ורוד דפוק אותי

 כשהגיע ערב המחרת, ידעה נאן שניק לא מתכוון להתקשר. והיא בהחלט לא התכוונה לעשות מזה עניין. לנאן לא היה ספק כי אדם שיכול להשיג מידע חסוי מהאינטרפול, יכול באותה מידה לברר מהו מספר הטלפון הסלולרי של חברתו התורנית. לא, הוא לא טרח לעשות את זה.

"ממה את כל כך מוטרדת?" דבריה של ג´סיקה נאמרו בנימה ידידותית, מה שלא מנע מנאן להחמיץ פנים.

"מישהי במצב רוח רע היום? את יכולה ללכת להביא לנו גלידה אם זה ירגיע אותך."

"זה בסדר, ג´ס."

"אבל את לא. את עושה לי בלגן בספרים וכבר העברת שני כרכים של אסימוב למדור של ´ספרים חדשים´."

"ומה רע בזה?"

"אסימוב נפטר לפני שנתיים."

"אוה."

"לכי לקנות לעצמך משהו, נאן. איזה זוג נעליים או תחתונים סקסיות."

"לכי לעזאזל. אני כזו צפויה?"

משועשעת, החליקה ג´ס על שיערותיה של נאן. המחווה הייתה אימהית, ובה בעת מלגלגת. "את נאן. קדימה, עופי לי מהעיניים ותביאי אוכל כשאת חוזרת. מיק נסע ליום וחצי ואין לי כח לבשל בשביל עצמי."

נאן יצאה את החנות בפנים מכורכמות. כאילו לא די בכך שהזיון התורן לא טרח להתקשר וג´סיקה מסלקת אותה באופן מילולי כמעט, הבחין שוטר תנועה בפרארי החונה במקום לא-חוקי ורשם לה דו"ח על סך כמה עשרות דולרים. היא קיללה, קורעת את הדף לגזרים. נהג מונית מופרע חתך אותה בדרך, ונאן בזבזה רבע שעה לפחות בניסיון לעקוף אותו. בתחתיות מוחה, כמעט ויכלה לשמוע את קייט ממלמלת משהו על קנאת פין.

כשהיא מחנה את הרכב בזוית בלתי אפשרית, יצאה נאן את הפרארי. בינה לבין הבוטיק היוקרתי שם נהגה לפנק את עצמה בימים קשים במיוחד הפריד כמעט רחוב שלם, אולם היא הייתה מסופקת באשר לסיכוייה למצוא חניה במקום. נאן החליטה כי הטיול הקצר עתיד לשפר במשהו את מצב רוחה העכור. כאשר עברה בעד הדלתות המסתובבות הרגישה טוב בהרבה.

המקום, שהציג מבחר רחב מהמותגים היוקרתיים ביותר בתחום הביגוד וההלבשה התחתונה, היה מהחביבים על נאן. היא נהגה לעבור בחנות בערך אחת לחודש, כשרצתה לבדוק את המלאי או כשחיפשה את הסחת הדעת המענגת שבשופינג. היא לא נהגה לחשוב על עצמה כבזבזנית; הכסף העומד לרשותה היה עובדה, נתון, והיא השתמשה בו לפי צרכיה - כאמצעי מילוט או מתכון לתענוג. מילוט והנאה, הישרדות ועונג: אלו היו, לדעת נאן, האלמנטים הבסיסיים מהם מורכב הקיום האנושי. והיא היתה בסיסית, נטולת עכבות, חסרת בושה בהבטחת הישרדותה או בחיפוש אחרי תענוג.

מרבית הנשים קנאו בה. גברים מצאו אותה נענית, פתוחה לגחמותיהם המיניות הפרועות ביותר ולמעלה מזה. רבים מהם נבהלו. אחרים, שהרגישו כי היא מתייחסת אליהם כאל אובייקט מיני, כאל כלי לסיפוק יצריה - כעסו. היא השתעשעה, לעיתים התאכזבה, אך לעולם לא התביישה בכך. עם ניק, משום מה, הניחה לעצמה לרצות עוד, מאפשרת לצורך בשותף, במאהב שיהיה גם בן-זוג, לעלות אל פני השטח. לעזאזל איתו. היא אהבה את חייה כמות שהם, ולא הייתה זקוקה לגבר שיגרום לה לרצות ביותר ממה שכבר היה לה.

