אני אמא

אורי למד בגן שביום הכיפור המבוגרים צמים,

הם אינם אוכלים ושותים יום שלם.

אורי שאל אותנו אם אנחנו צמים,

אבא אמר שכן הוא צם, וכשהוא מתחיל להרגיש כאב ראש הוא שותה מים.

אני אמרתי לאורי,

שלא, לי אסור כי אני חייבת לבלוע את התרופות שלי.

הלך הילד לעינניו,

וחזר לאחר זמן מה,

"אמא" אמר הנסיך "אני רוצה כשאני אהיה גדול שתהיה לי סכרת"

נבהלתי...

"למה ???" שאלתי.

"כי אני מאד אוהב לאכול ואני לא רוצה לצום..." ענה הילד.

הסברתי לו,

שלא חייבים,

רק מי שרוצה צם, מי שמאמין שזה הדבר הנכון עבורו צם.

יש עוד המון דרכים לבקש סליחה ולעשות חשבון נפש,

לחשוב מה נכון לנו ומה לא נכון, ואיך משנים.....

לא צריך בשביל לצום ובטח לט צריך סוכרת.

הילד נרגע.

גמר חתימה טובה לכולם!

  אורי מאד אוהב לשחק בחיילי הפליי מוביל שלו,

יש לו המון חיילים, ספינת פירטים כלי נשק, אי דרקון ועוד.

אם תשאלו אותו מה הוא רוצה מתנה, מיד הוא יגיד פליימוביל.

הבובות האלה לא זולות לחלוטין, אבל בהתחשב בזמן שהוא משחק עם זה,

בהנאה שלו בפיתוח הדמיון באימון המוטוריקה העדינה וחיזוק האצבעות,

זה שווה .....

הילד יושב על הריצפה, וכל הצבא שלו על חייליו סוסיו ונשקיו מפוזר בבית.

אתמול בעודני מכינה ארוחת ערב ואבא מבקר את איל בתל-אביב,

החל קרב ענקים בצבא הפליימוביל של אורי. אחרי קרבות רבים, החליט החייל הראשי,

אורי כמובן, שדי לו,

הוא רוצה לעזור לי לרדד בצק ולמרוח בביצה  את הבוריקטס חצילים שהכנתי.

בקשתי ממנו שיסתר את המשחקים שלו, כמובן שהילד התנגד נמרצות,

אמרתי לו שאם הוא לא מסדר אני אאסוף את החיילים לשקית ניילון ואכניס לארון -

מה שאומר שהוא לא ישחק בהם.

אורי כמובן לא אהב את זה,  סובבתי את הראש, 

ופתאום בכי!

כאב עז ברגל נולד לו, שום דבר לא ריפא אותו,

לא נשיקה,

ולא משחת קסם (טראומיל, אחלה דבר בדרך כלל)

ולא קרח

ואפילו לא התרופה האולטימטיבית פלסטר עם גיבור על.

כלום לא עזר,

ואני לא ותרתי...(כל הכבוד לי!!!!)

והילד קיטר וסידר, סידר וקיטר...

כשסיים בא לעזור לי ואחר כך הלך לשחק במחשב.

מאוחר יותר התענינתי בשלומה של הרגל,

ואורי בבטחון מוחלט אמר לי:

"אמא הרגל כבר בריאה, רק המחשב ריפא לי אותה..."

טוב אמרתי לעצמי ולאורי,

כנראה שהיה לך כואב לי לסדר...

מעניין עם המחלה הזו מוכרת בספרי הרפואה 

שבת שלום!

אוורי קם הבוקר עם שילשולים עד שהיינו צריכים לצאת מן הבית הוא כבר הספיק לבקר 4 פעמים בשירותים.

ילד חולה לא הולך לגן,

אז מה כן, אורי בא איתי לבית-ספר.

הוא כמובן מאד שמח, כייף לו להיות איתי בעבודה, לקבל כל כך הרבה תשומת לב מחבורתיי לעבודה ומהילדים.

הגענו לבית הספר, אורי אני והמשחקים שלו.

הוא פתח את הקופסא והתחיל לשחק.

אחר כך אכלנו ארוחת עשר... אורי ישב עם הלחם וגבינה שלו והגזרים שלו, ואכל בתאבון.

ומייד כשסיים, בקש שירותיים.

אחר כך לימדתי והוא היה איתי בכיתה, שיחק במשחקי מחשב שבדף הבית הראשון שלי.

יצאנו יחד אורי ואני להיות תורנים בחצר, אורי רצה לשחק עם התלמידים שלנו בכדורגל,

אבל עד שהוא בקש כבר צילצלו.

אורי אמר לי, אני בטוח שאתם תבחרו לי את הבית-ספר הכי טוב, אני חושב שזה הבית-ספר הכי טוב,

כי את כאן וגם כי יש כאן חצר לשחק כדורגל.

שוב היינו בכיתות.

אוריקי שיחק ונהנה מתשומת הלב.

באחת צלצל פעמון לארוחת צהרים, אוריקי ביקש לאכול בכיתה של בתיה, כיתה ב'.

וגם בקש ממנה דפי עבודה שיהיו לו לעשות בבית.

אורי אוהב דפי עבודה של בתיה.

לקחתי אותו לשם, הוא ישב שם על-יד השולחן ואכל עם כל התלמידים.

שיעור אחרון, הייתי בכיתה עם התלמידים, הם ציירו והוא איתם, ואחר כך שיחקו יחד.

ראיתי כמה אורי כבר גדול.

ראיתי עד כמה הוא בוגר, אבל עדין קטן שלי.

אורי נהנה בבית הספר.

אני נהננתי איתו.....

עכשיו הוא כבר ללא שילשולים,

אורי כבר אמר לי שאולי גם מחר הוא ירגיש לא טוב, ומדד חום (36.6 מעלות)

אז,

מחר לפי התחזית הנוכחית מחר הוא בגן.

ערב נהדר.