big girls dont cry

ככה היא שרה. אבל זה לא ממש נכון...כל אחד והאגו שלו היותר גדול ממנו, שגורם לו להיות יצור מתחרה בכל בכך צביעות.

נמאס לי מהחיים האלה, באמת.

 ולא, אני לא מתכוונת להתאבד או משהו כזה.

כי אני לא אגואיסטית.

 ואני לא רוצה להיות.

אני מתכוונת לעשות משהו עם זה?! כן.

כי אני לא יכולה לחיות ככה יותר.

 אני רוצה חופש מהמשפחה ומהחיים האלה.

שמחזיקים אותי כאילו אני בכלא.

 עם חוקים שמי היה מעלה על הדעת. 

אוויי.....

מה אלוהים עשה, למה הוא לא עושה משהו עכשיו? ושוב, מי זה האלוהים הזה שכולם סוגדים לו?!

לאחורנה אני פשוט רוצה לישון.

להתעורר לבצפר ולחזור לישון. 

 עד הבוקר.

 ככה עד גיל 20.

 אז, אני מקווה, שאוכל לעשות מה שאני רוצה.

לנסוע לאיפה שאני רוצה, להתלבש איך שאני רוצה, לעשן ולשתות מבלי שיעשו לי פרצופים..

כמובן, גם אז, יהיו את אלה שירצו להרוס לי את החיים, ואולי גם אז הם ישפיעו עליי.

אבל אני מקווה שאז, אני אהיה חזקה יותר, שהאפשרויות שינתנו לי יעזרו לי.

שאני אהיה עמידה, שיהיה לי בסיס. שאני אחייה את החיים האמיתיים.

 בלי ציונים, בלי הורים, רק אני.

אני יודעת לדאוג לעצמי.

אני חזקה.

אני יודעת מה מותר ומה אסור.

כמה שזה לא נראה, אני יודעת להציב לעצמי גבולות, לפעמים אני פשוט לא רוצה.

 לפעמים אני פשוט רוצה להתנתק, לא לדפוק חשבון, להינות איך שאני רוצה, לעשות מה שעושה לי טוב.

בלי ביקורת של החברה.

שמתם לב...שבכמה פוסטים האחרונים אני פשוט רושמת שירים, נכון?!

זה לא בכוונה.

עכשיו יצא לי לחשוב על זה קצת...אני פשוט מתמודדת, או מנסה להתמודד, עם הכל לבד.

אל תגידו לי לדבר.

עם אף אחד.

אני לא רוצה, אני צריכה להתמודד עם עצמי.

לדעת להתמודד!

אני שומעת שירים ומתחילה לבכות.

לשמוע שירים היא אחת הפעולות היחידות שאני עושה לאחרונה.

אני מתחברת אליהם כל כך.

במיוחד אביב גפן.

הוא אומר את האמת שלו.

בלי לחשוב פעמיים. בלי שיהיה אכפת לו מה החברה תגיד.

מי זה בכלל החברה?!

 עוד כמה כמוני וכמוך.

הרי הדבר שנקרא חברה צובר אנרגיה מהעצב שלך, והרי כולנו יודעים שהחברה כולה חייה על אינטרסים.

תעשו 1+1-החברה רוצה שיהיה לך רע.

 ואם לא רע, לפחות שלא יהיה לך טוב.

כמה נפלא! איזה כיף לחיות.

אתה בונה, בונה ובונה, וכשאתה מגיע לנקודה שטוב לך, באים כמה ופשוט מוצאים את השורשים של מה שבנית.

למה? כי זה מה שעושה להם טוב.

איאפשר להגיד שאני אגואיסטית.

 איאפשר!!! לפחות לא עכשיו. לא בחצי שנה האחרונה.

 מה אני לא עושה בשביל אנשים.

תשאלו כל אחד.

איאפשר להגיד שאני נורמלית.

אני נותנת ונותנת ולא מקבלת כמו שאני נותנת מכולם, פעם ב...זה מפריע לי.

 אבל אני מבינה.

אני לא אדם נורמלי, ואם יש משהו שחשוב לי אני אשים אותו בראש סדר העדיפויות שלי.

וכשמשהו בסדר העדיפויות שלי, יתהפך העולם ואני אעשה

הכל בשביל שהמשהו הזה יהיה מושלם.

עכשיו, תגידו לי, מותר לי לשים משהו של עצמי בראש סדר העדיפיות? או שזה מציק למישהו.

הפסקתי להיות שפוטה.

 להיות סמרטוט.

לא רוצה יותר.

 אני לא אעשה מה שתגידו לי, ואפילו בשביל הפרנציפ.

 רק כדי להראות שהשתנתי.

אני אעשה מה שטוב לי- בלבד. 

בטח שאני אעשה גם בשביל אחרים.

אבל עכשיו, תתרגלו- שמתי את עצמי בראש סדר העדיפויות.

 כמה שנותנים לי -ככה מקבלים ממני.

ולא יותר.

ואני אדע לעמוד בזה.

אני לא מאיימת, אני שונאת לאיים.

אני רק מודיעה.

אני מודיעה כדי שלא תכעסו עליי.

כי אחרי כל מה שעברתי (ואני לא אומרת שעברתי את הגרועה מכל. אבל עברתי מספיק) , זה לא מגיע לי.

בסדר, אני לא אחת שלא עושה טעויות.

ואני לא מנסה להיות. כי אני בן אדם.

אז אולי אני טועה פה ושם, או אולי יותר.

אבל אני יודעת כשאני טועה, ואני יודעת לבקש סליחה כשצריך.

לא טוב לי..

אה, ולכל מי שאני חייבת, ולא ביקשתי ממנו סליחה- אני מצטערת על הכל.

עריכה=

שיואו אנשים, אני מזה לא התכוונתי לפגוע באף1 אני כנראה הכללתי יותר מדיי. תבינו, יש מלא שעושים לי רק טוב,

אבל אין מה לעשות, יש את אלה שעושים רע.