שהתחיל קצת מעצבן,
החלטנו לנסוע לספארי, אני עצמי הייתי אומנם בספארי גדול אמיתי בקניה...
אבל כאן ברמת גן לא הייתי, וזו היתה הזדמנות נהדרת.
נכנסתי לאתר של הסתדרות המורים, שם אפשר לקנות כרטיסים בזול יותר,
וקניתי לנו כרטיסים,
אך אווי...
הכרטיס אשראי שלי נעלם.
אני יודעת בוודאותת שהוא היה בכיס המכנסים הכחולים...
ומאז נעלמו עקבותיו.
אחרי חיפושי בכל הבית ועצבים, התקשרתי לבטל אותו, ועכשיו אני נטולת כרטיס אשראי,
אולי זה בעצם מצויין כמה ימים פחות לבזבז...
טוב שלאבא יש כרטיס שעוד לא אבד, שלמנו איתו.
הכנו אוכל ומים ונסענו לרמת גן.
הגענו,
אוּריקי היה עלי, הוצאנו אותו מהכסא שלו כדי שיראה טוב את החיות,
והוא מאד נהנה מהן, במיוחד הוא אהב לראות את היען עושה פיפי....
אחר כך נכנסנו לגן החיות עצמו,
ישבנו לנו לאכול משהו ובעיקר לשתות מים.
והתחלנו בטיול.
אוּריקי כמובן נהנה הרי חיות הן חבריו הטובים ביותר.
מצאנו את פינת הליטוף, יש שם אפשרות לרכב על פוני,
שאלתי את אוּרי אם הוא רוצה והוא ענה שכן,
בהתחלה הוא לא רצה קסדה עד שהאיש אמר לו שחייבים.
אחר כך הוא היה מרוצה על פוני, וכשהוא באמצע הסיבוב כבר לא מצא חן בעיניו יותר,
הוא אמר שהוא פוחד, החזקתי אותו... והגיבור שלנו התגבר על הפחד.
המשכנו לנו בטיולנו, ראינו המון חיות וכל הזמן השוונו אבא ואני עם גן החיות שלנו פה בירושלים,
הגענו למסקנה
ששלנו גדול יותר....
פחות יקר...
בסאפרי יש יותר הסברים על העצים הצומח והחיות, והמסלול הרבה יותר קצר לכן ניתן לראות יותר .
ראינו בבונים עם טוסיק אדום אדום, וגמלים חמודים.
ראינו כמובן פילים, וצבי ענק (כשהיינו בקניה- רכבנו עליהם)
קנינו מיץ תפוזים סחוט טרי,
לקראת הצהרים יצאנו לכיוון הארץ האריות לא לפני שעברנו בחנות לקנינו לאוּרי קאגנו (קנגרו) שאותו הוא חיבק מאותו רגע ועד שהלך לישון.
בארץ האריות שוב אורי היה עלי,
וראינו זברות ממש מקרוב,
וג'ירפה,
וקרנף,
וכמובן אריה ולביאות
(אני קצת התאכזבתי מזה... בקניה היינו נוסעים שעות מחפשים אותם, וקוראים בסווהילי ... סימבה קוג'ה הפה-אריה בא הנה..)
אוריון נהנה להצביע על החיות בהתרגשות ולהגיד
" אמא תיאי.." (אמא תראי)
חזרנו הבית עייפים מאד אחרי שאוצר שלנו ישן כל הדרך חזרה,
ישר למקלחת... ולכוס קפה של בית.
(כמה עצוב החופש עומד להסתיים...)
שבת שלום!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אמא של אוּרי
