגן מטלות לחופשה,

דף אחד בו יש למתוח קווים כמות למספר.

דף שני יש להחבר נקודות כדי שיצא בקבוק יין.

ודף שלישי שהוא דיווח קצרצר על חופשה.

את הדף הראשון אורי עשה בשניות מייד בתחילת החופש.

הדף השני תיסכל אותו כבר מההתחלה, נראה לו הרבה מידיי.

והדף השלישי החלתנו שנמלא לקראתסוף החופש כדי שיהיה לנו מה לכתוב.

היום אמרתי לו שהוא צריך לסיים את שעורי הבית כי ביום רביעי חוזרים לגן,

הגננת תשמח לראות שהוא עשה את הכל.

הוא הודיע לי, "אני לא מכין את שיעורי הבית"

"למה?" שאלתי

"כי זה קשה מידיי והגננת תכעס עלי עם לא אעשה מדוייק"

"לא, אוריקי היא לא תכעס, היא תראה שהשתדלת ולמרות שהיה לך קשה ניסת והיא תהיה מאד גאה בך" אמרתי לו

אורי בתגובה אמר "אתם רוצים שאני אכין כי אתם פוחדים מהגננת ..."

הייתי די בהלם מהטענה, מאיפה זה הגיע???

הילד שלנו מאד פרפקציוניסט,

אם משהו לא יוצא לו מושלם לפי הסטנדרטים שלו, אז הוא כועס ומתוסכל, ולא רוצה לשתף פעולה.

אני כזו,

רק עכשיו בגילי המתקדם אני לומדת שגם הדרך , הנסיון, ואפילו האי הצלחה הם חלק מההצלחה העתידית.

קשה לחיות ככה.

קשה להתמודד עם הביקורת העצמית הקשה הזו.

זה משתק, גורם לא לנסות מהפחד שלהכשל.

הייתי רוצה ללמד את אורי להיות פחות בקורתי, להבין שאי הצלחה אינו כישלון.

להבין שמנסיונות לומדים, וש- Practice Makes Perfect.

ושלא קורה כלום אם לא מצליח.

איך מלמדים את זה???

חג שמח!

אנחנו בעיצמו של החג.

היינו בסרט שנקרא מלכת השלג שמבוסס על הסיפור של אנדרסן באותו שם.

אורי נהנה ואמר שזה סרט...

מפחיד ומצחיק ומבהיל ומעניין ועצוב ושמח... בקיצור ועל פי ההגדרות שלי סרט טוב..

לסרט נסענו ברכבת הקלה, אורי בחכמתו בקש שניקח את הרכבת על יד הבית מעשה שלאחר מעשה נתגלה כמאוד חכם,

כי הרכבת היתה ממש עמוסה.

אורי היה אצל חברים וטייל איתנו בקניון הקרוב הביתה.

שיחק במחשב, ועשה דפי עבודה שונים.

אנחנו גם כותבים יחד יומן חופשה, מצאנו את יומן החופשה מחנוכה, הוא כל כך נהנה לשמוע מה עשינו בחופשת חנוכה,

כך שכתיבת יומן חופשה חדש התקבל בברכה.

אתמול בערב אוריקי אמר שהוא מאד מתגעגע לגננת שלו,

נתתי לו את הגלקסי שלי והוא בשמחה רבה עם שגיאות של ילד שמתחיל לכתוב כתב לה הודעה.

והיא מקסימה שכזו ענתה לו בכל כך הרבה אהבה.

היינו גם בבית התפוצות בתערוכה אה-בא-גע-דע, מי שקורא כאן אולי זוכר שכבר הינו שם פעם,

עכשיו אוריקי גדול יותר, קריאה וכתיבה מאד מסקרנים אותו,

מה גם שהיינו שם עם גיסתי ויעל האחיינית שלי שהיא בת גילו של אוריקי,

הם מאד מאד נהנו והאמת גם אני קודם כל מזה שביליתי שעתיים עם גליה, ויעל.

שנית כי אוריקי ויעל נהנו, וכמובן מעצם התערוכה.

