שירי העיפה בי מבט בקורתי ברגע שנכנסתי הביתה. שנייה לאחר מכן היה אפה קבור בין דפיו של רומן-רומנטי למתבגרות. לעובדה ששירי עברה מזמן את העשרים לא נודעה כל משמעות, וזה בטח ובטח לא פגם בהנאה שלה מהזבלון הקטן ששמו `רון אחותי ואני`.
אמרתי שלום לבתי הסטודנטית האביונה וטרקתי את הדלת מאחורי.
שירי חייכה בלאקוניות ומהרה לסגור את הספר הזעיר ולהניח אותו בצד. "נו, איך היה?"
"איך היה מה?" שאלתי.
"הדייט שלך."
"את מתכוונת שנשים בגילי בכלל יוצאות לדייטים?" השבתי בבוז.
שירי חייכה חיוך מלאכי. "אני מתכוונת שאת בעיקר בקטע של היכרויות קצרות ובלתי מחייבות, מה שנקרא בטרמינולוגיה המקצועית; סטוצים. דייט זה משהו מחייב, משהו שאנשים מיושבים בדעתם עושים. הוא כמו שתמי אמרה לך?"
"גבוה, את מתכוונת? או שאת שואלת בקשר לרחב ובעל פנים מעניינות?"
"כלומר, מכוער ומכריס?"
"בדיוק," אישרתי. "לא דומה לבני הטיפש-עשרה המחוצ`קנים שאת קוראת עליהם."
"לידיעתך," יידעה אותי שירי, "אם בני הטיפש-עשרה שאני קוראת עליהם היו מחוצ`קנים, הם לא היו זוכים שיכתבו עליהם. שמעת פעם על גיבור רומנטי מחוצ`קן?"
"לא," הודיתי.
"את יודעת, זה לא הורי מצידך לבקר את חומר הקריאה שלי כל הזמן. את עושה לי דה-מורליזציה."
"מצטערת. איפה קראת את זה, ב-`לבבות לוהטים`?"
"רק למקרה שתהית, העלילה של `לבבות לוהטים` מתרחשת בימי הביניים ומספרת על ויקינגית צעירה בשם קריסטן שמתאהבת ברויס, שהוא אציל סקסוני, אחרי שהיא עולה לספינה של אחיה שאמור להפליג למסע סחר ובעצם מתכוון לבזוז כנסיה סק-"
"זה בסדר, חומד. אני יכולה להמשיך לחיות גם בלי לדעת את זה."
"אני מבינה שהיה לך דייט גרוע."
"שירי, אני לא במצברוח לדסקס את זה."
"את לא צריכה להתבייש ממני," לגלגה שירי. "אני לא אשפוט אותך... בניגוד לכמה אנשים שאני מכירה."
"תגידי, מתי את מתכוונת לעוף לי מהבית?"
"מממ... אולי אחרי שאסיים את התואר."
כשאני נאנחת בייאוש פניתי למטבח להכין לשתינו קפה. שירי, שירשה את מבנה הגוף של אבא שלה ולא צריכה לעשות כלום כדי לשמור על הפיגורה, שותה את הקפה שלה עם שלוש כפיות סוכר. אני לעומת זאת בוחרת להסתפק בממתיק מלאכותי. תחבתי את הספל המהביל לידיה של שירי וכשאני מתיישבת על הכורסא לצידה, לגמתי בזהירות מהקפה שלי.
"ממ..." אמרה שירי.
"ממ..." אמרה אמא.
עשר שנים קודם לכן הרגילה אותי שירי לעובדה שהיא זו שמשכיבה אותי לישון ולא להיפך. בינתיים הפך הקומודור הישן לפנטיום ארבע מצ`וכלל, עמוס החליט שהוא עוזב אותי לטובת ילדונת שיכלה להיות אחותה הגדולה של בתו, ורק הרומנים הרומנטיים של שירי נותרו בעינם. העפתי מבט מזלזל אחרון בספר, נשקתי ללחייה של ילדתי, ופניתי לחדר השינה. בטרם עצמתי את עיני נשמע צליל חיוג מונוטוני ואני יכולתי להיות בטוחה ששירי תבלה באינטרנט לפחות עד שבע בבוקר.
