I’m broken

אני מרגישה שיש לי כ"כ הרבה דברים על הלב.

מועקה כזאת שמציקה לי.

אבל אין לי דרך להוציא את זה, להשתחרר, לפרוק.

זה קיים אבל אני לא יכולה לבטא את זה במילים.

זה שם אבל כאילו לא.

מין כאב כזה שאי אפשר לטפל בו, להפסיק אותו.

התמונה הזאת פשוט ממצה הכל.

אני שונאת את זה.

אני שונאת את מה שנהיה ממני.

אני שונאת את מה שהפכתי להיות.

פעם הייתי יותר שקטה, הרבה יותר

פעם הייתי יוצאת פחות

פעם הייתי מדוכאת הרבה פחות

פעם היו לי הרבה יותר מצבי רוח טובים

פעם הייתי מתעצבנת הרבה פחות

פעם הייתי יותר זמן עם חברות

פעם היו לי פחות חברות, אבל הן היו יותר טובות

פעם באמת הכרתי אותן

פעם זה היה פחות שטחי

פעם הייתי תלמידה טובה, ולא ממוצעת כזה

פעם הייתי מספרת פחות דברים אישיים לאנשים שאני לא ממש מכירה

פעם הייתי יותר תמימה

פעם היה לי פחות ניסיון בתחומים כאלה ואחרים

פעם לא היו לי דברים שהייתי צריכה להסתיר מההורים

פעם הייתי יותר אדישה

פעם הייתי יותר סגורה

פעם הייתי פחות פגיעה.

אני שונאת את מה שנהייתי,

אני מפחדת ממה שאני אהיה.

ידעתי למה פחדתי להכנס לזה.

זה התחיל טוב מדי.

אני אוהבת אותו כ"כ, אני רוצה כ"כ לחבק אותו, אבל..

יש לי הרגשה כ"כ רעה בקשר אליו, אלינו..

זה התחיל כ"כ מהר, אני לא רוצה שככה זה ייגמר.

אני כל הזמן חושבת עליו.

בגלל שאנחנו מדברים כ"כ הרבה, בגלל שאנחנו אוהבים אותם דברים,

אני מרגישה שאני מכירה אותו שנים, וכל דבר שאני חושבת עליו, או עושה,

מתקשר לי אליו, גם אם אני מנסה לא.

אני לא רוצה שזה ייגמר, אני מפחדת שנריב, או שיימאס לו ממני, אני אשבר, אני לא רוצה לעבור את זה שוב כ"כ מהר.

למרות שמבחינת זמן אנחנו בקושי מכירים, הוא כ"כ חשוב.

כל רגע שאנחנו לא מדברים הוא כ"כ חסר.

אבל אני מפחדת לשלוח לו הודעות, או להתקשר, אני מפחדת להימאס עליו, כמה שאני רוצה.

זה כ"כ מסיבי, אבל אני לא רוצה להיות אובססיבית. אני לא כזאת, אני מקווה גם לא להיות.

אני לא יודעת אם אתה עוד נכנס לפה, אם אתה עוד קורא פה, אבל אני באמת אוהבת אותך, ואני רוצה שתדע את זה. אחרי מה שאמרת לפני 3 ימים ..

אמרתי לך עוד מזמן, אני לא אגיד שאני אוהבת מישהו רק כי הוא אמר את זה לי, ואני עומדת מאחורי זה.