אוריקי כבר מתחיל לחשוב על יומהולדת שלו, נכון לעכשיו הוא רוצה יומהולדת יפן,

ומה שנחמד זה שהוא מעצמו בקש לדבר עם שונית (אמא של איל אחיו) שהיא מומחית לעיניני יפן,

בקש ממנו רעיונות ליומהולדת שלו, והיא שלחה לנו במייל כמה דברים חביבים.

עכשיו אני צריכה ללמוד קצת אוריגמי, ויש לי פעילות למסיבת יומהולדת שלו.

עד כאן בנתיים,

הערב נסע למודיעין, ומחר אצל חברים.

ועוד חג, ואחר כך איסרו חג וחוזרים לעבודה..

אבל למה להקדים את המאוחר??

חג שמח ושבת שלום. 

פורים חלף, ועכשיו אנחנו בפסח, וכל הזמן הזה עברו עלינו ימים טובים וטובים פחות..

ולי לא הייתה המוזה  לשבת ולכתוב.

אספר בקצרה שפורים היה כייף.

אחריו היה לנו מפגש עם היועצת של בית הספר יד המורה, אוריקי היה נרגש מאד,

עד כדי כך שהוא לא הצליח לענות על שאלות ממש פשוטות,

הוא גם לא ממש נתן לי לצאת,

ואז בעזרתמעט יצירתיות שלי והמון כוחות שלו (השארתי לו את הגלקסי שלי עם תמונה של המשפחה הקטנה שלנו..)

הוא נשאר עם היועצת וכמובן ביצע את המשימות יפה.

שוחחנו המון המון על הציפיות החששות והרגשות בעיקבות בית הספר, בעיקבות המעבר.

כנראה שעוד יהיו לנו לא מעט שיחות כאלה, כי הילד שלי חושש, אני מתלהטת המון המון בדרך הכי נכונה לעשות לו מעבר מאד קל.

במשך החדש הכנו יחד אורי ואני כדורי חרוסת, שזה אצלנו תמרים עם ארוזים שקדים וצימוקים, ולקחנו לגן, אוריקי כמובן היה מאושר.

אורי וחבריו ערכו סדר פסח בגן,

אוריקי עזר לי להתארגן ובקש לנקות לפני החג.

וכל כך שמח כשראה דברים חדשים בבית.

היינו בקיצובה עם חבר שלו מהגן, היה ממש כייף, הילדים שיחקו ואני היה לי זמן לצעוד לי ברחבי קיפצובה.

את ליל הסדר בילינו בנילי אצל אחותי והמקסימה, אורי ואלעד בנה בצוותא חיפשו וכמובן מצאו את האפיקומן,

היה המון המון אוכל, והיתה אווירה נפלאה של צחוקים ושירים והמון אהבה.

אני עמצי מאד עסוקה, ולשמחתי עומדת במשימות שאני מציבה לעצמי...

התחלתי ללכת  לסדנא של קרמיקה, זה כל כך כייף המגע עם החומר עושה לי טוב.

כך שבימי שני אני שם, אוריקי לא כל כך אוהב את העיניין הזה,

האמת היא שבימי שני אני לא כל כך רואה אותו, כי כשהוא חוזר מקפוארה אני פחות או יותר יוצאת לקרמיקה.

אני עומדת בלחץ שלו בגבורה רבה לא נכנעת לו...

ימי רביעי לאחורנה הם ימים של השתלמות של העבודה...

וימי חמישי אני שוב מחוץ לבית בסדנא לשינוי הרגלי אכילה- כלומר דיאטה (הורדתי 7 ק"ג מקווה שהחג יעבור בשלום..)

מעניין הוא שאת סדנאת הדיאטה, והשתלמות של העבודה אורי מקבל בקלות יותר מהקרמיקה...

אז זהו עידכון קצר,

אנחנו בעיצומו של חול המועד, אוריקי עכשיו אצל חבר, אחר הצהרים נלך לסרט ביחד..

חג שמח לכולם!!