כבר הרבה זמן שיש לי פוסט , בראש שמתרוצץ לי.. מתהלך ואני חושבת עליו לא מעט.

כבר דיי הרבה זמן שקלטתי שזרקתי 5 חודשים לפח.

כבר הרבה זמן שאני מנסה לכתוב מה עובר עליי ולא מצליחה מנסה לדבר

ושותקת. מנסה להקליד ויוצאים לי דברים קטועים וסתומים.

כבר מלא זמן שאני רוצה לכתוב על עצמי ברשימות / בפוסט ולספר מחדש

כבר הרבה זמן שאני מנסה להיות עצמי שם.. מחדש.

כבר מלא זמן שנמאס לי !

להיות כלום ולא אני ולא אף אחד פשוט כלום, 5 - 6 שעות ברצף !

כבר מלא זמן אני עצמי רק איתם ואני פוגשת אותם פעם באיזה שבוע שבועיים

כבר מלא זמן!  שדיי ! אני לא כזו ! כבר 4, 5 חודשים אני מתאקלמת

מתערבבת , מתחרפנת, חושבת, מדחיקה, ועם כל הבלאגן המטורף הזה

של 13 שעות חוגים ביום ושיעורים ומבחנים אני לא הרגשתי.

לא הייתי, לא חייתי, לא נמצאתי !

פאקינג 5 חודשים !!

דיי עם זה. אני מתחרפנת ! אני משתגעת  !1

איך אפשר לשתוק ? בנאדם כמוני.

ואילו מפה שמכירים אותי באמת ויודעים מי אני .. אז אני ילדה משוגעת,

מחורפנת, היפר, שטלתנית, מנהיגה , מדברת נונ- סטוופ , אני לא צומי..

לא מחפשת צומי.. אבל אני בנאדם שמהצד מקבל  צומי צומי

ועוד פעם צומי ולא בגלל שאני מחפשת בגלל איך שאני מתנהגת

בטבעי . אני צורחת ושרה ורוקודת ומשתוללת!  ומצחיקה ( את עצמי זה בטוח .)

אני בנאדם מוזר ומחורפן לגמרי כאילו על כל השכל.

אני מטומטמת שעושה פרצופים למראה וכאילו רעשרעשרעשרעש

אני בנאדם שתמיד מוקף בחברים, לא יכולה לבד ! לא יכולה לשתוק.

גם ההורים שלי יודעים שאני מדברת, כל הזמן ! בלי להפסיק .

ולא. אני לא מנסה להשוויץ, זה פשוט כבר חצי שנה לא הייתי כלום מפה.

לא הייתי טל. תשאלו חברים שלי..

טל , ילדה ששותקת , ביישנית, לא עם כולם

לא מרגישה בנוח, בצד , ושוב ביישנית.

הם היו צוחקים לך בפרצוף, אבל דיי איך ? אפשר גאד דמאט ?!

כל יום שאני קמה בבוקר ואומרת לעצמי. טל היום את עצמך !

בלי מסכות בלי לנסות להרשים בלי שיחשבו שאת דפקה סתומה חסרת חיים

אל תדפקי חשבון ! ויאללה בלאגן.

ואז אני מגיעה להסעה יושבת לי שם מחכה אין אף אחד מהשכבה...

*כאילו שנה שעברה עם כולם הייתי בוקר ! שלוום ! ורעש. *

נכנסת להסעה הולכת לשבת ליד איזה ילדה במקרה הטוב

ושותקת מסתכלת החוצה וזה כ"כ לא טבעי !

ונמאס לי ואני רוצה לעצור את הזמן וליזור בזמן ולאכול

ולישון וללכת מפה ולעצור את החיים האלו ! אני לא אומרת שאני רוצה

למות. אבל ללכת מפה.. מכאן ... מהעולם המזורגגגגגגגגגג הזהה !

נמאס..... כ"כ קשה להיות עצמך ?  זה לא שאני מישהי אחרת, אני פשוט כלום.

ודייי ! דייי ! דיייי !

שזה יפסיק כבר שזה ייעצר !  שאני כבר משהו .

אני פשוט לא יודעת מה אני חצי שנה ! ונמאס לי וכולי בוכה פה

ואני רוצה ללכת אני רוצה לחזור להיות טלו, טלו - בלו, ולא טל ערב.

נמאס לי . נמאס....

נ מאס.. ולמה לעזאזעל הוא אפור עם פס ?! לא ביקשתי ממנו להיות אפור.

יופי עכשיו גם ישרא שונא אותי, יופי, ביי

והדבר שאני הכי שונאת בעולם זה בכי ודמעות ! דיי כבררררררררררררר

חיים מפגרים

קר לי.

ועצוב לי.

ואין לי כח לחיים מחורבנים.

טמטום.

שיעורים.

חופש לא כייפי.

בדדיות, בא לי שחברה תשן אצלי.

לא בא לי.

כן בא לי.

אבלאררררררררררררררר

ארררררררררררררררררררר.

יש לי חברה אמיתית אחת בעולם !

חשבתי על זה וזה נכון .

ואני בכלל לא בטוחה שיש לי אותה, היא חושבת שאני מגעילה או משהו

וממש התרחקנו ואין לי כח לחיים מפגרים ואני רוצה לעבור לגור בחלל החיצון ולאכול חסה.

ולא זה לא מצחיק ! זה מה שיצא לי חיים מטומימיםמיםמפםףנםןכגףךח ף  

אני שונאת את כולם .

והכי אני  שונאת את עצמי!