ורוד דפוק אותי

ירח מעוקל זרח מעבר לצמרות האשוחים המחודדות, מטיל צללים ארוכים על אדמת הבור של החווה. ניחוח של שלג עמד באוויר הצונן, קריאתו של אוח מפלחת את הדממה. ג`ורג`יה אהבה את השקט, אהבה אותו וחששה מפניו. החושך הסתיר בתוכו מפלצות, וכל פעם שיצאה אל היער לריצת הערב שלה, יכלה להרגיש את הבל פיהן הקריר נושף בעורפה. כן, היו מפלצות בחושך, אבל היא למדה לחיות איתן.

אבל אתמול, חשבה ג`ורג`י, הן לא היו שם. לא היו מפלצות שיצאו מתוך החושך, לרדוף אותה בחלומותיה. אתמול, היו זרועותיה של אלאנה וחיקה החם. היום, כמו בכל בוקר, העיר אותה השעון המעורר. החדר היה חמים, אות לכך ששכחה לכבות את התנור. אלאנה לא הייתה שם, אבל ריחו המתקתק של הבושם שהיזתה על עצמה נשאר להתערבל באוויר. ג`ורג`י התהפכה במיטתה, מתכרבלת בתוך השמיכה הצבאית, מסרבת לקום. קצות אצבעותיה הוסיפו לעקצץ, גופה אצר בתוכו את זיכרון המגע. היא הרגישה מסופקת ושלווה כפי שלא חשה מעולם, ובה בעת עולה על גדותיה מרוב כיסופים.

"אלאנה," הגתה את השם ללא קול, לא יודעת מה תעשה. רגשות סותרים, מבולבלים, הציפו אותה. כעס וזעם, ואושר ומתיקות חמימה. היא רצתה למצוא את הסוהרת ולצעוק עליה, כיצד העזה למוטט את החומות שבנתה שנים על גבי שנים. רצתה למצוא את אלאנה ולקבור את אפה בשפעת השיער השחור, לנשום את הריח של גופה, להרגיש שוב בשפתיה היודעות, הרכות. לא היה לזה פתרון פשוט, הרהרה ג`ורג`י. היא תמצא את אל מאוחר יותר ותעמיד אותה במקומה. יותר מדי שנים חיה לבד. לא היה לה מקום בחייה למישהו אחר. בטח לא לאישה יפיפייה ואסרטיבית שתפרק את הגנותיה לגורמים, שתהפוך אותה פגיעה וחשופה. שתאלץ אותה לחיות.

ג`ורג`יה חשקה את שיניה, מאלצת את עצמה לקום, להיפרד מחמימותו של המזרן ומהשמיכה הכבדה והמגוננת. היא התלבשה בזריזות, ואז עשתה את הדרך למשרד בצעדים מהירים, כאילו בקשה לכפר על הדקות בהן התכרבלה בשמיכתה. היא נמנעה במכוון מלחצות את הגדר כל אותו היום. בכל פעם שהתפנו מספר דקות בלוח הזמנים שלה, דחתה את המשימה לאחר כך. היא תמצא את אלאנה יותר מאוחר. אחרי ארוחת הבוקר. כשתסיים את הקפה של אחר הצהריים. כאשר תשוב הפלוגה המתקדמת מהעבודה בשדות.

כעת, כשהיא רצה לאורך הכביש המוביל אל החווה, חשבה ג`ורג`י שתעשה זאת מחר. השומרת בפתח קידמה את פניה בדום מתוח, פותחת את השערים בפני הקפטן השבה מריצת הלילה שלה. ג`ורג`יה הצדיעה לסמלת הצעירה ופסעה פנימה אל תוך המתחם הצבאי השומם. לא הרחק, הבחינה בריבוע צהבהב של אור, מרצד בחלונו של אחד המבנים. אינסטינקטיבית, ידעה כי זהו משרדה של מנהלת הכלא, משרדה של אלאנה. בוודאי שכחה לכבות את האור, החליטה ג`ורג`יה. לא נורא. היא הייתה בדרכה למגורי הסגל הצבאי, ותוכל לעבור במקום ולכבות את האור.

השומרת במגדל, מאתרת את דמותה הבודדת של הקפטן, כיוונה את הפרוג`קטור לעברה של האישה הפוסעת. ג`ורג`יה, אור סנוורים מציף את עיניה, נעצרה באחת. מראש המגדל, יכלה לשמוע את קריאתה של השומרת. "סליחה, קפטן."

