ורוד דפוק אותי

הרגשתי את אצבעותיו של הזר על ירכי: את החום שלהן, את הכובד שלהן. זה היה מתאים אותו רגע. ערפל מתוק הציף את מוחי, ועשן המדורה, כמו עשן קטורת, התערבל לנגד עיני. כשמשך אותי אל הקרקע לא התנגדתי, ורק ספגתי לתוכי את התחושה של להיות תחתיו.

ירדתי אל החוף מוקדם יותר, מבוססת בחול הזהוב שהשמש ריצדה עליו קרניים אחרונות. תמיד היה מישהו שידליק מדורה, ומישהו אחר שיגלגל עשבים מנייר ויעביר את הסיגריות המאולתרות בין המתכנסים. היו שם נערות כמוני, שבגיל שבע עשרה תפסו טרמפ לדהב ומאז לא חזרו הביתה; הִיפּים שאיחרו את הרכבת; תיירים שחומי זרועות שבלוריתם הבלונדית מתערבלת ברוח, ויצורים של החוף, שבאו והלכו כרצונם: משום מקום לשום מקום.

התיישבתי על החול, מתענגת על החמימות הקלושה שעדיין עלתה ממנו. מישהו העביר לי סיגריה דולקת ואני תחבתי אותה בין שפתיי, מתבוננת בעשן המסתלסל.

לארס אחז גיטרה ופרט אקורדים ראשונים של שיר ישן, ומישהי הצטרפה אליו. קולה היה צלול ובהיר ומתוק עד שרציתי לפרוץ בבכי. בעד מסך הדמעות השקוף שבעיני ראיתי את הזר והוא ראה אותי, והקול הטהור הזה –  היפה עד כאב – התערבל סביבנו.

הוא היה גבוה ומוארך איברים, עם שיער שהשמש נלכדת בקצותיו ועור בגון הקרמל. האש הבזיקה ניצוצות מוזהבים בעיניו, והן ריצדו לעברי בעד הלהבות.

חייכתי בהזמנה, גבי מתקמר גבי עם הלחן, עם שאגת הגלים החרישית לא הרחק משם. יכולתי לחוש במשקל חרוזי העץ שענדתי על צווארי, כיצד הם נאספים לרווח שבין שדיי, מתנודדים, מקרקשים. שלחתי יד לאסוף את המחרוזת בין אצבעותיי, מתעכבת על קו המחשוף של חולצתי, מרגישה בדופק הפועם בשקע הצוואר. חייכתי אליו, והוא התבונן בי בעיניים שהתכווצו לשני חרכים צרים; כמו תריסים מוגפים בחשד.

התבוננתי בו כשקם על רגליו, ופיניתי לו מקום לצידי על החול.

המגע של ידו על גבי היה מחשמל. חשתי בתווי כף היד, בחמימות הנקווית במרכזה. הרגשתי את אצבעות הפרושות ואת המקום שנלחצו פנימה אל העור הרך. הוא התחיל רושם מעגלים על גבי, אצבעותיו ממוללות את החולצה, מושכות אותה למעלה. אוויר הלילה הצונן צרב פס של עור חשוף, ואני רעדתי.

"come." קולו נבלע בין הרחשים המהוסים, במוסיקה המתנגנת, וכשהגיע לאוזני לא היה כי אם ערפל שקוף-מחוספס: בבואה.

קמתי על רגלי, נאחזת ביד שהושיט לי. האוויר שבין גופנו הבזיק והתחשמל, טעון מצורך לא ממומש, טעון ממה שעומד לקרות.

עשינו את דרכנו לנקודה מבודדת מאחורי תל של סלעים, ואני עמדתי מולו וחיכיתי שינשק לי.

הנחתי לפני להתערסל בכף ידו כשחפן את לחיי. אצבעותיו היו מסוקסות, מרקמן מחוספס במפתיע, והוא העביר אותן על פני, כמו בריטואל קדום, כאילו בקש לוודא אותי. אגודלו התעכבה לנוח בזווית שפתיי, שוקעת אל תוך גומת חן בלתי נראית, ואז הרכין את פניו לשלי ושפתותינו נגעו אך בקושי.

פיו היה רך, חמים, מתוק, כשהבריש את שפתיו על שפתיי פעם אחר פעם. גונחת, לקחתי את שפתו התחתונה בין שיני, מנסה ללכוד טעם, מנסה ללכוד את החיוניות של הגבר ממול. ראיתי את החיוך בעיניו כשנסוג, וכשחזר הצמדתי את פי לפיו, לשונותינו נפגשות.

היה לו טעם הלילה, עצל וחמים ואורב, יכולתי לדמיין את הדבורים שזמזמו בתוך הבוגנוויליות, רחוק משם בבית הורי, ואת המתיקות היגעה של איברים לחים בחושך.

פיו ניתק משפתיי ואני התקמרתי לעברו, מצטמררת למגע שפתיו על צווארי. שמעתי את הרחש הקלוש של כפתורים מותרים והרגשתי בחשיכה הזוחלת על פני העור החשוף.

