I’m broken

"בלילה שוב קם
מחלום עלייך
חלמתי שאת
בחיים עדיין

רציתי להגיד לך
שבכל מקום
את איתי בליבי
לא הספקתי לומר לך שלום

שירי לי
שיר עצוב
רציתי להגיד לך שאני אוהב אותך

תודה שנתת לי להיות
מה שבא לי
ואיך לפעמים את ראית
איך כאב לי

רציתי להגיד לך..."

[אביב גפן, שיר עצוב]

~~~

ככה אני מרגישה.

שוב.

נמאס לי.

נמאס לי להרגיש,

נמאס לי מהרגש המטומטם הזה.

שכל פעם מחדש נותן לי את התחושה שאני לא מספיק טובה.

הרגש הזה סתם אכזרי. ומיותר.

נמאס לי להרגיש כל פעם מחדש כאילו מישהו מוציא לי את הלב מהמקום,

מוחץ, מסובב וסוחט אותו, ואז מחזיר למקום. בלי לסגור את הפצע.

משאיר אותו לדמם, להחליש אותי עוד.

נמאס לי שכל פעם שאני מתגברת,

שכל פעם שאני מגיעה לתקופה חדשה, תקופה של אור,

מגיע המישהו הזה, ומצליח לכבות לי אותו.

שכל פעם שאני עוברת הכל, בא איזה אידיוט ומחזיר אותי אחורה.

נמאס לי שאכפת לי.