בימים האחרונים אני בלחץ אטומי. אני מוצאת את עצמי עייפה כל הזמן, רוצה לישון, בקושי אוכלת ובמקביל כל הזמן רעבה. אני מוטרדת במחשבות אינסופיות. אני לא מסוגלת לקבל החלטה (אפילו החלטה פשוטה של חיי היומיום). גם אם כבר החלטתי, אני מיד מתחרטת.
הימים האלו מעיקים עליי. הבגרויות האחרונות. כבר אין כוח ללמוד. אמצע יולי ואנחנו עדין לומדים. מי היה מאמין. אני מתה כבר לסיים עם הלימודים. זה הדבר היחידי מביה"ס שנמאס לי ממנו. שנית, הנשף ומסיבות הסיום. מאז מסיבת הסיום נכנסתי ללחץ וחרדה. הייתי בשוק. עדין לא עיכלתי. היום הנשף. העיתוי גרוע כי יש גם בגרות באזרחות. מלחיץ. צריך להספיק להתארגן, לעשות תסרוקת, להתלבש, להתאפר. ויש רק כמה שעות בודדות.
אבל יותר מכל, אני נלחצת מהקונצרט. לנגן "סולו" של 10 תיבות, לבד. מאז ומתמיד שנאתי את זה. יש לי פחד במה נוראי. ואם נוסיף את זה לביטחון העצמי הלא כל כך גבוה שלי (בלשון המעטה), נקבל רעידות, טיקים בעין ולחץ בלתי נשלט. אני יודעת שאין לי ממה להלחץ. כבר ניגנתי את הקטע הזה כל כך הרבה פעמים. אבל אולי עצם המחשבה על הסוף היא המלחיצה. סיימנו בצפר, ועוד חודש צבא.
אני כבר משתוקקת שיעבור השבוע המעיק הזה. היום בעוד שבוע, אני אהיה בן אדם אחר לגמרי. אני אהיה רגועה ושלווה, מחכה לנסיעה לחו"ל.
חייבים להתמודד ולעבור את זה על הצד הטוב ביותר.
בהצלחה השבוע, אני אזדקק לזה.
3>
מור
כינוי:
still hope
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