הזבנית קידמה את פניה של נאן בחיוך רחב השמור רק ללקוחות הנאמנים והעשירים ביותר. היא הציעה את עזרתה, יודעת שתזכה לדחייה מנומסת, אחר עזבה את נאן לענייניה.

נאן בחנה סריג אנגורה של איב-סאן לורן, מתפעלת מהתחכום שהצליח המעצב לשוות לפריט הפשוט לכאורה. בגדי מעצבים ותפירה עילית, זה היה הסוד. היא ערמה מספר פריטי לבוש על זרועה ופנתה לעבר תאי ההלבשה בקצה החנות. שלושה זוגות מכנסים, חצאית מיני, סוודר ושתי חולצות מצאו את דרכן את המרבד הרך עוד בטרם חלפו עשרים דקות, סימן ברור לכך שהיא מעוצבנת. נאן פנתה לחפש את הפריטים היקרים והביזאריים יותר, אלה שיעמדו חסרי שימוש בארון כתזכורת לעובדה שיכלה לממן את רכישתם. שמלת ערב יוקרתית בשווי עשרת אלפים דולר הניחה את דעתה. המשי הלבן, שזור בחוטי כסף, היה רך, מתרפק ושקוף כמעט לחלוטין. היא מדדה את הבגד, יודעת שגווניה הבהירים יהפכו את השמלה הפרובוקטיבית לחיזיון של תום מלאכי. ניק היה מעריך את זה. ניק.

נאן שמעה את צלצולו הטורדני של הנייד, מחניקה את הדחף העז לומר למי שזה לא יהיה ללכת להזדיין. כשהיא נוברת בערימת הבגדים שהתגבבו על הרצפה, שלפה את הטלפון הסלולרי. מבלי שתספיק להציץ במספר כפי שנהגה לעשות בדרך כלל, הצמידה את המכשיר לאזנה, רוטנת בקוצר רוח. "הלו?"

"את יכולה לנשום."

"ניק?!" קראה מופתעת, קולה בוגד בה ומסגיר את התרגשותה.

"התגעגעת אלי, מה?" שאל בשעשוע.

"אלוהים, כן. כלומר..." טעות, טעות מטומטמת. מה קרה לשליטה העצמית שלך? שאלה את עצמה.

"זה בסדר, נאן. אני יודע. גם אני."

קולו נמוג אל תוך רחשי הרקע, אוושתם המשיית של אריגים מרשרשים, קולה המהוסה של מוכרת. פרלוד של שופן נשמע ברקע, נגינת הפסנתר מתערפלת לכלל זמזום טורדני. הרווחה הפתאומית הביכה אותה, הרפיון האיטי, המשכר, שגרם לברכיה להתפוקק ולה לחוש מסוחררת. היא תהתה מה יש בו בגבר הזה שגורם לה לחוש כך, וידעה בפשטות כי היא זו שהעניקה לו את הכח לכשף אותה. הוא התגעגע אליה, חשבה.

"אני רואה שאת לא מתכוונת לשאול איפה אני."

"אוה... אני, לא,... בדיוק התכוונתי לשאול,  אתה לא בניו-יורק?"

"לא. כרגע אני נמצא בבית בבוסטון, משחק את הדוד האוהב בזמן שלא זקוקים לי במשרד כדי לפתור משבר חדש בכלכלה העולמית, מה שקורה בערך חמש פעמים ביום. אחותי דיירדרה, ילדה בת ביום שני בלילה. תינוקת מקסימה בשם אלואיז. אנחנו קוראים לה לויס. היא קטנה כל כך שהיא נראית כמו בובת חרסינה, עם לחיים ורודות ואף פצפון. כמובן שפרץ ויכוח למי היא דומה יותר, ולא הייתה לי ברירה אלא לתמוך באמא ובנל ולטעון שהיא נראית בדיוק כמו דידי."

נאן צחקה. היא אהבה את האופן הלבבי בו התייחס למשפחתו. היא לא זכרה חמימות כזו במשפחתה שלה. שילה נורת´אם צ´נדלר הייתה אשת קריירה במלוא מובן המילה ולוקאס צ´נדלר הקדיש את עצמו לחיים של תזונה נכונה, שמירה על כושר ותמיכה בספורטאים צעירים ומחוננים בלי גרוש על התחת. "מזל טוב, ניק. דוד בפעם הראשונה?"

