לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אני אמא


הרבה שנים חיכיתי לרגע הזה. חיכיתי ובסוף זה קרה, אני אמא. אני אמא של אוּרי, שנולד בהדסה עין -כרם, ב-28 במאי 2007 לאבא ואמא שמאד מאד אוהבים.

Avatarכינוי:  אמא של אוּרי

בת: 62

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2011    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

5/2011

אוריקי בן ארבע.


בערך בשעה כזו לפני ארבע שנים ירדו המים,לא כל כך ידעתי שזה מה שזה.... חיכיתי עוד קצת והבנתי.

הערתי את אבא.

נסענו לעין כרם.

בדקו ואכן...

בקשתי שיתקשרו לדר' אלחלל, שעכשיו הוא כבר פרופסור אלחלל,

 אותו אוריקי פגש השנה .

שתכנן לנתח אותי בארבע אחר הצהרים, אבל קם מוקדם יותר וניתח אותי כבר בבקר

כך בקיצור נמרץ

נולדה אמא.

נולדאורי שלנו.

כבר אתמול הכנו לו צלחת ממתקים עתופה בניילון נצמד,

 ועכשיו ארבע שנים אחרי, קמתי כדי לנפח בלונים, ככה אוריקי יקום ויהיה לו שמח.

 

 מה היה לנו השנה??

אוריקי נפגש עם איל אחיו, ואהבה פורחת בניהם, ממש כייף.

והוא קיבל אוגרים כפיפיפרס, מאז חווינו כמה וכמה לידות של גורים, מסירת הגורים...

ואפילו בריחה של אוגר מן הכלוב.

אורי צייר ציור משפחה וריגש אותי מאד, וניסה ועדין מנסה לכתוב.

את שמו הוא כותב נפלא, אמנם בכתב ראי אבל... נהדר,

בכלל בזירת ההתרגשות חווינו הרבה.

ראינו את שימלת השבת של חנה'לה שאורי עד היום מאד אוהב.

טיילנו בכל מיני מקומות, מיני ישראל, בגן החיות, אצל לימור ובים, היינו בגני משחקים כאלה ואחרים היינו בספריה והחלפנו ספרים, וכמובן בתחנת הכיבוי וההצלה.

אוריקי הלך לגן של גדולים, והוא מאושר שם עד מאד ואנחנו כמובן מאושרים איתו.

ההתחלה היתה אמנם קשה אבל, מה שהוא לומד שם, כמה שהוא חווה שם יצר שם התפתח וגדל זה לא יאמן.

חוויתי יום המשפחה, כמשפחה, ופורים פסח וחנוכה היינו ביחד במופע המקדים לטקס הדלקת משואות. וחגגנו את שאר חגי ישראל.

אורי פחד ממפלצות אז יצרנו כמה וחילקנו לחברים, בנינו טקס גירוש מפלצות שאנחנו עושים בכל ערב.

היינו בחדר מיון בפעם הראשונה, ואני מקווה שגם האחרונה, ובדיקות דם, וארלרגולג ומרפאת שיניים ובגלל החלץ שלי היינו גם באיבחון של ריפוי בעיסוק.

אורי נהייה הרבה יותר פיזי, קופץ רץ משתולל, רוצה סכינים אקדחים וחרבות, הוא מטפס על הסולומת הגבוהים, על הטנק בגבעת התחמושת, על כל דבר שנראה לו שהגיוני לקפוץ משם, ואני... מתה מפחד, ומשתדלת לתת לו.

אורי הוא מעריץ נלהב של כבאים ולאחרונה מאז יום העצמאות גם חיילים.

 

אורי יודע להתלבש לבד ולהתפשט לבד. לנעול סנדלים ונעלים.

הוא יודע למרוח גבינה עם סכין על הלחם, ולהכין איתי יחד סלט.

אורי אוהב להכין איתי עוגות, ורחוץ כלים.

מכיר את כל המספרים ויודע להעביר את השלט ביס לערוצים שהוא אוהב.

מכיר כמה כמה ספרים בע"פ אותם הוא מספר לבובות פרווה שלו.

הוא כבר נועל נעליים במידה 26 ובגדים במידה 6 הוא שוקל 15 קג' וגובהו 100 ס"מ.

ילד גדול יש לנו!

 

עברנו הרבה בשנה הזו, וזו סקירה קצרה על כל הטוב  הנהדר וגם המפחיד שחווינו.

 

ומה עכשיו??

היום ניסע ללימור, נעשה לו יום כייף.

בגן נחגוג ביום שישי הבא.

ועם המשפחה בשבת שאחרי זה...

והחברים מתישהו באמצע.

 

 

אז אורי שלי,

 

שישמור אותך האל

ויגשים משאלותך

שתעשה בשביל אחר והוא למענך..

 

חוויה ענקית זו לגדל אותך ילד שלי.

אין סוף לשמחה אהבה ואושר שאתה מביא לי לחיים.

 

יומהולדת שמח ילד שלנו אהוב. 

נכתב על ידי אמא של אוּרי , 28/5/2011 04:35   בקטגוריות אוּרי, אמהות, גדילה, הורות, יומהולדת, אביב 2011  
26 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אמא של אוּרי ב-1/6/2011 06:55
 



מעשה טוב.


ביום שישי האחרון בקשתי מאורי שנארגן את המשחקים שלו.

משחקים שהוא כבר לא משחק בהם ניתן לילד שאין לו משחקים.

ישבנו יחד על הרצפה ואורי בהרבה בגרות ויתר על המון דברים, שהוא כבר לא משחק בהם.

שמנו הכל בשקיות בד, וחשבתי לקחת הכל לחברה שהיא עו"סית לה תמיד יש למי לתת משחקים.

