ורוד דפוק אותי

מיין, מיקום לא ידוע, ארה"ב 2035, החווה לחינוך מחדש - מתקן כליאה 134, מגורי הסגל הצבאי.

בחוץ מייבבת הרוח. אלוף-משנה ג`ורג`יה קלייבורן מתהפכת במיטתה. שמיכת הצמר הצבאית דוקרת בזרועותיה החשופות, והיא מתכווצת, מושכת את האריג הגס עד מעל לאוזניים. יללתו של הצופר מפלחת את הדממה ואור פלורסצנטי דלוח שוטף את החדר. במגדל השמירה הדרומי מהבהבים האורות, והזרקור שבראשו מסתובב כה וכה, מאיר את החצר. כשהיא מסננת קללה חרישית, בועטת ג`ורג`יה את השמיכה. קמה על רגליה, היא פושטת את חולצת הטריקו הענקית המשמשת אותה בתור פיג`מה. ידה נשלחת לפתוח את ארון הבגדים הקטן ממנו היא שולפת חליפה נקייה של מדים. בחשכת החדר היא לובשת את המכנסיים המעומלנים, אצבעותיה מכפתרות את חולצת החאקי. הפעולה נעשית כדבר שבשגרה, במיומנות שהקנו לה שנים של ניסיון. הנעליים הצבאיות, הנוקשות, עוטפות את רגליה כעור שני, וג`ורג`יה ממהרת לקשור את השרוכים.

הראי הזעיר שבחדר הרחצה משקף לה פנים חיוורות ומאורכות. היא נותנת בהן מבט חטוף, ואז נפנית להתיר את מקלעת שיערה הבלונדי, אוספת אותו בזנב סוס קצר. עיני איילה בגון תכלת חיוור ניבטות אל האל"מ ממשטח הזכוכית הממורק בשעה שהיא מצחצחת את שיניה. משחת שיניים מקציפה, מעורבבת ברוק ובמים ניטחת בשולי החרסינה של הכיור. היא מתרוממת, מיישרת את צווארון חולצתה. ספרות השעון הדיגיטלי מהבהבות: 02:37. נוטלת מעיל צבאי, היא יוצאת את החדר הקטן, טורקת את הדלת מאחוריה.

מעבר לגדרות התיל מבחינה ג`ורג`יה בסוהרת ערנית, סיגריה משתלשלת בין שפתיה המשורבבות. כשהיא מבחינה בג`ורג`יה, מיישרת השומרת את גבה, גופה נמתח בדום. "אלוף משנה קלייבורן."

"עמוד נוח סמ"ר," משיבה ג`ורג`יה ביובש, פוטרת את השומרת בהצדעה מהירה. רקיעתן המעומעמת של מספר זוגות רגליים עולה מכיוון חצר המסדרים, ולא חולף זמן רב לפני שהיא עוצרת את סגן משנה טיפאני הרברט. את שתי הסמ"ריות שאיתה משלחת ג`ורג`יה לדרכן. "אני רוצה דיווח מלא, סג"ם."

הרברט מהנהנת. "אסיר נמלט בגזרה B, סמלת נרדמה בשמירה. שלחנו שלוש סיירות עם כלבים. ההערכה היא שהאסיר ברח לכיוון היער.. נצפה לאחרונה במסדר הלילה, לפני כשלושים דקות."

"מי זה?"

"ג`יימס אולמן תומפסון, אני לא חושבת שאת מכירה אותו קפטן. הגיע בפעם הראשונה במחזור 9, ועכשיו חזר עם מחזור 21. היה שקט יחסית מאז."

"לא שמעתי עליו. היו לנו שלוש שנים שקטות סג"ם. תומפסון עומד לשלם על החגיגה הקטנה הזאת שהוא עשה לנו היום."

שפתיה של הרברט התעקלו במה שנדמה כחיוך כמעט נינוח. "אני חושבת שסא"ל מקלין היא ללא ספק הבחורה המתאימה לתפקיד."

