אני אמא

את השבוע שעבר בילנו באשקלון.

היינו בגני דן אשקלון שהוא מלון -ידדותי לילדים.

יש שם משחקיה גדולה עם המון השחקים, קוביות בובות פינות מטבח...

אופניים, מתנפחים, רכבת, ומכוניות מתנגשות,

משחקי מחשב וג'מבורי.

וכמובן בריכה.

נסענו ביום א' אחרי הלימודים שלי, וחזרנו ביום ד'.

ביום הראשון הגענו לשם והיה כבר קצת מאוחר להכנס לברכה,

אורי התאכזב,

ואז המציל הסביר לו שסוגרים אבל מחר בבקר הוא מוזמן לבוא להיות כל היום בבריכה.

אז הלכנו למשחקיה.

אורי שיחק ונהנה, ועדין היה מאוכזב.

כשיצאנו מהמשחקיה פגשנו את אחת מפקידות הקבלה

 שראתה שהילד מאוכזב מזה שהוא לא נכנס לבריכה,

אז היא לקחה אותו לראות את הרובוט שמנקה את הבריכה...

וזה כבר שיפר את הרגשתו של אורי.

למחרת באמת הלכנו לבריכה,

והילד היה מאושר.

הוא קפץ אלי למים ושיחק והיה כייף.

בשעות הצהרים המוקדמות יצאנו מהימים, והלכנו למשחקיה,

אני לא כל כך בעד יותר מידי שמש...

הבטחנו לאורי שנלך לאכול ארוחת ילדים ...

אז נסענו לאיזור התחנה המרכזית של אשקלון ו...

שם מצאנו מקדולנדס,

וגם  עמדה בה אפשר לעשות לאורי כרטיס רב-קו,

אורי כבר בן חמש וצריך לשלם בתחבורה ציבורית.

חזרנו למלון ולבריכה,

הפעם ירדנו עם אקדח ורובה מים.

האקדח מהר מרד התקלקל אבל הרובה עבד נהדר...

ועשינו מלחמת מים כלפעם אורי בא אלי ואמר לי בסוד,

"אמא שנינו נגד אבא"

כאן ועכשיו אני מודיעה שלדעתי, אני ניצחתי במלחמה.

כן אני יודעת, אבא ואורי יתנגדו לעובדה הזו אבל- אלה עובדות.

חזרנו לחדר התקלחנו והלכנו לאכול פיצה בלובי של המלון.

בערב הייתה הפעה בדשא, הופעה לילדים, שבה שיתפו את הילדים,

אוריון שלי לא רצה להשתתף,

אבל כשראה שילדים מקבלים פרסים הוא רצה שאני אבוא איתו לרקוד.

איזה כייף היה לרקוד איתו,

למחרת שוב ירדנו לבריכה והיינו במשחקיה....

באותו יום התפנרתי לי במניקור ופדיקור.

חזרתי לחדר עם לק בצבע  פוקסיה,

אורי מיד אתר לי אמא איך את יפה,

אני אוהב שיש לך לק.

הנה הלק... ותודה לאורי על הצילום.

היינו בעבר במלון הזה וגם אז אוריקי נהנה, אמנם לא נכנס חבריכה אבל נהנה

מהגימבורי השנה הבריכה כיכבה. 

ביום רביעי חזרנו הביתה.

בערב היינו צריכים לצאת אבא ואני.

אורי לאחר ארבעה ימים צפופים התקשה להפרד ולהשאר עם הביביסיטר,

אותה הוא מכיר ומאד אוהב.

יצאנו מהבית כשהוא בוכה מאד.

למחרת בבקר קם הילד שמח וטוב לב כהרגלו,

ואמר לי,

"אמא לך ולאבא מגיע מדבקה"

"למה??" שאלתי

"כי אתמול למרות שבכיתי ולא רציתי את ואבא הלכתם... אז מגיע לכם מדבקה."

התרגשתי,

הילד הבין את הצרך שלנו לצאת ולעשות דברים שלנו....

שיהיה שבוע נפלא. 

בשבת היינו בגן החיות,

הגענו לשם בערך בארבע אחר הצהרים כך שכבר לא היה ממש חם,

החיות היו בחוץ, ואנחנו טיילנו לנו.

האמת היא שראינו בעיתון שהגיעו לגן החיות שתי חוטמניות, שאחת מהן כל פעם בורחת ומוציאים

 אותה בחצרות של בתים פרטיים, אורי בקש ללכת לראות אותן, בסופו של דבר אותן לא ראינו,

כי הן הוצאו מהכלוב ברגיל שלהן והועברו להסתגלות למקום אחר.

אז טיילנו לנו בגן, התעקבנו ע"י האריות שישבו קרוב קרוב לחלון, פתאום החליט מר אריה לקום

ולטייל לו בכלוב שלו, קם המלך עמד על רגליו והתמתח סידר את רעמתו והתחיל לעשות עיניים

ללביאה, היא מצידה גם קמה והחלה להסתובב בכלוב.