בלי קשר נכנסתי באותויום לאתר אגורה, וראיתי שם מודעה של אישה שחיפשה בגדם ומשחקים לילדים שלה.

סיפרתי לאורי שמצאתי אישה שלילדים שלה אין משחקים.

שאלתי אם הוא מסכים שניתן להם את המשחקים במקום לחברה שלי.

אוריקי חשב, והסכים.

שלחתי לה הודעה לא עבר זמן רב והיא יצרה איתי קשר.

ביום שישי בצהרים באה אחותה של אותה אישה לקחת את המשחקים.

(והחלק המצחיק הוא שאותה אני מכירה כבר המון שנים..)

אורי שמח לתת, ואפילו עזר להוריד דברים לאוטו.

רק בקשתי מהם שכשהם יסיימו לשחק איתם ומה שישאר במצב טוב ימשיכו ויתנו הלאה לילדים אחרים שאין להם...

 

בהתחשב בזה שאורי הוא היחד ששיחק ברוב המשחקים, ושאני מאד מקפידה לשמור עליהם המשחקים היו במצב נהדר.

כל כך שמחתי שיכולתי לתת אותם למישהו שצריך אותם באמת.

מיום שישי אורי מסתובב בהרגשת גאווה - הוא עשה מעשה מאד טוב. הוא מספר לאנשים ומתגאה בזה.

האמת היא  שגם אני גאה בו. מאד!

 

חשוב לי לחנך את אורי לנתינה.

הרי כאן בבית אין לו עם מי להתחלק, וכל כך חשוב לי שהוא ידע שיש כאלה שאין להם,

ושצריך לשמור על דברים כדי שיוכל לתת לאחר.

 

זהו אז אני את החינוך שלי עשיתי. והוא גאה בעצמו...

וגם אומר לכולם,

עוד מעט יש לי יומהולדת ואני אקבל עוד המון משחקים....

ככה שהילד לא מקופח  קריצה

 

יום טוב!

נכתב על ידי אמא של אוּרי , 26/5/2011 12:06   בקטגוריות אוּרי, אביב 2011, גדילה, הורות, חינוך, מרגש, משחקים  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אמא של אוּרי ב-1/6/2011 06:46
 



פוסט שמחכה בראש כבר משבת...


והנה סוף סוף אני מתיישבת להקליד אותו.

 

 

בשבת נפגשנו עם איל אמו וסבתו בת"א לחגוג לאיל את יומהולדתו שהיה ביום שישי.

כבר מיום שישי אורי היה נרגש שנפגוש את איל, ובבקר התלבש והתארגן ממש בקלות.

ישבנו בבית קפה נחמד ממש ע"י הים, אורי ואיל אכלו עוגות..

אני שתיתי קפה קר שמה שהיה נפלא בו זה שהוא לא היה ממותק...

אחרי שיחות ואיחולי מזל טוב, החלטנו ללכת לים.

הילדים הלכו עם אבא שלהם נתנו ידיים וכך הגיעו לים.

 


אורי מסרב להצטלם

 

לא היו לנו בגדי ים, אבל אורי ואבא היו במכנסים קצרים ואיל ואמו קיפלו את המכנסים ונכנסו למים.
אורי מעולם לא הסכים להכנס לים, הסתכל סביבו וראה שאיל נכנס למים, וגם הוא בקש!!!

כל כך שמחתי לראות אותו במים, נהנה...

 

אבא אורי שונית ואיל

 

 

 

אחר כך הם שיחקו בלמעלה ולמטה, ואורי אסף צדפים.

 

 

אוסף צדפים

 

 

הילדים היו רטובים לגמרי, לנו היו בגדים להחלפה אבל לאיל לא.. ולכן נפרדנו אחרי כייף אמיתי.

 

 

המשכנו לטייל קצת באיזור וראינו נמלים שלוקחות אוכל לבית שלהן, אורי אמר...

"אם תהיה שריפה בבית של הנמלים הן בטח יקראו למכבי אש של הנמלים."

צחקתי מאד,

אחיין שלי כשהיה קטן ושאלתי אותו מה יש בבית של הנמלים הוא ענה לי -

"השיף טן טן טן"

ובתרגום...

מחשב קטן קטן קטן.

מה שאורי אמר הזכיר לי את נדבי שלנו שגם היום כשהוא בן 13 הוא כל כך אוהב מחשבים, הזרעים נראו כבר אז.

לא יכולתי שלא להתעל מהים והתרנים  והשממים הכחולים ולכן צלמתי גם אותן....



 

 

מרגש אותי בכל פעם מחדש השר בין שני הילדים האלה.

איך איל בדרכו המאד מיוחדת הצליח לגרום לאורי לרצות להכנס למים,

איך איל בדרכו המקסימה לימדאת אורי....

ואוי היה אומר על זה,

"אמא מה את רוצה אנחנו אחים שאוהבים..."

 

כיף לי לדעת שאיל כל כך משמעותי לאורי.

 

תודה מיוחדת לאיל שעזר לאורי להתגבר על הפחד מפני הים.

בזכותך, איל, אורי הסכים להכניס את רגליו למים.

נכתב על ידי אמא של אוּרי , 24/5/2011 14:00   בקטגוריות אביב 2011, אוּרי, אירועיים משפחתיים., יומהולדת, משפחה, תמונות  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אמא של אוּרי ב-1/6/2011 06:41
 



לדף הבא
דפים:  

58,504
הבלוג משוייך לקטגוריות: משפחתי וחיות אחרות , האופטימיים , 50 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאמא של אוּרי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אמא של אוּרי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)