הוא חפן את שדיי, דוחק אותם זה לנגד זה, מתענג על משקלם בכפות ידיו. פיו נסגר סביב פטמה בשרנית, ואני כרכתי את זרועותיי סביב גבו, נותנת לו לשאת אותי. כשלנו על החול, אני תחתיו, פרושת איברים, מסוחררת. שיערו, אותן קווצות מוזהבות, שיחקו על עורי, וידיו ענגו אותי, פרטו בי מנגינות אל מחוץ לחושיי, עד שהייתי שטופת ערפל ונוזלית וזוהרת.

קישתתי את אגני כנגדו כאשר הסיר את מכנסיי, נדחקת אליו, מרכז כנגד מרכז כשחזר למעלה- לקחת את פי.

האריג הדק של תחתוני והדנים המחוספס, הקשה יותר, של מכנסיו, חצצו בינינו. הרטיבות זלגה ממני, נספגת בתחתונים ומתאדה אל תוך הלילה. הריח היה קלוש, מתוק-מלוח, הד מרוחק למליחות הים. רציתי לומר משהו כשניתק את החיבור בינינו על מנת להפשיט אותי לגמרי, אבל המילים נתקעו בגרוני ורק היעדרן נותר להשתהות באוויר.

פעורת עיניים התבוננתי בו, סופגת לתוכי את המהות הערטילאית שהיא הלחות העולה מהים, הקצוות המוזהבים של הגבר והניחוח המתוק-חמצמץ של זיעתו. הרגשתי את החספוס של מכנסיו ואחר כך ראיתי אותו פושט את החולצה, אצבעותיו מתעקלות כמו קרסים באריג.

מושיטה את ידי, פרשתי אותן על חזהו, מתמסטלת מהרכות של עורו, מהמשטחים הגיאומטריים שהתעצבו תחת אצבעותיי. שרירים קשים נעו מתחת לבשר חם כשהנמיך את עצמו מעלי, לוקח את ידי בידו ומנחה אותה לעבר מפתח מכנסיו. מששתי את דרכי לעבר רוכסן הג`ינס, מתירה אותו באצבעות רועדות. מתחת יכולתי להרגיש בו, קשה וחם ונכון.

גונחת, לקחתי את האיבר הזקור בכף ידי, מלפפת את אצבעותיי סביבו. לחצתי את מוט הבשר החם, מעבירה את אגודלי על כיפתו הסגלגלה, חשה בטיפה של לחות מתפוגגת על כריות אצבעותיי. הוא נאנח, וחיוכו היה כמו עשן, מרעיד את מיתרי הלילה, מהדהד ברחמי. חמימות התאספה בין רגליי, תחילה זמזום נמוך, הולך ומתגבר, ואז מערבולת מסתחררת.

היה הכובד המעומעם של כף ידו על בטני, גוררת את הדופק ההיסטרי אליה ואני שקעתי בתוך החול, סומרת למגעו המהתל של הגבר.

אצבעו סיירה במעגלים הולכים ומתרחבים על גופי, בדגדוג שהיה על סף הבלתי נסבל. גרגירי זיפזיף שרטו בגבי, דוקרים את עצמם פנימה, ואצבעותיו ריחפו על פני העור, נוגעות-לא-נוגעות עד שיכולתי לבכות מעצמת הרכות. ייבבתי כשלחץ את תושבת כף ידו אל ערוותי ואז עצרתי את נשימתי כשנגע בי, רק כדי להתנפץ אחר כך בזעקה.

הוא הניע את אגודלו על הדגדגן – פעם אחת – עיניו ננעצות בעיניי, ואז עוד פעם.

קוברת את אצבעותיי בחול חיפשתי מאחז יציב, אבל הזיפזיף התפוגג וזרם מתוך האגרוף שקפצתי סביבו. ראיתי את פניו, מטושטשים כמו מעברה השני של האש, וגופי הרעיד ברטט של לפני אורגזמה. אני חושבת שצעקתי, אבל לא בטוחה. אחר כך, מתחת לזרם המים הצונן, ראיתי את הדם מתחת לציפורניי.

יכולתי לשמוע את הג`ינס נערם על החול בקפלים של בד, והרגשתי את החיכוך של גופו בגופי: את משקלו התואם כל כך בין ירכיי. לרגע אחד התכווצתי סביבו, כאילו ניסיתי לחפון אותו באגרוף של גוף לח, וברגע השני צנחתי על החול. למשך שנייה בלתי נגמרת הרגשתי את איברו ממלא אותי, הרגשתי אותו נסוג, ואז נוגח פנימה. ראיתי את עיניו – מעורפלות מעונג, מורחבות אישונים – ואז עצמתי את עיני, חוסמת את העולם שבחוץ. והתפרקתי, נותנת לאורגזמה להשתלט עלי.

גם למחרת ירדתי אל החוף, פוסעת בעקבות נתיב העשן הקלוש שהסתחרר הלאה כדי להיקוות מעל מדורה בוערת. הייתה הנערה והיא שרה מנגינות מתוקות שהבריחו את נשמתי ממני, אבל הזר לא היה שם, וחשבתי שהמשיך בדרכו, תהיה אשר תהיה.

סוף