נפלאות התבונה

לי באופן אישי הוא גרם להבין שאני מתחברת יותר לקול וללחן מאשר למילים עצמן. ממנו הבנתי כי מה שגורם לי לטפטף זה קול עמוק ויפהפה ולחן מתפתל מורכב וכשם להקתו הראשונה "קוסמי". ולברי יש קול משגע. עם כל הכבוד לענקי השירה העברית על כל גווניה- שלמה ארצי אביב גפן ואייל גולן- לאף אחד מהם אין קול עם כל כך הרבה כוונה כמו שלו יש. ברי סחרוף מצייר מנגן ושר. לפעמים הוא גם כותב. ברי סחרוף בועט, ואז נרגע, ושוב בועט בדלת האחורית, ברי יכול להביא טקסטים שנעלמו אל נבכי השיעמום של שיעורי ספרות לקדמת הבמה עם הלחן והקול הסוחפים שלו. יצא לי פעם לכתוב מעין פרשנות משלי על "עוד חוזר הניגון" בהשראת הלחן והיופי שבוקע מקולו, ורק אחרי כן ראיתי שהשיר הזה מנותח כבר שנים רבות בתיכון. אני לא מבינה למה לא עושים כך לכל השירים הללו. השירים שלו הם כמו ההסבר שלו על סיפורי קפקא, מעוררים בך אי נוחות, טורדים, אי אפשר להירגע בשירים שלו, לפחות לא בלי טיפת כאב, אבל אי אפשר לנטוש אותם באמצע- הם סוחפים ומטלטלים ומהפנטים וממכרים.

"אין קץ לילדות"- הנה דוגמא לשיר על אונס, שיר קשה, שנכתב במיוחד בשביל להיות דו משמעי, שאינו תמים, הבתים מעיקים, צורמים, מהפנטים, כמו רגעי השיא בסרטי אימה טובים, והפזמון צורח, מעיף הכל לעזאזל, זועק לילדות אבודה ומתוך פחד עמוק. פורטיסחרוף אלופים בלשלב את אי הנוחות הזו כך שעד סוף השיר וגם אחרי זה הוא יקונן לך בראש.

"ניצוצות" - שיר על חברות כובלת, כל כך הרבה סתירות וניצוצות. שיר על חברות כמו שהיא צריכה להיות: מסובכת, מלאת פיתולים, מלופפת אחד סביב השני, רקומה באלפי גידים שמחברים ומסבכים.

"ככה זה"- מה אני אגיד, אהבה נכזבת. זה השיר שהשמיע לי מי שהיה האהבה הנכזבת שלי וזה בדיוק השיר שגרם לי להבין שמדובר בכך. זהו שירו הראשון מיני רבים של ברי סחרוף, שגרם לי לבכות, איך הוא מצליח לקלוע בול, בלי להשתמש במילים קשות מדי. הנפלא שבשירים שלו שהוא מצליח גם במילים לא מלודרמטיות לגעת...בקיצור הנונשאלנט בהתגלמותו...פחות או יותר נסיך החלומות ולא רק של הרוק העברי...