היא הניפה את ידה בביטול, ממשיכה לצעוד לכיוון המשרד המואר. דלת הבנה חרקה קלות כאשר פתחה אותה ונכנסה למסדרון החשוך. ג`ורג`יה העבירה את ידה על הקירות, מחפשת אחר מתג החשמל. מעלה את האור, הקלידה את סיסמת המעבר לאיזור המוגן ונכנסה לשורת החדרים הפנימית. כשהיא מקישה על הדלת, רק על מנת לוודא כי אין איש בפנים, פתחה אותה לרווחה.

"היי. החלטת להצטרף?" מופתעת קלות, ובו זמנית, לא מופתעת כלל, הביטה אלאנה בג`ורג`י שעיניה קרועות לרווחה. היא חיכתה לה, גם אם לא במודע. ידעה שתבוא.

ג`ורג`יה עמדה נטועה על מקומה, פיה פעור, מתקשה להבין את שרואות עיניה. האסיר הגבוה בו הצליפה אותו יום בחצר המסדרים היה עקוד לשולחן, עירום כביום היוולדו, קשור בידיו וברגליו. איברו הזקור של האסיר הסתתר בפיו של גבר שחור, אותו זיהתה כאנס הנמלט. זקפתו האימתנית של הלה התנופפה אל על. אלאנה, לבושה במחוך עור, ניצבה מעליהם כשבידה האחת שוט זנבות ובידה השנייה נר, מטפטפת טיפות אדמדמות על גבו של האסיר השחור. 

"תמשיכו, זונות," ציוותה, מלווה את דבריה במכת שוט אימתנית. ניגשת לג`ורג`י אחזה אל בזרועותיה, מרכינה את מבטה אל העיניים הגדולות, התכולות, שננעצו בה בתמהון. "אני שמחה שאת כאן," אמרה ברכות, מנמיכה את קולה. 

"אני, אלאנה... אני לא חושבת..." מלמלה ג`ורג`י בבלבול, מפקירה את עצמה למגע שפתיה של אלאנה. פיה של הסוהרת היה מתוק וחמים, משכיח מג`ורג`יה כל מחשבה הגיונית.

"אל תחשבי," שמעה את קולה של אל, "תרגישי."

לאחר מכן, כאשר ניסתה לשחזר את אותן דקות גורליות, התקשתה ג`ורג`י להחליט מהו הדבר שהניע אותה להצטרף לאותה סצינה. יתכן כי הייתה זו הידיעה כי היא נמצאת במגרש המשחקים של אל, בקודש הקודשים של האישה שהיא אוהבת. יתכן והייתה זו המשיכה הבלתי-מוסברת, ההולם העיקש שתבע ממנה להמשיך הלאה, להתנסות, למצות את החוויה עד תום.

ידיה הרכות של מקלין ליטפו את גופה, מעבירות בה צמרמורת של עונג. פיה של הסוהרת שב ללחך את שפתיה, מחליק לאורך לסתה, לכרסם בתנוך האוזן. היא קרסה, אולם גופה בגד בה, ומפיה בקעה אנקת חשק לוהטת.

באיטיות, הפשיטה אל את הקפטן, מכסה כל פיסה מגופה החיוור של ג`ורג`י בנשיקות קטנטנות, מלטפות ומסמרות. מושיבה אותה על כורסת העור הרחבה, החדירה אל אצבע חקרנית אל תוך מנהרתה הצרה של ג`ורג`יה, רוכנת על מנת לענג אותה גם בפיה.

אריאלי וג`יימס בהו בחצי עין במתרחש, סקרנים לדעת מה מצפה להם. שפתיו ההדוקות של ג`יימס סביב איברו, בנוסף לחיזיון המרהיב המתחולל לנגד עיניו, עוררו את אריאלי עד לקצה גבול היכולת והוא חש כי תיכף יתפוצץ.

"גבירתי, האם אני יכול לגמור?" שאל בקול מתחנן.

"שלא תעיז, בן-זונה," סיננה אל, "ג`יימס, תזיז את הזין שלך לפה ותלקק היטב את הקפטן."

מתרוממת, נתנה אל את השוט בידה של ג`ורג`י, מורה לה להשתמש בו כל אימת שימעל הגבר הגדול בתפקידו.

