אני אמא

נסענו היום לבית חולים הדסה בעין כרם, היתה לי פגישה עם פרופסור רז בעיניין הסכרת.

ישבנו לנו לאכול, ופתאום ראיתי את פרופסור אלחלל,

אותו רופא מדהים שליווה אותי בהריון,

אותו רופא מקסים עם העיניים הטובות, ככה אמא שלי הגדירה אותו, הרופא עם העיניים הטובות.

שניתח אותי ואחר כך שמונה שבועות כמעט יום יום טיפל לי בפצע שלא רצה להגליד.

ניגשתי אליו ואמרתי שלום, וכמובן שהראתי לו את אוּריקי שלנו.

סיפרתי לו שאורי יודע שהואשמר עלי כשאוריקי שלנו היה בבטן שלי, ושהוא , פרופסור אלחלל, הוצא את אוריקי מהבטן שלי.

אוריקי היה מאד נרגש.

רץ לאבא, וחזר לפרופסור אלחלל, וסיפר לו... לא יודעת מה....

והרופא חיבק אותו, הילד היה בעננים.

פרפסור אלחלל סיפר לאורי כמה קטן הוא היה, ואמר לו, גדלת כל כך יפה, כזה ילד גדול ומקסים אתה.

אוריקי התמוגג מאושר ומשמחה.

אורי ראה את האדם שאנחנו מספרים לו עליו,

כאילו איש מהסיפור יצא והנה הוא אוכל כאחד האדם בקניון של עין כרם...

חבל שלא היתה לי מצלמה איתי, חבל שהיתי כל כך נרגשת כי אם לא ההיתי מצלמת אותם יחד עם הסלולרי...

יום נהדר!

יופי של כותרת...

אבא לימד את אורי להסתכל על הפיפי ולפי צבעו לדעת עם הוא שתה מספיק.

וכך נולדולהם במשפחתנו הקטנה כמה משפטים..

פיפי צהוב זה ממש לא טוב.

כלומר לא שתית מספיק וצריך ללכת לשתות.

פיפי לבן הוא ממש מצויין.

פיפי לבן זה כשהפיפי בצבע צהוב בהיר...

קבל ח.ח. שתית כנדרש...

פיפי שקוף הוא פיפי לאלוף.

נהדר שתית מצויין אתה אלוף השתיה!!!

ככה בכל פעם שאוריקי יוצא הוא מצהיר איזה פיפי היה לו...

באותו עיניין,

אני כך כך טוב זוכרת שהייתי מתאפקת ומתאפקת והורי אמרו לי שוב ושוב ללכת לשירותים.

כל כך זוכרת שלא אהבתי להפסיק משהו לדבר שולי כמו פיפי....

כל כך זוכרת שהיה בורח לי...

ועכשיו,

אוריקי עושה לי את אותו דבר.

בדיוק אותו דבר,

ונבואתה של אימי היקרה מתגשמת...

הוא עושה ליאת מה שאני עשיתי לה....

ואני מתרגזת, כל כך מתרגזת, ונזכרת שכךבדיוק אני היתי,

ולכן אני עוד יותר מתרגזת.

ג'וליאנה כתבה פעם על הרגעים האלה שאתה רואה את עצמך בילד שלך...

הנה רגע אחד כזה.

יום טוב!

שלא ממש מיועד לאכילה,

הבנאדם, החליט שהוא מתחיל את צום יום-כיפור כבר בתשע באב...

אבל...

בלדבר ולהביע דיעה הוא יודע נפלא.

הלכנו לסבא וסבתא,

הילד בקש מסבתא בלון,

סבתא, אישה לא גבוהה...

היא לא הגיע למקום בו היו הבלונים,

אז הוא אומר לה,

"סבתא תעשי ככה", ונעמד על קצות האצבעות,

והיא כמובן נעמדה על קצות האצבעות,

כשגם זה לא עזר,

אמר לה אוריקי, "סבתא, מה הבעיה קחי שרפרף..."

סבתא לקחה שרפרף, ואורי קיבל בלון.

השארנו אותו אצלם ונסענו לעיניננו,

כשחזרנו סיפרה לי סבתא שאורי אמר לה,

"סבתא אני מאד אוהב אותך ואת סבא, אבל אני מתגעגע לאבא ואמא שלי..."

ככה כדי לא להעליב ...

הלכנו לנו ברחוב ואורי הריח ריח לא נעים,

הוא שאל אותי ממה זה,

ולא ידעתי לענות לו,

הוא פנה לאישה ברחוב ושאל אותה...

"אישה אולי את יודעת ממה הריח הזה??"

הגברת, ענתה לו שהיא לא יודעת והיא מציעה שיסתום את האף עם האצבעות...

במשך חצי שעה הלך לו ככה אוריקי ברחוב...

שאלתי את המתוקי שלי,

אוריקי למה בכית בלילה כל כך...

הוא חשב וחשב ואמר לי...

"אמא מאד התגעגעתי לבוקר אז בכיתי קצת".

ישבנו בבית קפה,

אוריון אכל בורקס,

כשסיים הוא ביקש ממני מגבון לנקות ידיים,

לא היה לי,

אז הוא הלך למוכרת ואמר לה..

"אכלתי בוקרס טעים, ועכשיו אני צריך לרחוץ ידיים, איפה יש כיור עם מים??"

התהלבתי ממנו,

בלי חשש בלי בושה בלי עקבות,

הוא מבקש מה שהוא צריך,

קודם ממני הקרובה אליו ואם אין לי מענה הוא מוצא מענה  אצל אדם אחר.

אז זהו שאם הפה לא אוכל לפחות הוא מפיץ  ומרגניות...

יום טוב!