אני אמא

אורי לומד בכיתה ד' בבית-ספר "יד-המורה" בירושלים.

זהו בית ספר משלב.

בית-הספר משלב ילדים על הספקטרום האוטיסטי בתיפקוד בינוני נמוך עם ילדים "רגילים"

(הרגילים במרכאות כי באמת אין ילד רגיל - כולם מיוחדים בהשקפת עולמי)

אני מאד אוהבת את בית הספר הזה, וכל פעם אני מגלה עוד סיבה למה-

למה בעצם בחרנו ביד המורה עבור הילד שלנו....

אתמול חגגו לאחת מבנות כיתת התקשורת בת-מצווה.

המשפחה חגגה לילדה והזמינה את בנות השכבה.

אנחנו קיבלנו תמונות בשידור חי מהאירוע.

תמונות כל כך מרגשות כל כך מקסימות.

ההתרגשות בשכבה היתה בשיאה,

זו הבת מצווה הראשונה שהבנות הולכות, כחברות לכיתה.

הן הכינו לכבוד כלת המסיבה ריקוד.

הן התקשטו והתלבשו, חלק מן האמהות הצטרפו לבנות,

כולן היו לבושות בשמלות יפיפיות, ושיער פזור.

שמחות ובעיקר משמחות את כלת החגיגה.

כן, בת מצווה שכולם באים זה דבר רגיל,

אבל מסיבת בת-מצווה שבה החוגגת היא ילדת על הספקטרום האוטיסטי,

וכשכולן באות...

כשכולן חוגגות איתה יחד.

מחנכת הכיתה היתה במסיבה ואפילו מנהלת בית הספר הגיעה לומר מזל-טוב.

זה לא מובן מעליו. ממש לא.

אני בטוחה שלהורים לא קל לגדל  שהוא לא כמו כולם..

אני בטוחה שלא קל לחגוג בת מצווה בכיתה ד' (רב הילדים הם בני 9-10)

אני בטוחה שיש חששות ויש מחשבות.

ואני כל כך שמחה שבבית-ספר של אורי מראש מחנכים את הילדים ש-

כולם שונים וכולם שווים.

בחברה שבה אנחנו חיים,

בה האלימות, ההתנשאות, האנוכיות חוגגים,

טוב לי לדעת שאורי נמצא במקום אחר.

אז כן אין ספק שזה אנחנו בבית, אבל זה גם מסר מאד ברור וחד משמעי מבית ספר.

בו הכל עושים יחד,

שיעורים, טקסים, ריקודים, מרתון....

כל אחד לפי היכולת שלו (וטיפה יותר כי חייבים לאתגר).

זו רק סיבה אחת למה אני כל כך אוהבת את יד-המורה.

 לך קסם של ילדה אאחל מכאן,

המון המון מזל טוב,

הרבה הצלחה והמון חיוכים!

מאחלת לך שתמיד יקבלו אותך ויחבקו אותך

ושתמיד תמיד תהי שייכת.

להורייך אגיד יישר כח, מאחלת לכם נחת.

תחשבו טוב,

יהיה ממש טוב,

אורלי

אתמול השתתפתי בטקס פרישה ממערכת החינוך.

היה נחמד....

זה התחיל בקבלה של פרסומת של בנק מסד, שוקולד בצורת לב וסבון בצורת ורד....

אחר כך נעמדנו בתורים לא מאורגנים ולא מסודרים לקבל תעודת הוקרה ושי.

כאיה למשרד החינוך הכל היה כל כך לא מאורגן...

הם סידרו את תעודות לפי שנת פרישה, ואז לפי סדר הא-ב.

כל כך הרבה אנשים לא זוכרים באיזה שנה פרשו...

כך שהיו צריכים לעמוד בשני תורים שונים האחד לברר מתי פרשו ושני לקבל את השי.

ומורים ... לא יודעים לעמוד בתור והבאלגן חגג.

אז נכנסנו לאולם ענק,

בו היה כיבוד ליאישית לא ממש היה טעים אבל זו אני, מקווה שאחרים אהבו.

לא היו מספיק כסאות לישיבה... 

הכייף היה לפגוש חברות מתקופת העבודה בבית הספר.

ולפגוש את הגננות של אורי שזוכרות אותו קטן והשווצתי במה שהוא עכשיו.

לאחר הכיבוד נתבקשנו ללכת לאולם אחר,

שם נאמו לנו אנשי הסתדרות המורים, 

שאגב במאי מתקיימות בחירות להסתדרות המוריפ ועל כן זו היתה תעמולת בחירות לשמה.

כל אחד דיבר על כמה הוא נפלא ומוצלח..

עד כמה הוא עוזר עזר ויעזור לכל אחד,

וכשמהיא אמרה שזה לא ממש מורגש כי במשכורת שלנו לא עלתה סתמו לה את הפה....

לקינוח קיבלנו את נדב אבוקסיס שהצחיק אותנו כל כך.

יכולת האילתור, היכולת להגיב לקהל במידי...

צחקנו המון.

רוצה לומר תודה על השי, והתעודה והצחוק..

תודה על החברות שפגשתי שם.

חבל שהכל היה רווי בפוליטיקה הפנימית של הסתדרות המורים.

תחשבו טוב יהיה טוב,

שבת שלום,

אורלי

אורי בצופים.

אני מאד  מאד שמחה על כך.

אני מאמינה באמת ובתמים שבתנועות הנוער גדלים אנשים טובים יותר.

אני מאמינה שהילדים/נערים לומדים על אהבת אדם,

             על נתינה וקבלה,

             על אהבת הארץ

             ועוד ערכים כאלה ואחרים.

בתחילת השנה אורי יצא לטיול פתיחת שנה. 

הוא חשש לצאת לבד ולכן יצאתי איתו, יחד איתו ישנתי באוהל (או בעצם לא ישנתי..)

יחד איתו אכלתי אוכל של הצופים..

יחד איתו...

הוא נהנה מאד,

ואני הייתי על-ידו והרגשתי מצויין עם זה, למרות שהיה לי קשה.

עכשיו מתקרב טיול פסח.

הם יטיילו באיזור חיפה והכרמל, לילה אחד מחוץ לבית באוהל עם שק"ש

אורי רוצה לצאת, הפעם לבד.

ואני יודעת שזה נפלא.

ואני יודעת שזה נהדר,

ואני יודעת שישמרו עליו, ושהוא יהנה מכל שניה.

ואני יודעת שהניתוק מחבל הטבור שלי חשוב....

ובכל זאת,

אמרתי לאבא, 

אולי כדאי שאנחנו ניסע לאיזה צימר באיזור חיפה,

שאם הוא יזדקק לנו שנהיה קרובים.

שאנחנו בכל זאת נהיה שם באיזור.

אני אתגעגע ויהיה לי קשר....

ואבא מתנגד (נו, טוב אני יודעת שבצדק)

הוא אומר, שחררי.

הוא אומר יזדקק לנו ניסע...

הוא אומר יהיה בסדר, אני בטוח.

את רוצה אומר אבא שהוא יפתח עצמאות, אז תני לו.

את רוצה שהוא יהיה מאושר עם חבריו, תני לו....

אבל אני אתגעגע.....

וכל כך יודעת שהוא צודק.

כנראה לצופים יש מטרה נסתרת נוספת שלא חרוטה על הדגל - 

ללמד את אמא לשחרר.

זהו להפעם,

תחשבו טוב יהיה טוב.

אני יודעת שיהיה לו כייף....

אורלי