או קיי.
אני יודעת שבזמן האחרון הייתי מסתורית,
ומי שקורא, אם יש מישו כזה,
לא ידע מה קורה איתי.
אבל עכשיו, יש לי האומץ להסביר.
זה לא שאני מרגלת, או דו- פרצופית,
אני פשוט רוצה חברים.
כי לי אין כאלה.
לא הייתי אני, שיקרתי.
אמרתי דברים שמתארים אישיות שלא קיימת.
ועכשיו, גיליתי מה עשיתי.
איבדתי את עצמי, אני בודדה.
אני חושבת שאין לי זכות שיהיו לי חברים, כי ממילא לא היו לי מההתחלה.
לאור מה שקרה,
אני רוצה לבקש מכל ה"חברים" שלי, מכולם,
ומי שלא יודע קוראים להם ם, לילה, ליאור, עתליה ועצמי
סליחה.
סליחה על שהייתי כל כך לא עצמי, ושלא ידעתם מי שירה האמיתית, סליחה.
עכשיו אני מרגישה יותר טוב,
אבל עדיין הביטחון העצמי שלי ברצפה,
אני לא רוצה להרגיש, לא רוצה לחיות.
אני אשמח עם אחד מה"חברים" שלי יאמר לי מה הוא חושב,
ומה הוא החליט,
ואם הוא עדיין רוצה להיות חבר שלי.
בתחושת הקלה,
מיסטר שירה.
זה לא שאני לבד
אין אף אחד, אין אף אחד
זה לא שאני מודאג
כולם דומים אצלי ביד
גם אם שוב אעצום את עיני
השמש תזרח
כולם יחיו כאן טוב גם בלעדי
גם אם לא הייתי בכלל הבוקר יבוא
העולם גדול מדי אלי העולם יפה מדי אולי
אני אחלום/ מופע הארנבות של ד"ר קספר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
