אני אמא

חיפשתי בגוגל את הערכים אורי+רחל...

וקיבלתי...

ממעריב:

http://www.nrg.co.il/online/11/ART/933/068.html

ופה מצאתי על רחל, ושירתה.

http://www.quimka.net/a.php?c=quimka&a=227&rc=quimka

וכמובן מהויקילופדיה:

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%97%D7%9C_%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%A8%D7%AA

שבוע נפלא שיהיה.

כשהייתי ילדה קטנה, בבית הספר נהגו לשאול אותנו בכל יום:

מה למדת חדש?

במה הצלחת?

במה לא הצלחת? מה תעשי כדי לשפר?

למי עזרת?

מי עזר לך?

ועוד כהנה וכהנה שאלות לסיכום יום.

מאז כמעט בכל לילה לפני שאני נרדמת אני שואלת את עצמי שאלות לסיכום יום.

ועכשיו,בכל ערב, אחרי שאוּרי עושה אמבטיה ולבוש בפיג'מה,

החלטתי,

להתחיל ולספר לו,

איזה דברים נפלאים היו לי איתו במשך היום.

היום למשל אוּרי עשה אמבטיה בבקר, והוא כל כך השתולל במים, ממש צחק עם כל הגוף.

אחר כך שמתי אותו על הכתף שלי ומאחורי היה השקע, אוּרי כנראה ראה בזה פנים....

והתחיל לשוחח עם השקע, שיחות נפש שלמות.... כל כל נהנתי לשמוע אותו מדבר.

(האמת עם קצת דמיון באמת אפשר לראות כאן פרצוף)

ודבר נפלא נוסף,

אורי שומע את קולי קורא בשמו ומגיב, אני לא יודעת אם זה לשמו או לקול שלי אבל המתוק הזה מגיב אלי.

וזה מרגש בטירוף.

בכל יום אני לומדת כל כך הרבה דברים נפלאים. 

על עצמי,

על אהבה,

על דאגה,

והמון המון על נתינה וקבלה.

אני כל כך מאושרת שזכיתי לזה.

אוּריון מתוק שלי אני מודה לך על כל שיעור מאלף ועל כל שניה שיש לי איתך תינוק נפלא שלי.

אתמול בבוקר בילינו  בטיפת חלב.

שקלו את אוּרי שלנו והוא שוקל כבר 5.720 ק"ג

מדדו את אורכו 57 ס"מ

ואת הקף הראש 40 ס"מ

אוּרי שלנו גדל יפה.

אחר כך אוּרי קיבל חיסון.

 הוא כל כך נעלב ובכה כשהאחות דקרה אותה, ואני הרגשתי שאני תכף הולכת למצוא את הבן שלה ולדקור אותו..... למה היא מכאיבה לבן שלי??

האמת שהיו לי המון התלבטויות בקשר לחיסונים.

לא יכולתי להחליט עם לעשות אותם בכלל,

לא יכולתי להחליט אולי לדחות אותם...

אולי לתת רק חלק מהם...

בסוף אחרי הרבה חשיבה, קריאה והתייעצות החלטתי לעשות על פי התוכנית.

עדיף שיכאב לאוּרי מעט בחיסון מאשר שהוא חלילה יחלה באחת מן המחלות המפחידות ההן.

אחר כך הלכנו לרופא והוא בדק את המתוק ואמר שהוא מאה אחוז הרגשתי כזו גאווה.... נתנו למדהים שלי ציון מעולה.(מורה תמיד תהיה מורה.)

אחר הצהרים לאוּרי שלנו היה קשה, כנראה שכאב לו. הוא כל כך בכה ונידנד, וזה כל כך לא אופייני לו, אוּרי שלנו הוא תינוק חייך.

חיבוק של אמא לא הרגיע, איפלו אמבטיה לא עזרה ולאקמולי לקח זמן עד שהשפיע, ועד שזה קרה, אני ממש הרגשתי רע עם התינוק שלי. כמעט התחלתי לבכות איתו יחד.

אף פעם לא הבנתי את זה שאמא שלי היתה אומרת שהיא כואבת איתנו,

אתמול הבנתי. זה באמת כאב פיזי אמיתי.

יש לי משהו נורא מוזר.

לאוּרי יש מין אדמומיות מאחורי האוזן ומתחת לבית השחי. ופתאום גם לי זה קרה. אמנם זה דברים שקורים לי אבל בדרך כלל בסתיו או באביב ואנחנו עוד רחוקים מן הסתיו. מה פתאום עכשיו האם מתוך לויאליות והזדהות עם בני היקר?

יום נפלא שיהיה.