"שניה, למרות שאני עדיין לא בטוח שהצלחתי להסתגל לרעיון. יש לי אחיינית גדולה יותר, בת שנתיים, ואם אני לא טועה, צפוי אחד נוסף, ברגע שאחי ואשתו יחליטו לשכפל את עצמם כמו שאר המין האנושי. מה איתך? לך אין שום אחיין קטן וצווחני שצריך להביא לו מתנות בכריסטמס?"

"אני בת יחידה, שלא לדבר זה שלגבי אמא שלי כריסטמס הוא סוג של מסיבת קוקטייל מתוחכמת."

"בלי אשוח? בלי גרביים תלויות מעל האח?"

"השתגעת? אתה יודע כמה לכלוך העץ משאיר על השטיח?"

"מה עשית בכריסטמס, אם ככה?"

"קיבלתי מאה דולר לקנות צעצועים."

"וזה לא חסר לך?"

"לא הכרתי שום דבר אחר," אמרה ברכות. "אל תבזבז עלי את הרחמים שלך ניק. הייתה לי ילדות מאושרת. הייתי חופשייה לעשות כל מה שרציתי, בלי מבוגרים שיסתובבו סביבי כל הזמן ויגידו לי איך להתנהג, מה ללבוש ומה אמור לשעשע אותי."

"אני הייתי יורש העצר, הנסיך של הבית. מישהו תמיד היה שם לשמור עלי, שלא אסתבך בצרות. אמא שלי חשבה שיום אחד אני עתיד להרוס כתוצאה ממשחק פרוע במיוחד. למדתי להתנהג בצורה שתאפשר לי לעשות מה שאני רוצה, אבל אף פעם לא הרגשתי כאילו אני צריך להתחמק ממישהו. זה עניין של לחיות ביחד, אתה לומד להתאים את עצמך."

"להיות מי שמצפים ממך להיות."

"אולי. הייתה לי הזדמנות לבחור, והשתמשתי בה. העובדה שבסוף נהפכתי למי שהייתי אמור להיות היא שולית."

היא נשתתקה, ממוללת באצבעותיה את המשי החיוור, מחפשת את הממשות של האריג לעומת הצליל ההיפנוטי של קולו. גופה ערג לצריבה המעקצצת של עור על עור, של פה לפה, עצביה מתוחים, כמו בניסיון לשמר תחושה של מגע. דבריו הטרידו אותה במידה מסוימת, כיוון שאילצו אותה לזכור, וזיכרון היווה סוג של מותרות. היא לא רצתה להתרפק על זכרונות נוסטלגיים, המיקוד, הערנות התמידית, היו נחוצים לנאן כדי שתרגיש בטוחה. 

"נחמד לשמוע את קולך, נאן," העיר ניק ביובש.

"כן, גם אותך, ניק."

"מה עשית כשחשבת שלא התקשרתי?"

"אני…" היא הרימה את עיניה לראי, צוחקת. "טוב, את מה שאני תמיד עושה במצבים כאלו."

"מזיינת את הצורה לאיזה קורבן תמים?"

"לא, לא. הלכתי לקניות."

"קניות? אני מתפלא עלייך, נאן. מה את קונה?"

"בגדים."

"איזה בגדים? מה את מודדת עכשיו?"

"שמלת ערב של ארמאני. משי לבן, גזרה קלאסית-"

"שמלה?" שיסע אותה. "נאן, את מאכזבת אותי."

"באמת?" התגרתה בו. "היית מעדיף לשמוע, אני מתארת לעצמי, שאני קונה סט מנקר עיניים של הלבשה תחתונה."

"בדיוק. ואני רגיל להשיג את מה שאני רוצה."

"כן, אני חושבת ששמתי לב לכך."

"צאי עכשיו מהתא ותחזרי עם משהו לוהט במיוחד. וקחי את הפלאפון איתך כשאת יוצאת."

מתקינה על פניה הבעה של עניין מנומס, יצאה נאן את תא ההלבשה. האחראית על מחלקת הלבוש התחתון שמחה להדריך את נאן, והיא חזרה לתא במהירות.

"איזה סגנון אתה מעדיף, ניק?" שאלה בגרגור חתולי.

"כמה זוגות הבאת, יצור חמדני שכמוך."

"חמישה."

"נאן, את צריכה ללמוד לעשות דברים לאט," הסביר ניק כמי שמדבר אל ילד חביב אך טיפש במיוחד. "אחד בכל פעם. תבחרי את הכי סקסי ותלבשי אותו."

