*כרוניקה ידועה מראש*

אז אחרי שבועות מטורפים של חוסר יציבות- אני חוזרת.

אכלתי רגיל, אכלתי פחות, אכלתי המון! (נפלתי פעם אחת הקאתי=( לא יחזור!), אכלתי הרבה פחות, בקושי אכלתי, צמתי...עשיתי הכל מהכל!

הייתי בלחץ הייתה לי בגרות בהיסטוריה (אני עם ההיסטוריה גמרתי לעולמי עולמים!) ואולי הלך גם טוב..

ועכשיו, כשנגמר פרק אחד ומתחיל אחר, הוא יתחיל במשקל טוב יותר וירידה.

אחרי כל התהליך הזה של האכילה המשוגעת הזו נשארתי כמו שעדכנתי בפעם האחרונה- 44.8 .

היום אחרי זמן כלכך ממושך העזתי ועליתי על המשקל. פחדתי ממה שהוא יראה. אולי עדיף שלא היו תזוזות כל הזמן הזה ועכשיו אפשר להמשיך מפה הלאה.

אתמול הגוף שלי פשוט קרס.

אחרי המון אותות הוא החליט לקרוס. לפני יומים אכלתי יותר מידי. הגוף שלי היה רגיל למנות קטנות יותר והוא כנראה פשוט לא קיבל אוכל. סוג של דחה והיה לו קשה להתמודד עם זה. הוא גם קיבל מאכלים שהוא לא רגיל אליהם מאכלים שאני לא! אוכלת (ממתי אני אוכלת 2 חטיפי גרנולה ביום ?!). הוא קרס. יום אחרי (אתמול) קמתי בבוקר עם כאבי בטן נוראים ובחילה. לקחתי אדוויל ופחדתי שגם הוא והמים יגרמו להכל לעלות למעלה..הקטע הוא שלא נשאר מה..הכל יצא בשירותים לפני (מלמטה).

במצב כזה, עם מיליון כדורים בבטן עשיתי בגרות. חזרתי הביתה שכבתי במיטה (המצב היחיד שלא מתתי מכאבים) ונרדמתי. קמתי אחרי כמה שעות קפואה מקור ועם חום גבוה. התעטפתי בשמיכות כיבינו מזגן, עוד כדור שוב בכי. בכיתי מכאבים ומהמצב המוזר שהייתי בו. הכל היה כלכך....פחדתי.

נרדמתי. באמצע הלילה קמתי עוד המון פעמים וחזרתי לישון. לילה קשה. המון חלומות.

קמתי בבוקר, מקלחת ולהתאפס על עצמך. את חייבת, את עובדת, אסור להבריז את לא יכולה אי אפשר לעשות להם את זה. מתארגנת- כמו בן אדם חדש...כאילו הכל טוב ויפה, לוקחת כדור מכניסה משהו לפה (בכל זאת, יום לפני בקושי שתית כוס מים) מצטיידת בטמפונים (אה כן, שכחתי לומר.. בנוסף לכל הגיעה גם ה"מכה"- מחזור) ויוצאת לעבודה.

חיוך מאוזן לאוזן, מסכה יפה יפה על הפנים- ולשחק משחק שהכל טוב ויפה. טוב לך:) (כן בטח..)

אני לא יכולה לומר שלא יותר טוב מאתמול. אני מרגישה יותר טוב. אמנם עדיין קשה לי לאכול וכל דבר שאני מכניסה לבטן מאיים לצאת החוצה. אני צריכה לשמור על כמויות מזעריות (מישהו אמר שזה רע?) ולאכול דברים מסויימים בלבד. לא כבדים מידי ולא מורכבים מידי (וכמובן שלא משמינים בכלל!).

עם העבודה שלי (הרבה תזוזה) ומכון כושר שאני ארשם בקרוב- העתיד נראה טוב! אני חייבת להגיע עד סוף החופש לפחות ל40..זה לא קשה וזו לא בעיה..זה לא הרבה לרדת ואני אמורה להגיע לזה מהר. כשאני אגיע אני אראה לאן אני ממשיכה (וכן, אני אמשיך).

"מחר יהיה יותר טוב"

3>.

קושקוש אני אוהבת אותך הרבה הרבה ואני פה בשבילך!

אל תשכחי שאני אהיה פה לתמוך בך כשתחזרי!