ג`ורג`יה פישקה את רגליה, משתוממת כאשר הסתער עליהן הגבר השחור. ג`יימס סקר את הרגליים היפיפיות שהוגשו לו, בוחן את האצבעות אחת לאחת, שואל את עצמו לאיזו מהן יפנה קודם.

המכה הראשונה הייתה חלשה ומהוססת, כאילו לא הייתה ג`ורג`י בטוחה ביכולתה להנחית את השוט; בזכותה לעשות זאת. המלקה שבאה בעקבותיה הייתה חזקה יותר.

מדוע סירב גופה לציית לה? מדוע איננה מסוגלת להביא את עצמה לקום, תהתה ג`ורג`י בחוסר אונים. שוב הצליפה בגבו של השחור, מאזינה לו נאנק בכאב ועם זאת ממשיך ללקק אותה במסירות אינסופית. ככל שהתקדם במעלה הרגל, הלך הבלבול ונתחלף בתשוקה מעכלת.

ממולם ניצבה אלאנה, בוחנת את סיבולת הלב-ריאה של אריאלי. רוכסן המחוך שלבשה היה פרום לכל ארכו, מותיר את שדיה חשופים. היא רכבה על פניו של הגבר הגבוה, מציירת פרח שעווה ארגמני סביב מבושיו בעוד לשונו חוקרת את מסתריה. מטה את הנר הצהוב, רשמה אבקנים זהובים על כיפת האיבר הזקור. כל טיפה בוערת שנחתה על בשרו המיוסר חילצה מאריאלי אנקה של כאב. אל חייכה, הניחה את הנר בצד, ופנתה ליטול קוביית קרח מקערית חרסינה שניצבה בסמוך. מעבירה את הקרח לאורך איברו, ציננה את העור הכווי, מקפיצה את גופו הדרוך של אריאלי.

אריאלי העביר את לשונו על הדגדגן המגורה, גולש לעבר הנרתיק ומנסה להחדיר אותה עמוק ככל האפשר לתוך הנקב הלח. הוא הרגיש בסוהרת מעליו מגבירה את הקצב. כל פעם בה קרבה את הנר אל עורו, הפכו הטיפות לוהטות ומכאיבות יותר. קשוב לגופה, הגביר את מהירות הליקוק, לשונו מניעה את הדגדגן בקצה מטורף. בתענוג, בלע את הנוזלים שניגרו מגופה, משתכר מטעמה של אל.

ג`ורג`יה הרימה את רגליה, מניחה אותן על מסעד הכיסא, מפשקת את עצמה עד למקסימום מול לשונו של ג`יימס. בעניין הולך וגובר הביטה בסצינה שמולה, מרותקת למראהו של מוט הבשר המתארך בקדמת גופו של אריאלי.

"תעבוד, אידיוט, יותר חזק!" שמעה את אל זועקת באקסטזה, "בקצב הזה הזין הפצפון שלך יעבור את הגודל של ביג דיק." פיו של אריאלי נצמד כעלוקה למטעם שלפניו, גרוגרתו עולה ויורדת במהירות. אל רכנה, נושפת על הנרות הבוערים. לאחר מכן פרשה את ידיה, וכשהיא נתמכת בשולחן, החלה לרכב על פניו של אריאלי. שפתיה נפשקו על מנת לאפשר לנשימה גרונית להימלט, שדיה עולים ויורדים עם כל נשימה. כשהיא הודפת את אגנה לעומת פניו, הגבירה את הלחץ, מתנשמת ומתנשפת. היא שמעה את קריאתו החנוקה של אריאלי בעודה נעה על פניו, אחר עצמה את עיניה ונתנה לעצמה לגמור.

ג`ורג`יה חשה כי לא תוכל לעמוד יותר בלחץ שהפעילה לשונו המיומנת של ג`יימס. היא הייתה מרוכזת בעצמה ובלשון שליטפה אותה, כאילו ידע הגבר השחור כל נקודת עונג, כל מרכז עצבים פועם בגופה. אחיזתה בשוט נתרופפה עד שנשמט מידיה. היא שמעה אותו נוחת על הרצפה, וזעקה בתענוג. כל הווייתה התמקדה כעת במפגש שבין פיו של האסיר לירכיה הפשוקות, לנקודה בה ליקקה אותו לשונו וינקו אותה שפתיו. היא הייתה על סף אורגזמה כאשר פנתה אלאנה אל ג`יימס, מצווה עליו להסתלק. "זוז הצידה, ביג-דיק, אתה לא חושב שלקפטן מגיע יותר מהלשון המסריחה שלך?!"