היא סקרה את הפריטים בעין מיומנת, בחרה אחד מהם ולבשה אותו בזריזות.

"איך זה נראה?"

"לא רע."

"חבל שאף אחד לא לימד אותך לזייף ענווה בצורה משכנעת. איזה זוג בחרת?"

"הממ. סט של חזיה תחתונים וביריות בשחור כסוף. זה מינימליסטי בלי להיות צנוע, מחזיק יפה את השדיים והאגן-"

"זה לא מספיק זנותי בשבילך. ומי בכלל הסבתא הזקנה שדיברת איתה קודם?"

"מי שתהיה עצובה מאוד לשמוע שמתיחת הפנים לא עשתה את מה שצריך היא האחראית על מדור ההלבשה התחתונה."

"ואין מוכרים גברים במקדש הנשיות הזה?"

"תן לי לברר," כשהיא מכסה בידה על הפומית, הפנתה את שאלתו של ניק לאחת הזבניות.

"את בוודאי מדברת על ג´ון," השיבה לה המוכרת בידענות "הוא אחראי לעזור ללקוחות הקבועים במציאת פרטים קשים לאיתור".

"כן, ג´ון, ברור." נאן מעולם לא פגשה את המוכר, אך נימת קולה של הזבנית העידה על חיוך זימתי ונאן תארה לעצמה שמדובר בגבר צעיר ונאה. "אנחנו מחפשים את ג´ון," דיווחה לניק.

"מצוין. לכי תמצאי אותו, ותסבירי לו שהמבחר העלוב הזה לא מניח את דעתו של החבר שלך."

"החבר שלי, מה?"

"יש לך ספק בזה?"

"המממ…"

"ותקחי את הטלפון איתך."

"לא חשבתי אחרת. לצאת ככה?"

"את רוצה לצאת ככה?"

"מה לא אעשה למען החבר שלי?"

עדיין בחזיה ותחתונים, יצאה אל חלל החנות הממוזג, מתענגת על הקפאון שחלחלו מרצפות השיש ברגליה החשופות. המוכרת האלגנטית נעצה בנאן עיניים מאופרות בקפדנות, סוקרת לא בלי שמץ של קנאה את מי שהעזה לחצות את החנות כשהיא לבושה בשלוש פיסות בד זעירות שכיסו הרבה פחות ממה שהסתירו.

"איפה אני יכולה למצוא את ג´ון?" חקרה את המוכרת בקול מלאכי. מתחת לשני מילימטרים של מייק-אפ נצבעו פניה של האישה האחרת באדום עז.

"אוה.. או. ג´ון, שאלת על ג´ון. כן, אני זוכרת. שאקרא לו בשבילך?"

"אין צורך. רק תאמרי לי היכן אני יכולה למצוא אותו."

"ג´ון נמצא במשרד בדרך כלל. זה בקצה החנות, מול התאים."

נאן חייכה במתיקות, מודה למוכרת על עזרתה. היא איתרה את המשרד ללא קושי, גבותיה מתרוממות למשמע הקול הנערי משהו שבקע מבפנים. "יבוא."

יכולת ההתמצאות הפנומנלית שלה, בנוסף לכשרון המולד להיראות כמי ששולטת במצב בכל תנאי היו כלי נשק שנאן מעולם לא היססה להשתמש בהם. הדלת נפתחה ללא קול ומשב של אוויר צונן ליטף את גופה, מזקיר את פטמותיה. המשרד המעוצב בגווני פסטל רכים הקיף את דמותה, מדגיש את לובנו המושלם של הגוף הנשי כנגד הבד השחור. הגבר שהסב אל שולחן משרדי הרים את עיניו, בוהה בה בתדהמה.

"אתה יכול לסגור את הפה." הקול רך והבלתי מתחנחן שגרם למוכרת להתעשת, הביא את האיש הצעיר לתגובה הפוכה לחלוטין. הוא לחלח את שפתיו, ממצמץ, ובמקום שישאל את נאן במה הוא יכול לעזור, נותר מבטו קבוע בקימוריה המחוטבים. נאן תארה לעצמה שהיוזמה, במקרה הזה לפחות, מוטלת עליה. "החבר שלי לא מרוצה בכלל מההיצע העלוב של החנות הזו," אמרה, מוודאת שגם ניק המאזין מעברו השני של הקו יוכל לשמוע. "באתי לבקש ממך שתעזור לי למצוא משהו שיניח את דעתו."

