ורוד דפוק אותי

תקציר: ראיון-עבודה, קצת D/s, קצת קשירות.

שמעתי אותו כשנכנס למשרד. לא ידעתי מי או למה, אבל ידעתי שתיכף יציג את עצמו לפני ואני אזכר בדיוק. אחייך אליו חיוך קורקטי של מעסיק לעובד או מנהל למנהל או השד יודע מה, נלחץ ידיים, הוא יתיישב אל מול שולחני ונדבר. הייתי עסוקה בערימת טפסי ניירת, כשרכן מעבר לשולחן.

תחילה שתקתי. אולי כי לחשוב עליו דבר ראשון בתור גבר היה דבר לא צפוי, ולא הייתי מוכנה לכך. מצאתי את עצמי נועצת בו מבט כזה, של אולי-סטוץ, כשאני אישה והוא גבר, מסבים אל דלפק ממורט בבאר עשן, לוגמים משקה חריף. הוא היה גבוה, חסון, מבלי להיות כבד. שיערותיו, בגון החול, נפלו על פניו ברישול, מה שהפך אותו סקסי אף יותר. והעיניים. כחולות, עמוקות, כמו האור שנפגש במי הים, בשעה מוקדמת של בוקר. תמיד זכרתי את הקטע הזה, ב"כך היינו", כשהוא מושיט לה את ידו, מבלי לומר דבר. היא, מניחה את אצבעותיה בכף ידו הגדולה, והם רוקדים.

אילצתי את עצמי לחיוך מנומס, קמה ללחוץ את ידו. הייתה לו יד חזקה, מחוספסת משהו, כאילו מהאוויר הפתוח, וריחו, מעבר לניחוח הקליל של האפטרשייב, היה רענן וחזק. ריח של גבר, של דשא, של בעלי חיים. נשיפה קצרה נתמלטה מפי. קטנה כל כך, רק האוויר שחוצה את השפתיים, מייבש אותן ומזכיר לשלוח לשון רטובה ללקק. נשיפה קטנה כל כך שרק האוויר פילח את ריאותיי ויצא החוצה במן נהמה חרישית. כשזזתי, יכולתי להרגיש את בד החולצה נופל על שדיי, מדגיש אותן, והרגשתי סקסית ולפתע רטובה. תהיתי מה יעשה אם אפשיל את שולי חצאיתי, ככה, לאט לאט, לנעוץ את האצבע מתחת לאריג ולמשוך למעלה. ואז למתוח את התחתונים רק כדי סדק, לנגיעה מהוססת, מהירה בכוס הרטוב.

עיניו ננעצו בי, כחולות וחודרות. הוא התיישב, מפזר את משקל גופו בכורסא. שכם ימין, עם הכתף, שקעה פנימה במן נונשלנטיות מכוונת. צדו השמאלי היה נטוי לכיווני ועל פניו ניכרה התעניינות. ניצוץ - בוהק חלבי ומרצד בזווית העין - סיפר לי סיפורים, והאופן שהתעקלו שפתיו, במן חיוך ממזרי (לאט, לאט כל כך שיכולתי לשמוע את עצמי נושמת), הטריף אותי לגמרי. הייתה להן מן מלאות בשרנית, פריכה. כזאת שמזמינה נשיקות, ויותר מזה, מזמינה לנגוס, כאילו שאם לא אנעץ את שיני עד לנקודת הפקיעה של הבשר, לא אוכל לדעת אותן באמת.

מתחת לשולחן, פשקתי את רגליי. אגני זע קדימה, בחיקוי בלתי מודע לתנועותיו הרתמיות של זיון. פטמותיי החלו דוקרות בבד החולצה. יכולתי להרגיש אותן מתהוות למין ואקום לוחץ, מסה של כח השואבת אותי קדימה, לעברו.

ידו האחת הונחה על השולחן. היו לו אצבעות ארוכות, אריסטוקרטיות, והוא טופף בהן באי נוחות עד שנקרה עט לידיו והוא החל ממשש אותו. צפיתי במתכת החלקה זורמת מאצבע לאצבע, נלחצת בין תושבות כף ידו, אולי סופחת את החמימות שלה. בינתיים דיברנו: שיחה קצרה, מנומסת, מבלי להסגיר ולו פרט מזהה אחד.

עדיין, הביט בי. אהבתי את הדרך שעשה זאת, כאילו רשם את פני במבטו. תחילה את גשר האף הקמור, מבטו נודד ימינה, לזווית העין, למקום שבו נפלה קווצת שיער סוררת על לחיי. מבטו הוסיף נודד לכיוון האוזן, לאורך קו הלסת, פוטנטי כמעט כמו מגע. בכל מקום שהביט, חשתי את עורי מסתמרר ומעקצץ. כעת התבונן בצווארי, כאילו מכתיב את האינטנסיביות של נשימותי באינטנסיביות של מבטו. בד החולצה רשרש קלות, ואני נגעתי במפתח הצווארון כאילו שלא במכוון, מסיטה אותו טיפה הצידה. ממוללת את האריג בין מורה לאגודל, הרגשתי את מרקמו הרך של המשי הגולמי.

