אני אמא

מה הם בסך הכל רצו????

להגיע הביתה לאבא ואמא.

להגיע הביתה למיטה החמה.

להגיע הביתה...

מה יותר טבעי מזה???

שתי תומות ...

אחת של היום הראשון בכיתה א'

ןהשניה מהיום היום האחרון בכיתה א'.

בכל שנה ביום הראשון ללימודים אני מצלמת את אורי,

וכך גם ביום האחרון.

ככה רואים כמה הילד גדל.

ככה נזכרים בחשש של ההתחלה ורואים את הבטחון של הסוף.

מאחלת לכולנו קיץ מקסים קריר וכייפי!

(אוף היה מעצבן עם התמונות האלה... חייבת למצוא משהו ידידדותי יותר לבניית קולז'ים מפיקסה, אם למשהו יש... אשמח.)

שבת שעברה כשאבא היה אצל איל היינו אורי ואני בים בתל-אביב.

לפני שירדתי מהאוטו החלפתי משקפיים למשקפי שמש והכנסתי אתהנרתיק עם המשקפיי ראיה שלי לתיק.

בילינו לנו בים והיה כייף.

הלכנו לאכול ואז חיפשתי את משקפיים שלי.

חיפשתי ולא מצאתי. הייתי בטוחב שהם נשארו באוטו.

אבא סיים את ביקורו ובא לאסוף אותנו, נכנסתי לאוטו ושוב חיפשתי אותן ואין.

התבעסתי,

אלו היו משקפיים חדשים בסך הכל 3 חודשים מאז שקניתי אותם, 

ואצלי המשקפיים יקרים.

הגענו הביתה ושוב חיפשתי את המשקפיים בתיק ובאוטו, ואין....

מזל שבבית היו לי משקפים ישנים אמנם המספרים לא ממש מדוייקים אבל, יותר טוב מכלום.

ביום ראשון אחרי יום שלם עם משקפיים לא ממש מתאימים הלכתי להזמין זוג חדש,

בחרתי מסגרת יפה אדומה עם כתום וידיות מתחלפות,

וקיבלתי הצעת מחיר... ושוב מעל ל-2000 שח'

אבל אין ברירה אי אפשר בלי משקפיים.

הזמנתי אותם.

ביום רביעי היה אצל אורי חבר,

בערב לקחתי אותו הביתה, ופתאום....

נרתיק המשקפיים הישן נמצא באוטו, ובתוכו-

המשקפיים האבודים....

על הכסא של אורי, לא ברור לי איך במשך כל הימיים האלה הוא לא הרגיש שהוא יושב על נרתיק המשקפים שלי.

בסופו של סיפור,

עכשיו אני בעלת שני זוגות משקפים,

את הישנים יותר אולי יהפכו לי למשקפי שמש, בודקים בחנות אם זה אפשרי.

ואני,

אומרת לעצמי

כנראה שהייתי חייבת להוציא את הכסף הזה.