"מ..מה בדיוק החבר שלך מחפש?" שאל אותה בגמגום.

"נדמה לי שהוא אמר משהו בקשר ל..זנותי. כן. הוא טוען שהמבחר לא מספיק זנותי בשבילי. הוא רוצה שתמצא לי משהו סקסי במיוחד. הגזרה הזאת למשל, גבוהה מדי." היא עיוותה מעט את פניה, מעבירה יד על קו המחשוף של החזיה. המשי הכהה התרפק על חזה, דוחף את שדיה כלפי מעלה באופן המדגיש את עיקוליהם. בתנועות מחושבת סידרה את הבגד, מאפשרת לקצה הורדרד של פיטמה זקורה להציץ החוצה בסקרנות.

"אני.. אה, כן בהחלט. במה אני יכול לעזור לך גבירתי?"

שוב דקלמה נאן את ההסבר, משחקת בתלתל בלונדי שנפל על כתפה, לשונה נשלחת ללקק את שפתיה. "ו..אוה, אני יכולה לקרוא לך ג´ון, כן? אחרי הכל כבר ראית אותי בבגדים תחתונים." היא צחקקה, פוסעת אחרי המוכר שקם על רגליו ובאדיבות הוביל אותה למחלקת הלבנים. ידו שהושטה לאחוז במרפקה הייתה לחה ומיוזעת. נאן צפתה בג´ון בשעה שסרק את המלאי, מנצלת את הזמן על מנת לקנטר את ניק.

"גבירתי?"

מהדקת את הפלאפון בין הצוואר לכתף, שיגרה נאן חיוך מסנוור לעברו של ג´ון. "קרא לי נאן."

"נאן. כן. יש כאן משהו שאולי יהיה לטעמו של החבר שלך. תעיפי בו מבט?"

המשי האדום היה חלקלק וקטיפתי בין אצבעותיה. היא החליקה על המחוך הצר שתחרה מעטרת את אמרותיו, מבחינה כי גזרתו מיועדת להשאיר את השדיים חשופים כמעט לחלוטין. התחתון הדקיק, המחובר לחגורת הביריות, היה קומבינציה של סטן ותחרה ששסע ארוך פעור בחזיתו. "זה יהיה מושלם," חייכה אל ג´ון ונכנסה פנימה.

בתוך התא המרווח, התפשטה נאן במהירות. את הפלאפון הניחה על שרפרף קטן, מבטה נודד לעברו פעם אחר פעם. היא העלתה את המחוך על גופה, לובשת את התחתונים הזעירות. הדמות בראי יכלה להיות כוכבת של סרטי פורנו, פילגשו של איש עשיר, זונה, תעתוע שיכול להירקם רק במוחו של גבר. בתחושת סיפוק, נטלה את הטלפון הנייד. "ניק."

"מה את לובשת?"

במילים בהירות תארה לו את הפריטים, מאפשרת לניק לדמיין את האופן בו עטפו את גופה. אישורו, שניתן בקול צרוד קמעה, הבהיר לנאן כי מצאה את הסט הנכון. "תעמדי בתנוחה שבה את חושבת שאני ארצה אותך."

"אממ." היא נטלה את השרפרף, מציבה אותו בפני המראה. לאחר מכן, משעינה את פלג גופה העליון על השרפרף, פנתה להתבונן בבת דמותה. "אני מול ראי, רוכנת על שרפרף. השדיים שלי נלחצים את המושב והפטמות שלי קשות ומגורות. אם מישהו יסתכל עלי מאחור הוא יראה את הכוס שלי חשוף וידע שאני מיוחמת."

"אני רוצה שתושיטי יד ותגעי בעצמך".

היא תקנה את זווית הטלפון, מייצבת את עצמה על השרפרף, אחר עשתה כמצוותו, שולחת יד בין רגליה.

"ספרי לי איך את נוגעת בעצמך."

"אני מלטפת את השפתיים החיצוניות, מעבירה ביניהם אצבע ומחדירה אותה ישר לנרתיק. היד שלי מכסה את הכוס ואני יכולה להרגיש אותה מול הדגדגן." היא החליקה אצבע נוספת אל תוך הפתח הצר, לוחצת את גב ידה כנגד הבשר החלקלק. שולחת את אגודלה ללטף את הדגדגן, הוסיפה מתארת לו את מעשיה. נאנקת, דחקה את שדיה כנגד הכיסא, מאפשרת ללחץ למעוך את פטמותיה.