מה רבה הייתה הפתעתי כשהתעוררתי לנקישות רמות בדלת. שירי, אדיבה כתמיד, תחבה את ראשה בפתח חדר השינה ואמרה לי ביובש שאני יכולה להמשיך לישון; "זה רק יתיר שבא לעבור איתי על החומר למבחן מחר."
לא טרחתי לענות. גם לא טרחתי להסביר לשירי שבגילי המופלג, אין ממש סיכוי שאטעה לחשוב כי לצחקוקים הרמים שבקעו מהחדר שלה יש קשר לביו-טכנולוגיה. חזרתי לישון, מופתעת משהו נוכח השתיקה הרצינית שאפפה את הבית. `אולי הם באמת לומדים,` חשבתי לעצמי. כשראיתי את יתיר כשבוע לאחר מכן, הבנתי למה.
יתיר – שאחרי מאמצים כבירים מצידה של שירי השתכנע לנטוש את המחשב שלו ולעזור לבתי לתרגל את חומר הלימוד – היה ביישן כרוני. הוא לא היה מכוער במיוחד, למרות שלא היו לי אשליות ששירי תוכל להבחין בכך. שירי, כמו כל בחורה שקראה יותר מדי רומנים רומנטיים, ציפתה לגברים שיבואו ויסחפו אותה מעל רגליה. כיוון שנוסף לכל הייתה שירי נאה במיוחד, לא חסרו לה מחזרים שיעשו בדיוק את זה. יתיר, שלא היה התגשמות חלום הויקינג הבלונדיני (או הסקסוני ירוק העיניים או השד יודע מה), והסמיק בכל פעם שפניתי אליו כדי לשאול אם הם רוצים משהו (כוחו של הרגל, אני מתארת לעצמי), בהחלט לא היה הטיפוס שימיס את עצמותיה של שירי בנשיקה לוהטת ויגרור אותה למיטה. אם כי לא היה לי ספק שזו הייתה הסיבה העיקרית לנכונותו של הילד להניח לבתי התמימה לצלם את כל המחברות שלו.
בכנות, התחלתי לרחם עליו.
שירי לא הייתה עיוורת לניסיונותיו המגושמים של יתיר להתחיל איתה. היא פשוט התעלמה מהם באלגנטיות. כששאלתי אותה ערב אחד מה היא מתכוונת לעשות עם הבחור, חייכה אלי שירי במתיקות והשיבה ש-"כלום."
"זה לא יפה, את יודעת," הסברתי לה כשאני מאמצת את הטון הדידקטי ביותר שעמד לרשותי. "את מנצלת אותו."
"נו, אז?" הרימה שירי גבה. "מה אכפת לך?"
"הוא ילד טוב. כואב לי הלב עליו."
שירי התבוננה בי בסלידה. "באמת. אמא. את יודעת מה, אם הוא כל כך נחמד בעינייך, את יכולה לשמור אותו לעצמך."
"כן, בטח. הוא יכול להיות הילד שלי."
"מממ..." הבעה חלומית משהו עלתה על פניה של שירי. "קראתי בזמנו ספר על-"
"אני לא רוצה לדעת," קטעתי את בתי מבעוד מועד. לא היה לי ספק שהיא עומדת לספר לי על עוד אחד מהרומנים הרומנטיים שלה. הפעם, ניחשתי, תהיה הגיבורה אישה בתחילת שנות הארבעים לחייה, והגיבור; גבר צעיר, שילבה מחדש את היצר המיני שלה. חשבתי לעצמי שלא אתפלא לשמוע כי הגיבור הוא בעצם החבר של בתה הצעירה. יתיר, שנהג לנעוץ בשירי מבטים משתאים ומילא את פיו במים כל אימת שהתקרבתי אליו, לא נראה לי כמו מישהו שילמד אותי איך ליהנות ממין. כחכחתי אפוא בגרוני והודעתי לשירי שלא תטפח אשליות.
