ערב יום העצמאות היינו אצל אחי במודיעין, אוריקי היה עייף,
ואחרי שעבר את סף העייפות שיחק עם הילדים בכייף.
תמיד כיף לילראות שהוא נהנה עם בני הדודים שלו.
ביום העצמאות לקח זמן עד שיצאנו מהבית,
עד שהתעוררנו והתארגנו לצאת כבר היה 12:00.
ואז החלטנו לסוע לקיסריה.
להפגש עם לימור וככה נשלב יום כייף,
קצת הסטוריה, ובילוי עם לימור.
היתה יופי של נסיעה בכביש החוף הפעם ולא בכביש שש כמו שאנחנו בדרך כלל נוסעים צפונה.
בדרך שיחקנו עם אורי בלספר סיפור,
אחד מאיתנו מתחיל סיפור ואחר ממשיך ואז השלישי ממשיך וחוזרים להתחלה.
אורי תמיד מושך לכיוון של מלחמה ולוחמים חרבות וסכינים,
ואילו אני מנסה בכל פעם לנתב את הסיפור למקומות אחרים.
פעם אורי ארשום סיפןר כזה.
כשהגענו לקיסריה כבר היה כמעט 3 אחר הצהרים, כבר לא היו מליון איש,
ודי בקלות מצאנו חניה.
טיילנו היה כייף, כל כך נעים ורגוע.
אורי רץ קפץ התגלגל על הדשא, וטיפס על העתיקות...
מצד אחד שמחתי הוא ככל הילדים,
מצד שני... הוא מטפס במקום שכתוב לא לטפס...
ראינו שם סירטון על ההסטוריה של קיסריה, משהו תיירותי, לדעתי די נחמד.
לימורי הצטרפה עלינו ואורי היה מאושר שבילדים, הוא כל כך אוהב אותה.
והיא כל כך אוהבת אותו....
צילמתי ים ועוד ים....
יש שם הקיסריה חנות מקסימה של סביבונים (אגב במאי הם עוברים לתל אביב...)
נכנסנו לשם היו שם כל מיני סביבונים מקסימים, כמו סביבון לדיאטה, כתוב עליו חטיף בריאות הוא 70 קלוריות... וכו'
או סביבון לפולניות ועליו כתוב- אני כבר אנוח בקבר...
יש שם גם סביבון לבעל... שבו כתוב כל מיני דברים שהבעל צריך או אולי רצוי שיומר לאישתו...
לימור קראה לאורי את מה שכתוב בסיבון ההוא ואמרה ו לומר לי,
אני לא ממש הייתי על ידו והוא לא שם לב ואמר לאיזו אישה שם "אני הכיאוהב אותך..."
האישה ולימור צחקו מאד מהטעות של האוצר שלי,
והוא החמוד נעלב עד ליסוד.
זרק את הכובע ובכה בקול רם....
רצתי אליו וחיבקתי אותו, נזכרתי שגם לי פעם קרה דבר דומה כשהייתי קטנה וגם אני נורא נעלבתי שצחקו לי.
נכנסנו לחנות וחובה על כל נכנס לחנות לסובב סביבון למזל...
אני קיבלתי בריאות ואורי אהבה ולימורי קיבלה מזל....
מתאים לי.
לימור רצתה לקנות לאורי תליון קטן וחמוד כזה,
ובקשה ממנו לבחור בין חמסה לבין לב או מגן דוד...
אורי בחר המגן דוד שעליו כתוה אהבה,
ובקש מלימור שהיא תקנה את זה לאמא.
התרגשתי.
מה גם ששמתי על התליון הזה עין ורציתי מן מגן דוד כזה.
בעל החנות ראה את אורי וכנראה הילד מצא חן בעיניו ונתן לו זוג משקפי שמש
שהשאיר אצלו מזמן ילד אחר, אורי שמח,
ושכח לומר תודה, אחר כך לחשתי לו באוזן.....
הלכנו לאכול גלידה..
אורי רץ וחיבק את גביע הגלידה הגדול הזה...
אורי בחר גלידת תות ווניל, וגם כאן אורי מצא חן בעיני המוכרת והיא הוסיפה לו תות אמיתי חוץ מהגלידה.
(אני כל כך גאה בעצמי שלא אכלתי גלידה ושמרתי על עצמי... אפילו לא סיימתי את מה שאורי לא רצה מה שאני נוטה בדרך כלל לעשות)
זהו כמו כל עם ישראל התחלנו את דרכנו הביתה,
כביש החוף היה מאד מאד פקוק, אוריקי נרדם, והתעורר כשכבר היינו בלטרון.
היה יום כייפי במיוחד.
גם חברה מצויינת גם מקום כל כך מרגיע.
גם ים.
גם הצלחתי לרסן את הצורך במתוק...
לימורי שוב תודה על הפינוקים לאורי ולנו
אוהבים אותך כל כך!!!
שבת מעולה לכולם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אמא של אוּרי