הבנות רכשו הערצה חסרת פניות לקפטן, אישה שבגיל שלושים ואחת הופקדה על ניהולו השוטף של אחד ממתקני הכליאה הגדולים בארצות הברית. כישוריה של אלוף משנה ג`ורג`יה קלייבורן, מוחה החד והמשמעת הצבאית החמורה שכפתה על עצמה, קדמו אותה במהירות מפליאה בסולם הדרגות. היא הייתה אישה ששמה נישא לשבח בכל הדרגים, אישה המעוררת כבוד ויראה הן בפקודיה והן באסירים המרדנים ביותר. בת שלושים וחמש, הפכה תת אלוף ג`ורג`יה קלייבורן למיתוס מהלך, מושא חיקוי לנשים בכל פלחי החברה. עם זאת, לא היה בנהגה המרוחק כדי לעודד יחס חברי, והחיוך על פניה המנומשים של סג"ם הרברט נמוג כלעומת שבא. "כן? זו בדיוק הסיבה שהיא משרתת כמדריכת טירונים ראשית," הייתה תשובתה של ג`ורג`יה, "אני רוצה לצאת לשטח."

"אין צורך, קפטן. אנחנו מטפלות במצב."

"אני האחראית, מתפקידי להיות שם. תתקשרי לחדר הפיקוח ותודיעי שישלחו לכאן כלי רכב מאויש."

הן מטפסות אל הג`יפ בשתיקה, קלייבורן מתיישבת במושב הנהג, והרברט רוכסת את חגורת הבטיחות בכיסא הימני. לוחצת על הגז, מגבירה ג`ורג`יה את המהירות, פורצת בדהרה אל מחוץ לשערי המחנה. אלומות אור מפנסי הג`יפ מאירות את הדרך, והעפר חורק תחת הצמיגים המאסיביים. במרחק נפרש היער בחזית אחידה של אשוחים מחודדי צמרת, שחור ואפל לעומת שמי הלילה המכוכבים. 

האורות קורעים את מסך האפלולית בחולפם על פני שביל העפר הגרורי ואל תוך הסבך המתרומם. השומרות השאירו בעקבותיהן נתיב מסומן, וג`ורג`יה מתמרנת בתוך היער, מאזינה בחצי אוזן לנביחותיהם העמומות של הכלבים. המנוע חורק בעליה תלולה, והיא מורידה הילוך. הרברט בקשר. קולה של הסיירת משובש כשהיא מעדכנת את הקצינות, והסג"מית מסמנת נקודות ציון במפה המהבהבת על צג המחשב הנייד.

תחת עיניה של ג`ורג`י מסתמנים עיגולים כהים של חוסר שינה. הרברט מסתכלת בה מן הצד, מנצלת את ההזדמנות שנפלה בחלקה להתבונן מקרוב במפקדת הנערצת. היה משהו ביציבתה, באופן שנשאה את עצמה, שהפך את ג`ורג`יה אן קלייבורן לבלתי מושגת- הילה של כח; סמכות שניכרה בכל צעד וצעד. מקרוב היו פניה של הקפטן רכים, כמעט יפים. שורה של ריסים חיוורים האהילו על עיניים גדולות, כחולות. האף היה מוארך, משורטט, רחב מעט. שפתיה, קטנות ודובדבניות, נחשקו בהבעה שיכולה הייתה להתפרש כקפדנות או זעם. את הילת שיערה הזהוב, תלתלים-תלתלים בגון הדבש, אספה המפקדת בפקעת חמורה. הלילה, חושף טפח ומסתיר טפחיים שיווה לה מראה מסתורי. הטוראיות הצעירות נהגו להתבדח על חשבונה של הקפטן, בלגלוג המתאמץ לרכך את יראת הכבוד שעוררה בהן. בבסיס התרוצצו שמועות בדבר היותה פריג`ידית, טרנסקסואלית, מלכה.

הסג"מית נשענה לאחור אל תוך משענת הכיסא, מאלצת את עצמה לבחון באופן רציונאלי את התחושות המוזרות שנתעוררו בה. אור הירח הזולג בעד עלוות העצים חשף קמט של עצבנות במצחה הגבוה של המפקדת, והרברט חשה צורך לגעת בו, לשכך את המתח בחום של אצבעותיה. במקום שתטה את גופה קדימה, מצאה את עצמה נסוגה. היא דמיינה את המפקדת שרועה על מיטה ענקית, כזו שהייתה באחוזתם של הזוג הרברט, תלתליה הזהובים כנגד מצע סאטן שחור. פטמותיה יהיו ורודות ובשרניות. הסג"מית הרגישה בחגורת הבטיחות מתלפפת סביב גופה, הודפת את אריג החולצה כנגד השדיים הזקורים, ונרעדה.