חלפו כמעט שבועיים לפני שהצנרת במטבח נתקעה בפעם העשרים-אלף. בהיותי מורגלת בבעיות מהסוג הזה ידעתי שעמוס יתקן את הצנרת תוך שתי דקות. הייתה זו שירי שהציעה שאולי יתיר יכול לנסות לתקן את הצנרת שלנו.
אף על פי שיתיר היה גבר ככל הגברים, היו לי ספקות בנוגע ליכולתו לתקן את הצנרת. קשה לי להסביר את זה, אבל בדרך כלל אני מצפה מהשרברב המצוי להיות חסון, ולהפגין איזושהי יכולת ורבאלית. עם זאת, במקום לשתף את שירי בפקפוק שלי, החלטתי שלא יקרה שום-דבר אם אתן לילדון לנסות את כוחו בתיקון הצנרת. את עמוס תמיד אפשר להזעיק מאוחר יותר ולא הייתה שום מטלה דחופה שהצריכה שימוש בכיור. נתתי אם כך את האוקיי של וחזרתי לעבור על הדו"חות מהעבודה.
השקט הפתאומי שהשתרר בבית היה חשוד. הנחתי את הניירת על השולחן – מבטיחה לעצמי שאסיים אחר-כך – וניגשתי למטבח.
מתחת לכיור שלי השתרע יתיר, מחצית פלג גופו העליון חבויה בארון המטבח, ורגליו הארוכות משתלשלות החוצה.
שירי לא נראתה בשום-מקום.
"יתיר," אמרתי בקול נמוך, נזהרת שלא להפחיד אותו יותר מדי. "יש לך מושג איפה שירי?"
צליל החבטה של יתיר הנוגח את ראשו בכיור היה צפוי עד כאב.
"שירי," הזכרתי לו, "אתה יודע איפה שירי?"
"היא... אה, אמ-" גמגם יתיר, "היא יצאה... לאנשהו... לקניות. לא יודע."
שירי וראש הצמר-גפן שלה. לא היה לי ספק ששירי בדיוק נזכרה במשהו דחוף שהיא חייבת לעשות מחוץ לבית ולא היססה לרגע להשאיר את ידידה האילם בחברתי. נו, מילא. מושכת בכתפיי חזרתי לחדר השינה ואל הטפסים הממתינים לי. משך כעשר דקות הצלחתי לעבוד באין מפריע. הייתה זו דפיקה חלושה על הדלת שעצרה אותי שוב.
"אה... גברת רוזנטל?"
הסבתי את ראשי במהירות, בטוחה ש-`יתיר מדבר` הוא מחזה שמעניין לצפות בו. "כן?" האצתי בנער. "בלעת את הלשון?"
"אממ. לא, לא. יש לך, אה, מפתח שוודי?"
"מפתח שוודי?" `מה זה לעזאזל? ואיפה עמוס כשצריכים אותו?`
"את יודעת... כזה, כזה... שאפשר לכוון את הגודל שלו... כאילו... מסביב..."
כנראה שהמבט הבוהה שנעצתי ביתיר היה מעבר לכח הסבל שלו והוא השפיל את עיניו.
"אני לא נושכת, אתה יודע."
"כן... גברת רוזנטל."
"וגם לא קוראים לי גברת רוזנטל," הוספתי.
יתיר לא ענה.
"אתה יודע איך קוראים לי?"
"...לא."
"קוראים לי שמרית," יידעתי את יתיר. "שימ-רית. אתה יכול לנסות להגיד את זה, תנסה."
"ש...שמרית?"
יתיר נראה נבוך באופן שכמעט גרם לי להרגיש אכזרית. תהיתי מה הוא עשה כל השנים האלה. אולי אמא של יתיר גידלה אותו בחדר אטום ולא הרשתה לו לצאת החוצה ולשחק עם הילדים האחרים.
"בוא הנה," אמרתי לו בפרץ השראה פתאומי. לא ראיתי את עצמי כבת דמותה של גברת רובינסון והיה קשה מאוד להרגיש כמו פם-פאטאל בפנים נקיות מאיפור, אבל ריחמתי על הילד וחשבתי שלפחות אוכל לתת לו משהו לספר עליו לחבר'ה.