ראינו גם את הנמרים, בכלוב שלהם יש נמרה אחת שלה שלש רגליים, ראינו איך היא למרות

"הנכות" שלה רצה וקופצת בכלוב.

אוריקי התעניין לדעת איך זה קרה ואיך הנמרה מסתדרת,

כשהגענו הביתה חיפשנו באתר של גן החיות את התשובה ולא מצאנו, החלטתי לכתוב לגן החיות מייל ולשאול.

אתמול בערב מצאתי במייל תשובה –

"הנמרה בעלת שלוש הרגליים ( שמה אשור) נולדה בגן החיות בבודפשט . בהיותה גורה צעירה היא ניסתה לשחק עם אביה מבעד לסורגים- וכמו כל נמר הוא הגיב בנשיכת רגלה. הצוות שם הציל את חייה אבל במחיר אובדן הרגל. למרות שאשור מתפקדת מצוין אף גן חיות לא הסכים לקבלה בשל המום הבולט . עבורנו הדבר היה אפילו ייתרון במסגרת הפעילות החינוכית של הגן שכן אשור היא מושא להזדהות של ילדים עם בעיות כאלו ואחרות...בכל זאת נמר הוא נמר..."

קראתי לאורי את התשובה ושאלתי אותו מה דעתו,

אורי ילד עם לב ענקי, ענה לי-

"אני חושב שזה מעשה טוב שגן החיות הביא את הנמרה החולה לגן החיות שלנו, אז מה עם אין לה רגל, היא  עדיין הנמרה הכי חמודה,"

 לגן החיות הצליח, כי הנה ילד שלמד לראות את השונה כשווה בן שווים, למד שלמרות הנכות אפשר לחיות חיים מלאים,

שיעור מרתק לכל הדיעות.

נסענו לנו לאשקלון לכמה ימיים,

אבא ואורי ישנים כאן על ידי, כייף לשמוע את הנשימות שלהם.

יום נהדר!!

הנושא החם הוא שפה חדשה...

ואני דווקא רוצה לכתוב על שפה עתיקה, לאדינו,

או ספרדית יהודית...

כתבתי כבר פעם על חיבתו העזה של אורי לשיר על מונטיפיורי

לנו יש אותו בדיסק של שירי "אני ירושלמי" של יהורם גאון.

השיר שאחרי מונטיפיורי בדיסק הוא השיר durme durme שיר ערש בלאדינו,

שאני הכרתי אותו עוד מילדותי בבצועו המיוחד ביותר של סבא חיים שלי, (אבא של אמא שלי)

סבא שלי היה שר המון שירים בלאדינו בקולו המיוחד והערב. אצלו למדתי לאוהב את השירים האלה,

עם השנים הכרתי ביצועים נוספים , של יהורם גאון יסמין לוי אביה יצחק לוי  שהיה חבר של סבא חיים שלי.

וכמובן ביצועים נוספים, תמיד השירים, הניגונים האלה עשו לי חם בלב.

בכל אופן, השיר הזה מופיע מיד לאחר השיר החביב על אורי,

לאט לאט אורי התחיל לאהוב את השיר, עכשיו הוא מבקש מאיתנו לשמוע אותו.

אתמול הבאנו את הדיסק לאמא שלי, והשמענו לה את השיר שאורי כל כך אוהב,

אמא שלי, שאלו  הם  צלילי ילדותה מאד מאד התרגשה,

ראיתי דמעות התרגשות בעיניה.(כן אמא , ראיתי.)

מעניין הקשר המיוחד הזה בן אורי, ילד של המאה ה-21 ולבין סבא שלי, אבא של אמא שלי,

שנולד וגדל כאן בירושלים במאה הקודמת....

מעניין הקשר בין אורי לסבתא, דרך השיר.

מעניין שהשיר הכל כך ישן, שאגב המילים שלו למי שמבין הן לא פשוטות, תפס את אוזנו של אוריקי שלנו.

מעניין מה היה אומר סבא חיים אם הוא היה שומע ורואה את אורי מתלהב מהשיר.

האמת היא שהמנגינה מאד מאד נעימה ורגועה, כנראה שזה מה שווה את ליבו,

או אולי זה שהוא נחשף לזה בגיל מאד צעיר- עוד כשהיה בבטן שלי

בעצם, מה זה משנה, אני שמחה שהוא אוהב את הצליל הזה.

השיר הוא בעצם שיר ערש לילדה... שאבא שר לה, אני הכרתי את הגירסא הזו,

כשחיפשתי ביו-טיוב, גיליתי שיש גם גירסא לבנים - שאמא שרה להם....

שבת נפלאה!