יולי זו אני

לפעמים צריך לדעת להשלים עם המצב.

כן, זה אף פעם לא קל.

בייחוד שהבנת שזה לא יצליח ביניכם. אולי בעיני הקוראים הפוסטים הקודמים נראה חסרי משמעות. טוב. זה הבלוג שלי.

חשבתי והבנתי שזה לא יצליח בינינו. והפעם, זה לא אני, זה אתה. אתה הוא הגדול יותר ואת ההמשך תבין מהמשפט הבא: "כגודל הציפייה כגודל האכזבה".

ואם קראת את שני הפוסטים האחרונים שלי בטוח שהבנת שזה אתה אבל לא אמרת כלום. היית צריך לומר משהו.

עזוב... לך תתחבק עם מישהי על הספסל (רק אתה תבין).

אנחנו נמשיך להתראות אבל אני לא אומר מילה, כי אם הבנת שזה אתה עדיף שלא נדבר על זה אם זה לא יקרה ונממשיך להיות ידידים. היום דיברנו באייסי כששנינו היינו מחוברים סופסוף וזה היה נחמד לשם שינוי לא לדבר על איך אני מרגישה למישהו...

טוב, הרגשות יעברו. אתה תעבור. הכל יעבור.

בהצלחה.