אני אמא

אנחנו מתחננים בפני אורי להתארגן.

עד שהוא זז כבר עייפנו.

לבסוף הבנאדם מתלבש, ונועל נעלים.

אז הוא אומר...

"נו, אז קדימה.."

אבא אומר לי

"את יודעת גם איל אחיו של אורי אומר - אז קדימה"

אורי מרים את ראשו ואומר,

"מה אתה רוצה אבא ככה זה אחים אנחנו דומים.."

החג חלף עבר לו.

היה בסדר, כי הינו יחד אבא, אורי ואני.

אבל, ביום רביעי לאחר הסדר נפטר דודי אח של אבי.

בבקר נסעתי עם אבא שלי לבקר אותו בבית החולים,

לאחר כשעה ומשהו הגעתי חזרה הביתה, העמדתי אורז לארוחת צהרים,

(כן אצלנו אוכלים קטניות..)

האורז לא הספיק להתבשל, ואמא שלי התקשה וסיפרה לי שהוא נפטר,

זכיתי לראות אותו בנשימותיו האחרונות.

ההלוויה הייתה עוד באותו הלילה.

הוא היה אבא סבא ואפילו סבא רבה, 

והיה אח האחרון של אבא שלי.

הם היו חמישה אחים,

אחד נהרג בעודו צעיר בשנים, במלחמת השחרור.

השני נפטר לפני כ 7-8 שנים.

ושני אחיו האחרונים נפטרו השנה, אחד הראש השנה והשני עכשיו בפסח.

הרגשנו שאנחנו רוצים להיות עם אבא, סבא של אורי.

הסברנו ואורי שסבא עצוב כי אח שלו מת,

ואורי אמר שהוא מבין ובטח סבא ישמח כשיראה אותו,

כמה שהילד צדק....

אמרתי לגיסתי בטלפון, נביא איליו את הילדים יש להם תפקיד לשמח את סבא,

ואורי חזר אחרי ואמר יש לי תפקיד לשמח את סבא, אני אוהב תפקידים.

אתמול בערב החל אבי לשבת שבעה.

היום הייתי שם, אבא ואורי הלכו לגן החיות, ואחר כך באו לקחת אותי משם,

גם שם אורי מייד הכניס קולו של ילד וחייך את האנשים שהיו שם.

איזה כיף זה שיש ילדים שמביאים איתם שמחה טבעית בלי בעה, בלי מאמץ, בצורה הטבעית ביותר.

ערב נהדר!

"אמא" אומר אורי,

"יש מצב חירום אמיתי, צריך לקרוא לכל צוותי ההצלה"

"מה קרה?" שאלנו אבא ואני כשהיינו באוטו בדרך לסידורים.

"אני רואה בלון עף בשמים," אומר האוצר שלנו

 "בטח יש שם איזה ילד מאד עצוב, צריך להזעיק את צוותי ההצלה שיביאו לו את הבלון"

הלוואי שיגיע היום שצוותי ההצלה יהיו עסוקים בלהביא לילד בלון שעף.

חג שמח