יתיר עמד מאובן על מקומו. אם הייתי מחייכת בפתיינות קרוב לוודאי שהיה בורח כל עוד נפשו בו. לכן תקעתי ביתיר מבט תקיף וסימנתי לו שייגש אלי.
יתיר ציית, וכמו ילד טוב ניתק ממשקוף הדלת ועשה מספר צעדים מהוססים לכיווני.
"יותר קרוב."
בולע את רוקו, עשה צעד נוסף קדימה. יתיר ניצב כחמישים סנטימטרים ממני: רחוק מכדי לגעת אבל קרוב מספיק כדי שאוכל להרגיש בחום העולה מגופו.
שלא במודע, נעצתי את רגליי ברצפה, גוררת את הכיסא המשרדי מעט קדימה. הוא היה גבוה משחשבתי ופני רחפו סמוך למפתח מכנסיו. כשלא הרמתי את עיני להתבונן בו, יכולתי לדמיין שיש משהו תקיף ביתיר כשהוא ניצב כך לעומתי, עומד על רגליו בזמן שאני יושבת בכיסא. תקיף מספיק כדי להיות מגרה. משועשעת, שלחתי את ידי לכפתור הג`ינס שלו, תופסת בשולי המכנסיים כשניסה לסגת לאחור. "אני לא נושכת," הזכרתי לו בנהמה שרמזה בדיוק את ההיפך.
"כ... כן, גברת רוזנטל. שמרית."
"יופי. אתה לומד." בתנועה זריזה, שחררתי את כפתור המתכת, מוצאת את קצהו של הרוכסן. הייתי מתורגלת בפרימת מכנסיים ולא נדרשו לי אלא מספר שניות להפשיל את הג`ינס ולשלוף את הזין של יתיר מהתחתונים. חייכתי כשמצאתי אותו זקוף למחצה, מעבירה את קצות אצבעותיי על האיבר הזקור. יתיר רעד. שרירי בטנו התכווצו מתחת ללחיי, ואנקה חנוקה בקעה מפיו כשהעברתי את קצה לשוני על כיפת הזין.
היה לו זין נחמד. אין מה להגיד. כשליקקתי את החור שבקצהו תהיתי אם שירי יודעת מה היא מפסידה. בעדינות, העברתי את לשוני מהגזע לכיפה, מרטיבה אותו ביסודיות. רציתי להתענג עליו לפני שאקח אותו בפי ולכן המשכתי ללקק, מרגישה את מרקם הורידים המשורגים מתחת לעור העדין, ממטירה עליו נשיקות קטנות ומתגרות. בו זמנית שלחתי את ידי, חופנת את הביצים הרגישות. לחצתי מעט, בוחנת את תגובתו של הילד, ואז פשוט עירסלתי אותן בכף היד. בסופו של דבר, כשעטפתי אותו בשפתיי והחלקתי אותו פנימה, הרגשתי גניחה עמוקה בוקעת מתחתיות בטנו של יתיר. סוגרת עליו את לחיי, עיסיתי את הזין בבשר של חיכי, מעבירה את הלשון סביבו במעגלים לחים. יתיר נע מעט ואני הנחתי לו לדחוף את איברו פנימה, אל תוך הגרון החם שנלפת סביב לזין.
התחלתי לעלות ולרדת על הזין, מזכירה לעצמי שספק אם אזכה לשיתוף פעולה. רק כעבור שניות ארוכות הרגשתי ביתיר מפמפם במורד גרוני, וגם את זה עשה בזהירות מופלגת; כאילו חשש שהוא עתיד לפגוע בי.
לא יכולתי לחייך כמובן, לכן שלחתי את ידי וצבטתי בישבנו. שמעתי את יתיר מתנשם, תנועותיו הפכו חטופות ומדויקות יותר, ואני השתדלתי להתאים את עצמי אליו. הוא המשיך לנוע בפי, עדיין משתדל שלא להיות אגרסיבי מדי. כשפישקתי את פלחי ישבנו, נרתע לרגע, אחר כך המשיך לפמפם בקצב מתגבר והולך.
