I’m broken

אני מרגישה בדד-אנד.

דרך ללא מוצא.

יש לי גוש כזה בגרון, מעיק, הדרך היחידה לשחרר אותו, לפחות זמנית, זה לבכות. וגם את זה אני לא מצליחה.

אני לא נרדמת.

אני לא מצליחה להתרכז מספיק כדי לקרוא. או לראות סרט.

אני לא מצליחה לפקס את המחשבות שלי,

אני בקושי מצליחה לכתוב כאן.

אני לא מצליחה להירגע,

אני פחות או יותר יושבת על המיטה ומתחרפנת.

מה אני עושה עכשיו?..

אני חייבת לישון, יש לי מחר יום ארוך...

ואני גם ככה לא מרגישה הכי טוב, אני חייבת לתת לגוף שלי לנוח,

למה הוא לא מוכן לתת את זה לעצמו ? לעשות הפסקה לכמה שעות ?

מה דפוק בי?

זה כ"כ אני.

אני תמיד מגיעה לזה בסוף.

כבר אין לי כוח להתמודד,

אין לי אנרגיה בשביל לנסות בכלל.

ומה אם כל זה לא היה קורה?