אני אמא

זהו, נגמרו החגים.

עכשיו אני צריכה להתחיל למצוא לעצמי חיים...

לחפש עבודה, או עיסוק כלשהו,

כי ככה לא טוב לאופי שלי.

אני צריכה מטרות שלשמן אקום בבקר.

אני צריכה אתגרים.

אני צריכה משימות.

אחרת אני יכולה להשאר ימים שלמים בבית עם בגד בית,

בלי אפילו להתקלח כמו שצריך.

לא רוצה לפול לשם.

אני צריכה עבודה,

כי הסכום אותו אני מקבלת בפנסיה הוא  מאד קטן.

אני רוצה לעשות משהו מהבית,

בשעות שנוחות וטובות לי.

אני רוצה אחר הצהרים להיות עסוקה עם אוריקי שחוזר מבית הספר.

להקשיב לו להיות עם יד על הדופק עם מה שקורה איתו בבית הספר.

כיתה א' לדעתי זו השנה החשובה ביותר להמשךף הקרירה האקדמית,

כאן נבנים היסודות

חשוב לי שהיסודות שלו יהיו איתנים וחזקים.

ויחד עם זאת חשוב לי למצוא מה שטוב לי,

מה שמספק ועושה לי נפלא בלב.

מה שאני אקום אליו בכיף.

(וגם יכניס כסף הביתה כי... מה לעשות חייבים)

לא רוצה לפספס את ההזדמנות הזו שניתנה לי.

אני צריכה להגיע ללשכת התעסוקה,

הייתי שם פעם עם אמא שלי, זו היתה הרגשה נוראית.

אני צריכה להגיע לביטוח לאומי.

אני צריכה... וצריכה ... וצריכה.

עדין מבולבלת מחופש האינסופי הזה.

בנתיים מנסה לסדר ולזרוק כמה שיותר זבל, 

לארגן את הכונניות, את הארונות את החדרים...

ויחד עם זה לארגן את החיים שלי.

זה לא קל.

אני יודעת שזה טוב.

שזה נכון.

שזה בדיוק מה שאני צריכה כרגע.

והעתיד....

הוא ידאג לעצמו , דרך ההווה שאני דואגת לו.

אני בטוחה שרק טוב יצא מהבילבול הזה,

מהתקופה ולא ברורה הזו.

בטוחה.

חג אחרי החגים נפלא לכולם.

(אשמח לשמוע רעיונות עיצות....)

זהו, החג נגמר חוזרים לשגרה.

הדבר הראשון שהכרזתי עליו בפני עצמי בעיקר זה-

לחזור לאכול נכון כל שלש שעות.

כבר כיוונתי שעון ו... לעבודה!

איך בילנו??

התחלנו את החג בסוכה של אחי במודיעין, היינו שם כל המשפחה.

תמיד כייף להיות יחד, אחותי והאחיין שלי, הבן שלה, עשו צניחה חופשית.

ראינו את התמונות מפחיד!!!

בהמשך היינו מפסטיבל האבירים בעין -יעל, היה ממש כייף.

בשבת של חול המועד איל אמו וסבתו הגיעו אלינו יחד עם הוריו של אבא.

איל הכין מתנה כל כך יפה לסבתא שלו אמא של אבא.

אוריקי שלנו היהכל כך נרגש ושמח. גם אבא היה נרגש.

הילדים שיחקו יחד ונהנו,

אוריקי הוציא את החיילים שלו והם ישבו יחד על הריצפה ושחקו.

אחר כך הם קראו יחד ספר, איל את החלקים הארוכים יותר ואורי את הקצרים יותר.

זה היה כל כך יפה ומרגש.

כשאיל  אמו וסבתו אמרו שהם הולכים אורי לקח כיסא ונעל את הדלת, כדי שהם ישארו עוד,

קבענו עוד מפגש שכזה בחנוכה.

ביום שני היינו יחד בשוק רמלה לוד, כאן בירושלים,

אורי לקח איתו מהכסף שלו וקנה לעצמו ננג'גו שהוא כל כך רצה,

היו שם המון המון אנשים, במזל אבא מצא חנייה בקלות יחסית.

אורי ואני מאד אוהבים לטייל בשווקים.

אבא פחות נהנה. אבל שרד את זה יפה.

בהמשך החג היינו בבית הנשיא בסוכת הנשיא, 

אורי שמע שיש סוכה בבית הנשיא ובקש ללכת לשם,

היו שם המון המון אנשים וחיכינו בהמון סבלנות,

אוריקי לפני היציאה הכין לנשיא ברכה, מראש אמרנו לאורי שלא בטוח שנראה את הנשיא,

והסברנו שניתן א ת המכתב למישהו שעובד שם,

וככה באמת היה נתנו למשהו שהבטיח לתת את הברכה לנשיא המדינה.

