אני אמא

יום כיפור חלף עבר לו.

אורי הנהיג מסורת חדשה במשפחתנו, ואני מאמצת אותה בשמחה.

בתום ארוחה מפסקת ניקח כוס יין,

וכל אחד יברך את השניים האחרים במשפחה ואת עצמו.

אהבתי את הרעיון.

אורי בן שאר איחוליובקש לאבא ולי שתמיד יהיה לנו חיוך על השפתיים.

אהבתימאד את הברכה הזו.

הלוואי שתתקיים.

יום כיפור עצמו עבר נפלא,

בערב החג יצאנו החוצה, אורי לקח איתו את הגלגליות שלו,

כרב נהנה ופגש חברים.

אני כבר שנים לא צמה בשל הסכרת שלי,

אבא צם, ואורי ניסה  והצליחעד 9:30.

היה מרתון מונופול בבית.

בערב הלכנו אורי ואני לבית הכנסת לשמוע נעילה ושופר.

חזרנו הביתה לחלה חמימה עם שמן זית וזעתר כמיטב הסורת המשפחתית שלי,

תה/קפה ועוגה לבנה.

חתימה טובה לכולפ.

זהו להפעם,

תחשבו טוב יהיה טוב.

בווטאפ המשפחתי שלנו, כתב לנו אורי...

סליחה.

ובעל-פה הוסיף,

סליחה שהרגזתי,

סליחה שלא הקשבתי,

סליחה שעצבנתי.

אני רק רציתי לומר לו ...

תודה,

תודה שהארת את חיי.

תודה שאתה נותן בי אמון.

תודה שבחרת בי להיות לך לאמא.

תודה שאתה הילד שלי.

ובכל זאת התרגשתי מהסליחה של אוריקי שלנו.

זהו להפעם.

תחשבו טוב יהיה טוב.

דרופבוקס

(ישראבלוג לא אוהב את השם הזה נראה לי)

כן אני יודעת שזה חכם.

כן אני יודעת שזה נוח...

לא אני לא מצליחה להבין את זה...

לןא מצליחה לשתף.

לא מצליחה לשמור.

ו...

אין לי סבלנות לשחק בזה.

זהו להפעם.

תחשבו טוב יהיה טוב.

(מאמינה בזה גם ברגעי תיסכול)