אני שונאת שהיא כזאת שרמוטה.
ואני שונאת שבשביל קצת תשומת לב אני צריכה להיות שרמוטה כמוה.
ואני שונאת שהיא עושה את זה.
וכואב לי הצוואר בגלל הנשיכה המפגרת שלה.
וזה כ"כ מעצבן שאני כל הזמן צריכה לדאוג לה כשהיא שותה, שלא תעשה יותר מדי שטויות, שלא תזיין את כל העולם ואחותו,
זה כ"כ מעצבן שאני לא יכולה לשתות כי אני יודעת שזה מעניין לאנשים את הזין בערך.
אני לא יכולה פעם לדפוק את הראש, כי אין מי שבאמת ישגיח עלי,
היא כל פעם מקריצה את האנשים האלה משומקום, והסיפורים איתם תמיד נגמרים רע,
היא אף פעם לא תזמין כמה אנשים נורמלים, שהיא סומכת עליהם, או לפחות מכירה (!)
לאאאאאאאא , כל פעם אנשים אחרים. כוסאמק.
כבר הרבה זמן לא הייתי כ"כ עצבנית. כבר הרבה זמן לא כתבתי ככה.
אני לא מקללת בד"כ, אני גם משתדלת לשמור הכל בבטן. בגלל זה אני מוציאה פה, כי אני לא יכולה להגיד לה כלום.
היא שמה עלי זין אבל אני לא אומרת לה מה שאני חושבת כדי לא לפגוע בה.
וכדי לא להראות חולשה.
אני שונאת שאני היחידה שאכפת לה.
אנשים=חרא. בגלל זה העולם הזה נראה ככה.
אנחנו דפקנו אותו, ואנחנו ממשיכים לעשות את זה.
אז למה אנחנו עוד ממשיכים כאן? בעולם עקום, שכבר לא באמת יש אפשרות לתקן?
כי כולם פה כ"כ שטחיים, רק מחפשים את האושר. העושר, יותר נכון.
סקס וכסף, זה בערך מה שמעניין פה את כולם.
אז בסדר, שכולם העולם יזדיין. רק שמישהו ידפוק לי כדור בראש.
#$^%^*FTGH$%&RGT$%&^&I*Y&I)TR%^JUT&^JU&HYU%^BTHHY%^UHJFTRHYU%^UR^HURJUJY%^*&^%&*)
ולא, עוד לא נרגעתי.