מבלי להפסיק למצוץ, לשתי את התחת היפה שלו, נהנית ממגע הישבנים המוצקים בכף ידי. לאחר מכן, הושטתי אצבע מגששת לסביבות הרקטום, מלטפת מעט, אבל מבלי לחדור. כשנעצרתי לרגע על מנת להרטיב את אצבעי, נדמה יתיר מבוהל. מיהרתי להרגיע אותו בליקוק ממושך, ושוב לקחתי אותו פנימה, מאפשרת לו למצוא את הקצב המתאים.
תוך זמן קצר התחולל המהפך לו צפיתי. לא הייתי צריכה להרים את עיני (למעשה, גם לא יכולתי), כדי לראות שיתיר מרוכז לחלוטין במעשה. תוך שניות ספורות חדלתי להיות המוצצת ויתיר התחיל לזיין את לי את הפה. זה היה כמעט מתוק לראות את הנער הביישן הזה מתענג עלי.
הפסקתי לנוע, נותנת לו לשגול אותי כרצונו. רפלקס הבליעה גרם לגרוני להתהדק סביב הזין ויתיר דחף את איברו עמוק יותר. דוק של זיעה כיסה את גופו. הרגשתי שהוא עומד לגמור. בעדינות, דחקתי את אצבע לפי הטבעת, חשה ביתיר המתכווץ בתוך פי ויורה מטחים של זרע. הוא עשה תנועה קלושה שרימזה על כוונתו להתרחק, אולם אני החזקתי אותו בכח, בולעת את הנוזל הסמיך.
"גברת רוזנטל..." התנשם יתיר.
מתנודד קלות, צפה בי מלקקת אותו ביסודיות, עיניו פעורות באותו מבט משתאה שזכרתי. כשערך ניסיון מגושם להתרחק, צבטתי אותו שוב, מזכירה לו מי בדיוק מנהל כאן את העניינים. "לאן נדמה לך שאתה הולך?"
"אני... אני לא-"
"יופי," השבתי בחדות, מתרוממת על רגלי. עדיין הייתי צריכה לשאת את מבטי על מנת להתבונן בפניו. עיניו היו מזוגגות מעונג והדבר מצא חן בעיני. מחייכת, הטבעתי נשיקה קשה על שפתיו. "עכשיו תפשיט אותי," הוריתי, "ותראה לי מה אתה יודע לעשות."
יתיר היסס מעט לפני שהרים את ידו. אצבעותיו השתהו על מפתח חולצתי לפני שירדו למטה. הוא החליק על שד מלא, מעביר את אגודלו על הפטמה, ואז מהר להסיר את ידו כאילו התחרט על מעשיו. שוב, מהוסס, נגע באמרת החולצה, תופס את האריג בין אצבע לאגודל. הוא התחיל להפשיל את חולצתי, חושף טפח אחר טפח של עור בהיר.
חייכתי אליו בעידוד, מרימה את זרועותיי כדי להקל עליו להסיר את החולצה.
אהבתי את הדרך בה התבונן בשדיי, בעיניים גדולות ומעריצות. הוא הושיט את ידו, חופן את מלאותו החמימה של שד אחד ואז שלח את ידו השנייה, חופן גם את השד הנוסף. כפות ידיו נסגרו סביב השדיים, לשות ומועכות, כאילו לא יכול לשבוע את התחושה. הוא היה מגושם, נכון, אבל פטמותיי עדיין הזדקרו כשמעך אותן בין אצבע לאגודל.
גנחתי קלות כשעזב את השדיים ועבר להתמקד במכנסי הבד שלבשתי. אצבעותיו הסתבכו מעט בגומי שסביב למותניים והעבירו בי תחושות נעימות כשנלחצו שלא במכוון כנגד המפשעה. הוא היה מתוק כשגולל את המכנס מעל כל רגל לחוד, שותל נשיקות במעלה רגליי כשהתרומם שוב.
כשאני נוטלת את ידו הובלתי את יתיר אל המיטה שעמדה בסמוך. צחקתי כשנפלתי לאחור, שוקעת במזרון הרך, מאותתת לו להתקרב ולהפשיט אותי לגמרי.
