עוד תא במוח שלי. תא שכתוב על שמך. והוא לא מפסיק לפעול, לקדוח. הוא עובד, פועל בכל כוחו, עסוק ומזיע כל הזמן. מנסה לרוץ הכי מהר שהוא יכול, ריצת ספרינט כדי לעקוף את כולם. התא שלך כל כך עיקש שהוא תמיד אבל תמיד חייב לנצח בתחרות ולהגיע ראשון לקו הסיום. להיות המחשבה העיקרית שבמוח שלי. וזה מטריף אותי. ואי אפשר לעבוד ככה. במיוחד כשאתה נמצא חדר לידי. זה קצת כמו אוויר לנשימה בשבילי. אבל מצד שני, התא שלך באמת מפריע לתפקוד היומיומי שלי.
ובלילה, הנורא מכל קורה. שאר התאים כבר לא מעיזים להכנס שוב לתוך המחשבות שלי. הם עייפים מדי מכל המרתון הזה. רוצים לנוח. ורק התא שלך ממשיך במרוץ. כמובן שהוא מנצח, כי בשעות כאלו, כבר אין לו מתחרים. ואז התא שלך שוב הופך להיות בראש מעייני. אבל הפעם ההבדל הוא שהוא המחשבה היחידה. ובלילה זה הכי נורא לצאת מזה. מצד אחד אני חייבת לישון כי כבר ממש מאוחר ומצד שני, אולי אני בכלל לא רוצה לעזוב את המחשבה הזאת? לעזוב אותך? זה עושה לי טוב לחשוב עלייך? אולי זה בכלל התת מודע נגלה אלי?
לא תפסיקי לקוות
איך תצליחי לשנות?
את עצמך לכסות
בקולות אחרים
כאילו אין איזה דבר שאת רוצה
את יודעת זה מזמן
כשהיית ילדה שיחקת אחת שלא צריכה
ולא אכפת לה מאף אחד
מאף אחד
את רוצה לשיר את השיר שיביא לך אהבה
להלחם במה שמפחיד אותך
תהיי חזקה לבטא את השמחה שבך שנדחקה
זה מאז וזה עכשיו
את יודעת מה חסר
ותגלי איך להביא את זה עכשיו
בשבילך, בשבילך
את רוצה לשיר את השיר שיביא לך אהבה
להלחם במה שמפחיד אותך
תהיי חזקה לבטא את השמחה שבך שנדחקה
כאילו אין איזה דבר שאת רוצה
שאת רוצה
נותנת אולטימטום לעצמי,
3>
מור
כינוי:
still hope
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
