כן, מאז שאוּרי שלנו נולד לא יצאנו מאיר ואני בערב.
שנינו.
לבד.
אני יודעת שזה חשוב.
ואני יודעת שזה נכון לעשות את זה.
אבל לא היה לי אומץ....
אתמול אחרי יום נפלא שבילנו ביחד.
היו לנו כרטיסים לתיאטרון, עשרים פעם חשבתי לבטל.
ושבוע שעבר שאוּרי לא הרגיש טוב אמרתי בליבי,
נו,זה סימן אנחנו לא צריכים להשאיר אותו וללכת להנות לנו.
אבל הייתי מספיק, חכמה לא לומר כלום בקול רם, ולהמשיך...
אתמול בערב יצאנו להצגה.
אז בערב היינו אצל סבא וסבתא, רחצנו את אוּרי נתנו לו לאכול.
נסעתי הביתה להביא למאיר בגדים.
כשחזרתי...
אמרתי לו שהיום הוא ישן בלול אצל סבא וסבתא כי אמא ואבא הולכים להצגה,
אוּרי הקשיב. הסתכל עלי וחייך.
לקח את קופיף שלו חיבק אותו ונרדם,
נתנו לסבתא את הבקבוק.
הסברנו על היחס בין מים לאבקה..
והלכנו.
ראינו את ההצגה "הכתובה" עם ענת וקסמן ושלמה בר-אבא, (ממולץ בחום רב!)
צחקנו בלי סוף.
נהננו נורא.
פגשתי בתאטרון אנשים שלא ראיתי שנים, שזוכרים אותי מהתקופות הרעות של חיי וספרתי על האושר הגדול שלי.
חזרנו לסבתא וסבא, לקחת את האוצר שלנו.
בדרך אמרתי למאיר יש שלוש אפשריות....
1. אוּרי ישן וההורים שלך שמחים וטובי לב.
2. אוּרי ער צורח ובוכה על הידים שלהם והם מותשים ועייפים ובמקום מודיעים לנו שזו הפעם הראשונה והאחרונהשהם מוכנים לשמור עליו.
3. אוּרי ישן, ההורים מותשים כי רק לפני שתי דקות הבנאדם נרדם.
נכנסנו הביתה...
ו...
ברקע סרט בטלויזיה.
סבא
יושב בנחת.
סבתא 
יושבת על-ידו.
אוּרי?
ישן בלול.... מחבק את קופיף והמוצץ בפה.
הם שנהם אמרו שהוא ישן כל הזמן, ובכל פעם שבאו לראות אותו הוא חייך מתוך שינה.
סבתא וסבא אמרו שכיף לשמור עליו.
כל כך שמחתי.
חששתי שהוא יתעורר ויבהל שלא אני או אבא באנו עליו.
חששתי שלהם יהיה קשה.
איזה כייף שהכל עבר בכל כך הרבה שלווה ורוגע. ...
הנה עוד טבילת אש עברנו בשלום.
המשך חג שמח!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אמא של אוּרי