המתנתי לו בסבלנות שיקלף ממני את התחתונים, שוכבת דומם על מקומי כשהפשיל אותם למטה. כשהרים את ראשו בשנית היה מבטו ממוקד בערווה המתולתלת. יתיר הרים את ידו, מעביר את אצבעותיו על השיער הרך. לאחר מכן ומבלי שאבקש ממנו, החדיר אצבע בין הקפלים, מגשש אחר הדגדגן. גונחת בקול, נתתי לו הוראות כיוון, זועקת כשאיתר את כפתור הבשר הרגיש. ידעתי שהוא מרוצה כאשר העביר את אצבעו על הדגדגן התפוח.
הוא היה זהיר כתמיד כשהתיישב על המיטה, מניח באיטיות את משקל גופו. בכמה תנועות מהירות התפשט לגמרי, זורק את בגדיו.
"את... יכולה... בבקשה," מלמל, מצביע על הכרית. הבנתי את בקשתו, מתרוממת על מרפקי. בתנועה עצלה, מיקמתי את גופי לאורך המיטה, מניחה את ראשי על הכר. יתיר הנהן, מתיישב בין רגלי הפשוקות. הוא רכן, אצבעותיו מפרידות את שפתות הכוס זו מזו, וכשהניע את לשונו בליקוק איטי על הדגדגן, נאנחתי.
הוא ליקק אותי בעדינות, טועם כל פינה חבויה וכל קפל נסתר. לשונו חלפה על פני השפתיים הפנימיות, אל תוך הנרתיק, ועלתה שוב. כששלחתי את ידי לחפון את שיערו, הגביר את הקצב.
כיוונתי אותו אל הדגדגן, לוחצת את פניו אל הבשר הרטוב. שפתיו התהדקו סביב הניצן הזעיר, לשונו מצליפה בכפתור הבשר. לא היה לו יותר מדי ניסיון, אבל יתיר פיצה בקילוגרמים של התלהבות על כל גרם ניסיון שהיה חסר לו. כשקימרתי את גבי, תנועותיי הופכות פרועות יותר, הגביר את הקצב, ולא ניסה אפילו פעם אחת להרים את ראשו.
גמרתי בתרועות הלל, אורגזמה אדירה מתנחשלת בגופי ומשאירה אותי באפיסת כוחות מוחלטת. יתיר, בין רגליי, נראה חמוד וביישן יותר מתמיד.
גרגרתי בהתפנקות, שולחת רגל ללטף את הזין שלו. הילד היה צעיר מספיק כדי להתקשות שוב. חיכיתי מעט, נועצת ביתיר מבטים מגונים שגרמו לו לכסות את חלציו. "עדיין מתבייש ממני?"
הסומק ששטף את פניו של יתיר היה תשובה מספקת.
גיחכתי.
התרוממתי על יד אחת בכוונה לאפשר לעצמי נקודת תצפית טובה יותר על איבריו האינטימיים. לרגע אחד של גרוטסקה עלו בדעתי כמה מגיבוריה של שירי. התקשיתי לדמיין לעצמי גיבור רומנטי שמסמיק כמו בתולה בגלל שאישה מסתכלת בו.
חונקת צחקוק, קמתי למצב ישיבה. מושיטה את ידי, עצרתי את ידו של יתיר שנשלחה לכסות על מבושיו. יתיר לא התנגד- וגם לא חשבתי שיתנגד. סנטימטר אחר סנטימטר טיילו אצבעותיי על גופו, הודפות אותו לאחור עד שהיה שרוע לחלוטין. באיטיות, העברתי רגל אחת מעל מותניו, ממקמת את עצמי מעל איברו. מושיטה את ידי, תפסתי את הזין שלו, מתעקשת ללכוד את עיניו של יתיר בעיני בשעה שהכנסתי אותו פנימה.
שירי חזרה מאוחר יותר עם בקבוק יין לבן, חבילה של טמפונים וספר של שלגי. "נשיקה יוקדת", נדמה לי. יתיר כבר לא היה שם.
עמוס תיקן את הצנרת.
סוף
בבלוג זה
בכל הבלוגים