השחור התיק את פיו מהכוס הנוטף, וג`ורג`י נאנקה בעונג לא מסופק, מנסה להבהיר לאל כי רצוי מאוד שהלשון תחזור למקומה הטבעי.

"עוד רגע, יפיפייה," לחשה אל באוזניה, נוגסת בעדינות בתנוך. קולה, שהתרומם על מנת לחלק הוראות לגבר המגודל, היווה קונטרסט חד ללחישה הרכה. "תלביש אותו ג`יימס, והפעם אידיוט, כדאי שתהדק את הרצועות כמו שצריך."

ג`יימס נפנה אל אריאלי, מלביש את איברו המקושט בשק עור רך בעל רצועות שנקשרו למותניים ומנעו מגוש השעווה הענקי לזוז ממקומו.

"תתחילו לטפל בגבירה," הורתה אל, "והפעם תעשו את זה כמו שצריך, זונות." 

בעדינות, הרכינה אל את גופה של ג`ורג`י, מנמיכה את הקפטן כך שגבה וראשה ינוחו כנגד משענת הכיסא הרחב. עקביה של ג`ורג`יה ננעצו בשטיח העמוק. ג`יימס כרע למרגלות הכיסא, שולח את לשונו החקרנית לבדוק את חור ישבנה, ואילו אריאלי מלפנים, רוכן מעל האסיר השחור, ליקק בעדינות את איבריה האינטימיים. אל, שבחרה לעמוד לצידה, נשקה לג`ורג`י עמוקות, לשונה מסיירת בחיקה המתוק של ג`ורג`יה. ידיה, ציירו מעגלים על בטנה השטוחה של המפקדת ועל פטמותיה המחודדות.

נשימתה של ג`ורג`י הלכה והתקצרה, האורגזמה שנמנעה ממנה הולכת ונבנית בשנית, חזקה ומסעירה מהקודמת. לשונות רכות, חמימות, טרפו אותה, התענגו עליה, עינגו אותה והיא נתנה לעצמה דרור, גופה עולה ויורד במנגינה שאין לה התחלה או סוף. רגלה המגששת מצאה את אשכיו של ג`יימס, והיא מצאה עונג בנעיצת בהונותיה בעור הרך והחם. ככל שהגבירה את עוצמת הדריכה, כך הפכה לשונו מטורפת יותר, נועזת יותר.

אל החליפה את אצבעותיה בלשון רכה ובשפתיים שמצצו בעדינות את כל הנקרה בדרכן. ללא קול, העבירה לג`יימס את משימתו הבאה. אריאלי פינה את מקומו לג`יימס שהתרומם בזהירות על רגליו. הגבר השחור היטיב את עמדתו, מתמקם בין רגליה של ג`ורג`יה. הוא כיוון את כיפת איברו אל הכוס החמים, נוטף הנוזלים, דוחף את עצמו פנימה בזהירות מרבית. תנועותיו, כשהתחיל לפמפם בתוך הנקב ההדוק, היו איטיות ודומה היה כי האיש הענק התענג על כל תזוזה. אנקות התאווה של ג`ורג`י התגברו ככל שהעמיק הזין העצום לחדור לתוכה. היא קשתה את גבה, סוגרת את רגליה סביב מותניו של האסיר השחור, לוקחת אותו עמוק יותר.

מלמעלה, נחתו שפתיה של אל על שפתיה של ג`ורג`יה, לשונותיהן מתעלסות בעדינות. מחייכת, בלעה אלאנה את קריאות האקסטזה הראשונות של ג`ורג`י, מברכת על הקירות העבים שכלאו את צווחות האורגזמה שבקעו מפיה של האישה המאופקת. החומה האחרונה נסדקה ונפלה בקול שאון. לא נותרו מחסומים. לא נותר איפוק. כל גופה של ג`ורג`יה רעד עם בוא האורגזמה המיוחלת.

פיותיהן ניתקו, וג`ורג`יה מצאה את עצמה בוהה אל תוך עיניה של אל. רגש בלתי מפוענח נשקף אליה מתוך העיניים שהיו כחולות כזוג ספירים, מהול ברוך ובחמלה. "אל תעזבי אותי," מלמלה ג`ורג`י ללא קול, יודעת כי אלאנה תבין, ותנשק את הדמעות הלוהטות שהתגלגלו על לחייה. 

~ סוף ~