"גבירתי..? נאן?" המוכר הצעיר הקיש על דלת התא, זוכה להתעלמות מוחלטת.

"נאן, את מפתיעה אותי," התגרה בה ניק, "תזמיני את המסכן פנימה לראות שהכל בסדר איתך."

"תכנס פנימה חמוד," הרימה את קולה, "החבר שלי היה רוצה חוות דעת נוספת מבן המין הגברי."

היא שמעה את הדלת נפתחת מאחוריה, מתבוננת בג´ון דרך הראי. פיו של המוכר המסכן היה פעור לרווחה, דוק של תשוקה מזגג את עיניו הבוהקות. היא מצאה שהוא נאה למדי, וחלקה עם ניק את מחשבותיה.

"היית רוצה שהוא יגע בך?"

"היית רוצה שהוא יגע בי?"

"אני שוקל את הרעיון. תשאלי אותו אם הוא היה רוצה לזיין אותך."

היא בלעה את רוקה, חשה בגל נוסף של רטיבות שוטף בין רגליה. "החבר שלי שואל אם היית רוצה לזיין אותי". 

גרונו של ג´ון יבש באחת למשמע ההצעה. "תגידי לו שהייתי מת לזיין חתיכה כמוך."

"תני לי רגע את הבחור."

"הוא רוצה לדבר איתך.".

מתרוממת על רגליה, העבירה את הפלאפון לידיו של ג´ון, עיניה צונחות לסקור את הזקפה הבולטת שהתרוממה בחזית מכנסיו. היא ידעה שניק ינחה את המוכר לנהוג כרצונו, וידעה שתעשה כל מה שיבקש ממנה. הידיעה כי היא נתונה לגחמותיו של הגבר שעינג אותה בצורה כזאת היתה מעוררת. היא נשאה את פניה, ממתינה להנחיותיו של ג´ון.

"הוא..אה, הוא אומר שאת,אממ.. זונה מיוחמת ושאני צריך, צריך להתנהג אליך כמו.. אוה, זונה מיוחמת," היא האזינה למלמוליו של המוכר, מרכינה את ראשה בצייתנות מעושה.

"תת-תכופפי שוב על הכיסא. כן, אדוני.. ניק. היא מתכופפת.. עומד לי כמו טיל. החברה שלך מדהימה.. סליחה, כלבה מזדיינת."

היא עקבה אחר ידו של ג´ון נשלחת למעוך את ישבניה. בעד לראי, יכלה לראות את אצבעותיו מקיפות את פלחי העכוז הלבנים. היכולת לראות את עצמה מן הצד כאובייקט מיני, חפץ לשימושו של גבר, הביא לרטיבות נוספת. נאן ייבבה, מפשקת את ירכיה למגעו של הגבר הצעיר. הוא החדיר לתוכה שלוש אצבעות, פוער את דפנות הכוס המתהדק סביבן.

"יש לך בתיק הגנה..?" בעד למסך הזוי של תענוג, שמעה נאן את דבריו של המוכר.

"בכיס הפנימי," ענתה לו, "חפיסה של קונדומים."

ג´ון הפשיל את מכנסיו במהירות, חושף זין מרשים. קורע את אריזת הפלסטיק, עטה את הקונדום על איברו, פונה לעברה של נאן. הוא הושיט לה את הטלפון באמרו כי ניק מעוניין לומר לה דבר מה.

"נאן?"

"כן ניק." עוצמת את עיניה, הניחה לקולו לעטוף אותה.

"את מזדיינת עם הגבר הזה בגלל שאני אמרתי לך, אבל הוא לא יגמור בתוכך. הכוס שלך שייך לי, חור התחת שלך שייך לי. את מרגישה את זה?"

"כן, ניק אוה..! אני מרגישה את זה."

"יופי. תחזירי לי את המוכר."

נאן העבירה את המכשיר לג´ון הנרגש. היא ראתה אותו מתמקם מאחוריה, מכוון את איברו, משלבת בין המראה לבין התחושה המענגת של הזין הממלא אותה באבחה איטית. היא חשבה על ניק, חשבה על האיש הצעיר המפמפם בתוכה, יודעת שדווקא מגעו של הגבר האחר הופך אותה יותר שלו, יותר של ניק. היא הושיטה יד בין רגליה, מלטפת באגרסיביות את הדגדגן, ונתנה לעצמה לגמור. 

~TBC~