"הכל בסדר סג"ם?"

לרגע חטוף, הסיטה ג`ורג`יה את עיניה מן הדרך, מופתעת נוכח המבט האינטנסיבי שנתנה בה הסג"מית.

מבט קר, חשבה הרברט, קר ולא מודע. היא תהתה מהו הדבר שהמפקדת רואה לנגד עיניה שהופך אותן קשות כל כך. הקפטן הייתה מסורה למטרתה, לאמונותיה, עד שנדמה כאילו שכחה לחיות. שוב נזכרה הסג"מית בסיפורים שהתרוצצו בבסיס, תוהה האם יש אמת בשמועות. הרברט זכרה את עצמה אוחזת בשוט, באחת הפעמים הספורות שמילאה את מקומה של סוהרת חולה, מצליפה בגבו של אסיר סורר, עוצמת את עיניה בעונג חסר פשר. לאחר מכן, מהרה לרוץ לעמדת השירותים הקרובה ולהפשיל את מכנסיה, מלטפת בזהירות את מרכז העונג הפועם, המרטיט. מעולם לא ראתה את הקפטן מצליפה באסיר, אף על פי שידה על ההגה, מגוידת ולבנה, נראתה מושלמת לאחיזה בשוט. הדברים שאמרה אלאנה מקלין אתמול, במגורי הסוהרות, הוסיפו להדהד באוזניה של סג"מית הרברט. "אם יש מישהי שנועדה להצליף, זו המפקדת שלנו. ובכנות, לא הייתי מתנגדת לסיבוב איתה." השמועות סיפרו כי לשתיים הייתה היסטוריה משותפת במארינס, אולם מצד שני, מקלין תמיד נטתה לאמירות פרובוקטיביות. נדמה היה כי הבעת התדהמה על פניהם של שומעיה ענגה אותה לא פחות מהאקט עצמו. עדיין יכלה לחוש באצבעותיה של מקלין, לשות ומועכות את פטמותיה, ואת ההבעה בעיניים הכחולות העמוקות הללו, כשצעקה הרברט בעונג.

"אני מתערבת אתכן שהיא תתפלץ אם רק תזכירו לידה סקס... אתן חושבות שאבא ואמא הסבירו לה על דבורים וציפורים?" סא"ל מקלין פרצה בצחוק מתגלגל, מנופפת בסיגריה האחוזה בין אצבעותיה. עכשיו, מתבוננת בקפטן קלייבורן, תהתה הרברט לאמיתות דבריה של מקלין.

הסיירת בקשר דיווחה להן שנמצאו עקבות טריות קילומטרים אחדים משם, לא הרחק מהכביש המוביל לאוגוסטה. מבצעת תמרון חד, הפנתה ג`ורג`יה את הג`יפ לכיוון צפון מערב, מתעלמת מרחש הענפים המתפצחים תחת לגלגלי הרכב. שביל לא מסומן הוביל אותן בעד החורש העבות, אל הכביש הפנימי המקיף את מחנה הכליאה. נתיב התובלה סימן קו ישר, חוצה את היער לרוחבו, ואורות הבסיס הבליחו ברקע. לוחצת על הגז, העלתה ג`ורג`יה את המהירות ל150 קילומטר בשעה. עיניה הבזיקו, כאילו מצאה משהו מסעיר ברוח המצליפה בפניה. כח, חשבה הרברט, מתבוננת באישה התמירה, השרירית, נוהגת את הרכב למהירות מסחררת של 200 קמ"ש. זה היה כח. אנשים לא מעטים נראו חסרי אונים בישבם אל ההגה. הרושם היה כאילו המכונה שולטת בהם, ולא להיפך. משהו באופן שחשקה את שפתיה, במבטה חסר הפשרות, הבטיח למתבונן כי ג`ורג`יה-אן קלייבורן לא תהיה חסרת אונים, לעולם.

