אני אמא

אתמול, 28 במאי היה יומהולדת השישי של אוריקי.

אורי כל כך חחיכה מאד ליומהולדתו, חדש שלם מידי יום הוא סימן 

בטבלה שהכין עד שהגיע היום המיוחל.

אתמול הוא קם לצלחת ממתקים והמון בלונים בחדר שלו,

לצלילי שירה שלי ליום הולדת שמח.

אמרתי לאורי שיש אנשים שמאמינים שילד יום ההולדת מברך משהו אז הברכה מתקיימת,

אורי המתוק ברך אותי ואת אבא. מרגש הילד הזה.

אוריקי התלבש, והלך לגן עם בלון אחד מהמבחר שהיו לו בחדר,

ובגן שרו לו שירים ושמחו אותו.

בצהרים כשבאתי לקחת אותו הבאתי לכל ילדי הגן ארטיקים,

אוריקי הופתע וכל כך שמח...

ואז באנו הביתה ונסענו לברית של האחיין החדש שלי,

(ויקרא שמו בישראל רועי) אורי סיפר לכולם שהיום יום ההולדת שלו ושהוא בן שש,

כולם כמובן איחלו לו יומהולדת שמח,

אחי וגיסתי המקסימים קנו לו עוגה, והאחיין הגדול שלי, עמית, אירגן את כל הילדים לשיר לאורי,

אוריקי מאד הופתע, ושמח כל כך.

מהברית הלכנו לחנות צעצועים וקנינו לילד מתנה, משחק שנקרא מודולאר,

שהוא בעצם בנייה של כל מיני מסלולים למכוניות.

חזרנו הביתה  שמחים וטובי לב....

החגיגה בגן תהיה ביום א הבא, ובבית קצת מאוחר יותר...

ולאורי שלי אני אאחל,

את כל הטוב והשמחה,

את כל האהבה וההצלחה,

אני אמשיך ואאחל שכל דלת שתפתח תהיה סיפור הצלחה,

תודה לך אוריקי שלי שאתה הילד שלי,

תודה שהענקת לי את התואר המדהים הזה אמא,

תודה על כל חיבוק,

תודה על כל רגע ורגע שאני מבלה איתך.

אתה בדיוק הילד שכל חיי רציתי.

ושוב כמו בכל שנה אני מקדישה לך ילד שלי את השיר

של רמי קליינשטין שתהיה צעיר לנצח.

שישמור אותך האל ויגשים משאלתך ...

שתיגע בכל כוכב ...

אוהבת אותך ילד שלי עד השמים ובחזרה אין סוף של העולם של כלבלבי פעמים...

(אורי טוען שבעולם של כלבלבי האינסוף גדול יותר..)

ערב טוב!

ירדנו היום עם האופניים.

בדרך הביתה אורי לא הצליח להשתלט על האופניים בירידה, 

זאת למרות שהוא עשה את זה המון המון פעמים.

הוא נתקע בקיר, וקיבל מכה מאד  חזקה בחלק העליון של הרגל.

לשמחתי הרבה הוא לא עף מהאופניים.

הוא כל כך בכה.

רצתי אליו חיבקתי אותו, אמרתי לו שאני מבינה שזה מאד מאד כואב.

לאט לאט הוא נרגע, ואז בקשתי שתיאר חי בדיוק מה קרה.

אורקי תיאר ואמר לי, אני לא יודע למה לא הצלחתי להשתלט על האופניים.

הסברתי שזה קורה. ושכנעתי אותו לעלות שוב על האופניים, ובכל כמה צעדים אמרתי לו לעצור,

להראות לאוריקי שהוא כן שולט...

הרי אם הוא כמוני אז אחד הדברים הכי מפחידים הוא איבוד שליטה.

ככה ירדנו לכיוון הבית, אורי כל הדרך המשיך לרכב על האופניים ורטן שכואב לו.

הגענו הבעיה הסתכלתי על המכה, אכן היה שם כחול.

אורי להתרחץ ואחר כך מרחנו משחת טראומייל Traumeels 

משחת חובה לדעתי בבית עם ילדים.

עכשיו אורי הלך לישון ולפני כן הוא אמר לי שכבר הרבה פחות כואב לו.

האמת, מאד מאד נבהלתי מפחיד לראות ככה את הנסיך שלנו בוכה וכואב.

אני שמחה שזה עבר בטוב.

ליל מנוחה!!!

במקום שפעם הייתה תחנת הרכבת הישנה בירושלים פתחו מתחם חמוד מאד, 

קראתי עליו ומה שבעיקר מצא חן בעיני זה שיש שם הרבה מקום לרכיבה על אופניים,

אוריקי אוהב לרכב.

היום אחר הצהרים החלטנו ללכת לבדוק מה קורה שם.

אחרי ארוחת צהרים ומנוחה נסענו לשם.

בשמחה קבה גילנו שיש המון חניה לשמחתנו מצאנו חניה בקלות.

טיילנו לנו שם.

היה שם מתחם עם משחקים לילדים, משחקי בניה שאוריקי מאד נהנה מהם.

היו שם בועות סבון ענקיות.

היו כל מיני דוכנים שמכרו דברים יפים ומיוחדים,

לא עמדתי בפיתוי וקניתי לי מין שרעיף... שזו שרשרת צעיף,

עשויה מחוטי טריקו מאד מיוחדת

יש שם גם מן מוזיאון קטן לא ממש מוצלח לדעתי, אבל אולי בעתיד ישופר

המון דברים שם עדין לא פתוחים, יש מן קסם בראשוניות של המקום.

היו שם המון אנשים מן הוכחה לרעב הגדול של הירושלמים למקומות כאלה.

הרבה משפחות עם ילדים אופניים גלגליות ועגלות. 

אוריקי רכב בכייף על האופניים שלו, בכל פעם שהתרחק,

נעמד וחיפש אותנו בעיניים,

בדיוק כמו שאמרתי לו לעשות,

ככה הוא אמנם חופשי לרכב אך שומר איתנו על קשר עין.

אני מאד נהנתי מאחר הצהרים שלנו.

בטוחה שעוד נחזור לשם.

שיהיה שבוע נהדר!!