אני אמא

חודש יוני הוא החודש הכי קשה למורים...

תעודות, ציונים,

מסיבות סיום...

לי היה ספר מחזור,

והיתה לי מצגת של כיתה ו'.

היה יומהולדת של אורי (או אולי נגיד המשך החגיגות ממאי...)

הבטיז'אדו שהיה מרגש מאד,

ולהכין הזמנות למסיבת סיום,

והימים האחרונים היו באמת הסטיריים.

זהו.

נגמרה השנה הזו.

צלחתי אותה ךמרות שמאד מאד פחדתי וחששתי מהשנה הזו.

חזרתי מהשבתון בלי הרבה כוח וחשק,

אבל עצם זה שעבדתי חצי משרה, מעט שעות.... עשה את העבודה.

ביום חמישי היתה לנו מסיבת סיום לתלמידי בית הספר,

לקחתי את אורי איתי.

כל כך ההיתי גאה להיות שם איתו,

הוא ישב והקשיב ומחא כפיים ושר עם הילדים.

הייתי גאה להיות עם הבן שלי.

קצת קשה לי להסביר אבל מן תחושה כזו של....

הנה זה הילד שלי, תראו לכם איזה קסם של ילד.

חברה לעבודה באה עם שני ילדיה הקטנים,

האחד בן 5 חודשים והשני בן שנה וחצי,

החזקתי את הקטנצ'יק בידיים, ושיחקתי איתו,

אורי הסתכל עלי במבט של-

מה את משחקת עם תינוק כשאני כאן על ידך...

מן קנאה כזו.

תלמידה שלי בוגרת כיתה ו' כתבה לי מכתב מאד מרגש, 

בו היא מודה לי שהאנתי בה, ונתתי לה להאמין שהיא יכולה ומסוגלת ללמוד אנגלית.

מאד התרגשתי.

זה לחלוטין לא ברור מאליו.

התרגשתי גם מעצם המכתב, גם מזה שזה מאותה ילדה מסויימת,

גם כי, הרי אני עשיתי מה שעשיתי מתוך אהבה לילדים אותם אני מלמדת,

וגם כי זה בעצם מה שרציתי, שהיא תאמין בעצמה, ומשם השמייים הם הגבול.

עכשיו יש לי כמה ימי חופש,

אחר כך השתלמות...

אחר כך נסיעה עם אבא ואורי.....

ואז אוריקי יוצא לחופש,

ואז... כבר כמעט חוזרים לעבודה.

חופשה נעימה ומאד מאד בטוחה!

ושבת נהדרת

נזכרתי.....

אורי בקש 3 בתים,

אחד בירושלים.

השני במודעין כי אני כל כך רטוצה לעבור לשם.

והשלישי בתל-אביב על-יד איל אחיו.

מכירים את השיר על השר משה מוטיפיורי???

אורי מאד אוהב את השיר הזה,

והחליט להמציא לו בית נוסף מעולמו שלו....

כשהיה השר מוטיפיורי בן חמש...

אמר מספיק ודי אני לא רוצה להתלבש.

הוא יצאה החוצה לבוש בתחתונים,

וכל היהודים חשבו שזה מדהים......

כל כך צחקתי מזה,

אחד הדברים שאורי הכי אוהב במיוחד בימים החמים...

זה להסתובב עירום או רק בתחתונים בבית.

וכך זכה שירו של חיים חפר, בית נוסף.

ובביצוע של אורי זה כל כך מצחיק.

בוקר טוב!!! 

ביום חמישי היה הטיז'אדו.

היה מרגש מאד.

לאוריקי היה קצת קשה, כל כךהרבה אנשים והמון התרגשות והוא לא בדיוק ידע מה הולך לקרות,

וכל זה בילבל אותו.

בהתחלה אוריקי לא רצה לעלות לבמה, ולא הסכים לחלוץ סנדלים.

לאט לאט בעזרה של גאטו, ועוד מדריכה תוך בקשה שאני אהיה איתו על הבמה הילד עלה.

עודדתי אותו, אמרתי לו שהוא ואלנצ'י אמיץ שלי, שהוא גיבור ואלוף.

אמרתי לו שאני יודעת שהוא יכול להתגבר על הקושי,

וזה עבד,

אמנם אני ישבתי כמעט כל הטקס על הבמה, בצד...

אבל אוריקי השתתף, וניהל משחקים עם בני הזוג שלו,

הטקס היה מחולק ל-3 חלקים:

1. משחקים של הקטנים אלה מול אלה, משחקים של הילדים הגדולים יותר ואחר כך של המבוגרים המדריכים.

2. קבלה של החגורות, כשאורי קיבל חגורה עם שני גדילים צהובים - ילדים מקבלים בקפוארה אבאדה חגורות צהובות.

    על-פי הפילוסופיה שלהם ילדים הם כמו זהב יש לשמור עליהם לגונן עליהם ולטפח אותם, כי מהו המורה ללא תלמידים.

    אהבתי את ההסבר הזה.

3. משחקים של הילדים הקטנים עם המסטרים הבוגרים. הגדולים בכל כך הרבה רגישות וכבוד התגוששות עם הקטנטנים האלה.

ההופעה של המדריכים הבוגרים היו ממש מרשימות ויפות, איזן שליטה בגוף איזו גמישות.

מיום חמישי אורי מסתובב כמו טווס, גאה בעצמו ובחגורה שלו,

הוא הלך איתה לגן וסיפר לכולם על החגורה ועל משמעות הצבעים.

הואלקח אותה לסבא וסבתא...

והוא גאה בעצמו כל כך.

אני שמחה שהוא הצליח להתגבר על הפחד והחשש,

אני שמחה שיכולתי לעזור לו, וללמד אותו שכשיש איזה קושי לא בורחים ממנו

אלא נעזרים במי שמאימנים בו וסומכים עליו,

ומתגברים.

ואורי שלי הצליח,

הוא באמת ואלנצ'י שלי.

אני כל כך רוצה שהוא ימשיך עוד שנה, הוא בנתיים לא רוצה.

ננסה לשכנע אותו...

די בצדק הוא רוצה משהו אחר,

אני אוהבת את הקפוארה כי זו גם שיטת לחימה, גם מידה מסויימת של ריקוד.

גם עבודה על מוטוריקה...

גם מוזיקה ברזיאלית מקיסמה.

ויחד עם זו זו הביחרה שלו,

אנחנו נציע לו כמה חוגים ונראה מה האוצר יבחר.

שיהיה קריר!!!