הן חלפו ביעף על פניו של אופנוע צבאי, דוהרות הלאה לכיוון הכביש המהיר. קצינה, מרסנת את כלב הגישוש ברצועתו היא אוחזת, אותתה להן משולי הדרך. הג`יפ נעצר בחריקת בלמים וג`ורג`יה מהרה לרדת, משאירה את סג"ם טיפאני הרברט המופתעת מאחור.

"קפטן!"

"נוח, סגן. יש התקדמות?"

"הסמלת בקשר מדווחת לי שהם עלו עליו לא רחוק מגזרה D5."

"קחי אותי לשם," הורתה לקצינה. "הרברט, תישארי בקשר ודווחי לבסיס."

מבלי להביט לאחור פנתה המפקדת אל תוך היער, מסמנת לסיירת לבוא בעקבותיה. הסגן רכנה, טופחת על ראשו של הכלב. הזאב הגזעי ליקק בהתלהבות את ידה של גבירתו, אחר פנה בשביל העפר הרמוס היורד מהדרך הראשית, והיא אחריו. מזדרזת להדביק את המפקדת, הצביעה הקצינה על נתיב העקבות התחוחות. צחוק חלול, מתגלגל, הגיע לאוזניהן, מעומעם על ידי המרחק והרוח.

"סג"ם שלבי נורטון," אמרה הקצינה ביבושת. "והאסיר."

מטרים אחדים משם נפרשה קרחת יער קטנה, שטופה באור ירח. הודפת לאחור מסך של קיסוס, פסעה ג`ורג`יה אל תוך השטח המואר. פניה נותרו נטולות הבעה למראה אסיר שחור, גדל גוף, הכבול באזיקים לגזעו של אלון רחב. כתונת האסירים שלו הייתה מופשלת על מעל למותניו, ישבנו הכדורי חשוף לעיני המתבונן. רגליו, נתונות בנעלי עבודה גבוהות, הוצבו בפישוק ונקשרו ליתד הנעוצה בקרקע.

שלבי נורטון, קטנה ומעוגלת, חזה מתפקע בחולצת החאקי הקטנה עליה בשני מספרים, העיפה מבט נבוך בשתי הנשים שפסעו אל תוך קרחת היער. שניות ארוכות לאחר מכן, מבחינה בדרגה על כתפיה של ג`ורג`יה, הרימה את ידה להצדעה חפוזה. "תפסנו את האסיר קפטן," אמרה בצרידות.

"ובכן, אל תתני לנו להפריע לך." קולה של ג`ורג`יה היה קר וחמור.

"אני... אני, כן המפקדת."

נסוגה לאחור, כיוונה נורטון בעיטה לעבר רגלו של האסיר. היה משהו מסויג בתנועותיה, ועם זאת, העוצמה שהשקיעה בבעיטה הביאה את הגבר הכבול להתפתל. הבעת העונג שעל פניה התחלפה בנחישות, כאילו גמרה אומר להרשים את המפקדת. היא הנהנה, שולחת בעיטה נוספת למפשעתו החשופה של האסיר הנמלט. ג`ורג`יה נדה בראשה, מציינת לחיוב את הנחישות שהפגינה נורטון בהענשת האסיר.

גברים, חשבה. פגשת אחד, פגשת את כולם. לא הייתה דרך אחרת לטפל בחיות הללו. לפעמים נהגה לצפות בסוהרות בעבודתן, משתוממת נוכח ההנאה הברורה שניכרה על פניהן. הן סברו כי היא מסויגת, והיא הבחינה בהתלהבותן, ציינה אותה, קטלגה אותה. השתוממה עליה, כאשר עמד לרשותה הזמן. לא עכשיו. הבוקר יעלה בעוד כשעתיים, ואל"ם קלייבורן התכוונה לישון את השעות שנותרו. בריחתו של האסיר תטופל מחר, עם אור ראשון, והאחראיות תענשנה בחומרה. שארית הלילה תנוצל לשינה, נטולת חלומות ונטולת סיוטים. כמו תמיד.