אני כל כך מקווה שזה באמת הגיע לנשיא המדינה מר שמעון פרס.

היה מאד נחמד שם, למרות שאבא ראה את התורים של האנשים ובחר לחכות לנו בחוץ,

אבא, בלשון עדינה, לא אוהב תורים של אנשים...

באותו ערב היתה חתונה של בן דוד שלי,

זו היתה חתונה רפורמית, מקסימה ומאד מרגשת.

אחרי המון המון זמן פגשתי את כל בני הדודים שלי,

ביום שמחת תורה, אבא נסע לבקר את איל ואורי ואני היינו במגרש המשחקים המקסים שבנמל תל-אביב.

אורי טיפס וטיפס על המתקנים, עלה וירד קפץ התנדנד, וכל כך נהנה.

היינו שם אני חושבת שלש שעות ויכולנו להיות שם לפחות עוד שלש.

אני קניתי לי שם מכנסיים וחולצה....

עוד קנינו לאורי נעלים עם שרוכים, עכשיו המשימה ללמד אותו לקשור שרוכים...

הוא כל כך בקש נעליים עם וי - נעלי נייק, אבל מחירם היה כל כך גבוהה שויתרנו (300 שח לזוג נעלים)

וקנינו נעלים אחרות עם שרוכים.

כרגע אוריקי לומד הסטוריה, הוא צופה בהיה היה,

סידרה מקסימה שמלמד את ההסטוריה בדרך כל כך ידידותית.

היום נארגן תיק נלך לישון מוקדם אך לפני כן עוד נלך לסרט כדי לקנח את החופשה הארוכה הזו בכייף.

זהו,

חזרה לשגרה נהדרת לכולם!

עבר עלינו חג חביב.

אורי צם עד שמונה בבקר, ואז החליט שהוא רוצה קורנפלקס.

אבא צם.

ואני לא צמתי כלל.

בערב החג תכננו ללכת לבית הכנסת אבל אורי ראה את כל הילדים על האופניים וזה קרץ לו יותר.

אז הוא החליט שהוא רוצה לקחת את הקורקינט שלו ולרדת למטה, לטייל,

הלכנו לנו לטיול קטן ואז בסביבות שבע וחצי הצעתי לאורי ללכת למגרש משחקים,

היה ממש כייף שם,

אורי שיחק וטיפס עלה וירד התנדנד ונהנה.

ואני....

התנדנדתי גם בנדנדה, כמה טוב שיש ילד קטן,

נותן לי לגיטמיות להתנדנד איתו ולהנות, לבד הייתי נמנעת מזה.

אורי גם ניצה לטפס על מגלשה סגורה מבחוץ... דבר שבאמת מפחיד, ואבא ממש לא מרשה,

אני הרשתי לו, אחרי שראיתי עד כמה הוא זהיר ומחושב.

כייף לי לדעת שהוא מעז, שהוא מתגבר על פחד, שהוא משתובב.

אורי הלך לישון עייף מאד, ונרדם ממש בשניה.

בבקר, היו לנו כמה שיחות מענינות, על החיים בעיני ילד בן 6,

על יום הכיפור ועל המושג חתימה טובה,

אורי שאל האם כשאלוהים מחליט ומישהו נהיה טוב האם משתנה החלטתו,

או ההפך משהו פתאום הופך לרע... מה קורה אז??? 

אכן שאלות טובות, עניתי לו שכל דבר נתון לשינוי... ככה אני באמת מאמינה,

כל מצב כל אפשר לשנות, לטובה וגם לא.

בשמונה וחצי בבקר כבר היינו שוב בחוץ עם האופניים, פגשנו חבר של אורי

והם רכבו יחד ישבתי לי בתחנת האוטובוס המוצלת,

והודתי על הטוב שיש לי, על אורי ואבא.

אני צריכה לזכור יותר להסתכל על היש, הרבה פעמים האין משתלט.

אחר כך נחנו, ושיקנו קצת חתחתול, אוריקי כל הזמן ניצח - כמובן שהילד היה בעננים.

ראינו יחד את שרק בדי וי די.

שוב רציתי ללכת לבית הכנסת רק לא היה לי שוב שיתוף פעולה מבני ובנזוגי.

סיימנו את החג בשברת הצום של אבא,

חלה חמימה טבולה בשמן זית וזעתר,

כוס קפה עם טורט תפוזים שאורי מאד אוהב.

זהו עבר גם יום כיפור, עכשיו מחכים לשלומית שתבנה לנו סוכה....

יום כייפי!!!!