בחיוך, נשענתי לאחור על כורסתי, מבליטה את שדיי. שתי גבעות עגלגלות התרוממו מאחורי האריג. קפל נסתר מתח קו ביניהן: בין שד לשד, בין פטמה לפטמה.

חייכתי כשקם על רגליו.

מבטו התווה נתיב בין העמק של שדיי- למטה מהם, למקום בו נופל בד החצאית בין הירכיים, ועד לפיקות הברכיים הנחשפות מחדש. נתמך במרפקו, שלח את ידו השניה ללטף את לחיי.

שתקתי, מתכווצת מבפנים, כל ניע ולו הקל ביותר שולח פעימות של עונג לדגדגן. שוב, חיוך, אותו חיוך מלוגלג וממזרי. הוא לא היה עדין כשקבר את ידו בשיערותי ומשך אותי אליו, והדבר היה מרתיע ומרגש בו זמנית. מצחקקת, כרכתי את זרועותיי סביב עורפו, מניחה לו להושיב אותי על השולחן הרחב. שפתיו, משורטטות וכהות, ריחפו מעל שפתיי, במגע כמעט לא מוחשי. כשניסיתי להצמד אליו, ללחוץ את פטמותיי כנגד חזהו המוצק, הדף אותי לאחור, משכיב אותי על השולחן. במהירות, חלץ את נעליי, שומט אותן כלאחר יד, ופישק את רגליי בתנועה חדה. הייתי פעורה לפניו כעת, כשרק אמרת החצאית המרחפת והסטן הדקיק של תחתוני, חוצצים ביני לבין מבטו. רוכן, הושיט יד אחד בין רגליי. מבלי לטרוח להפשיל את החצאית, תפסו אצבעותיו בגומי של התחתונים. אם לא הייתה מיומנות בתנועותיו, הייתי אומרת שהדרך בה הפשיט אותי הייתה ברוטאלית, אבל הוא היה מהיר ויעיל. לאחר מכן, אוחז במותניי, משך אותי אליו.

פשוקת רגליים, חשופה לחלוטין מול הזקפה המתרוממת בקדמת מכנסיו, חפנו ידיו של הזר את ישבני. אצבעותיו לשו ועיסו, נלחצות אל תוך הבשר הרך. הוא המשיך בכך זמן מה, שולח ליטופים אקראיים אל פי הטבעת. אחר, בזריזות, הפשיל את החצאית אל מעל מותניי, לא טורח לפשוט את גרבוני הניילון. אוויר חמים מן המזגן התערבל בלחות הנוטפת ממני, מקריש ומזגג אותה. מקמרת את ישבני, הזמנתי את מגעו. הוא התעלם. תחת זאת, נשלחו ידיו להתיר את כפתורי החולצה. גם אותה לא טרח להסיר קליל, ורק טרח לשלוף את שדיי. הסוגר, בחזית, הקל עליו לשחרר את שדיי.

מבלי להרעיף ולו נגיעה קטנה אחת על הדגדגן הנפוח והמגורה, גחן מעל גופי. שפתיו נסגרו סביב אחת הפטמות, מלחלח אותה קלות בלשונו ואז מוצץ. כשניסיתי לשלוח יד, לגעת בפניו, בעצמי, אולי בחזהו, נסוג הזר שלי לאחור, חיוך חסר פשר על שפתיו. באיטיות, נפנה לקלוף את גרבוני הניילון מעל רגליי. רק כשהתייצב מאחורי ראשי, הבנתי מה בדעתו לעשות.

לוקח את ידי האחת, כרך סביבה את גרב הניילון, קושר ומהדק. את קצהו השני של הגרבון קשר לרגלו של השולחן. את אותו הדבר ביצע גם ביד השניה, רוכן להטביע נשיקה קצרה ועמוקה בתוך כף ידי. שוב, נסגרו שפתיו על שדיי, כשבידו האחרת הוא חופן ומעסה את השד השני. המתח הפך בלתי נסבל. הרגשתי ברטיבות הנקווית בין רגליי, נאספת לטיפות בשרניות של נוזל שקוף.

כשנשך את פטמתי, לא הייתי מוכנה להלם. יותר מהכאב הייתה זו ההפתעה וגל חדש של לחות שטף מתוכי. כשפשק את שפתיי הכוס, מחדיר לתוכי אצבע ארוכה, צעקתי בעונג. שוב קימרתי את אגני, מקווה לרפרוף ולו הקליל ביותר על הדגדגן. אבל הוא, נדמה שידע בדיוק מה ישגע אותי והיה נחוש בדעתו לקחת אותי אל סף התהום.

אצבעותיו, עכשיו בעדינות, התוו נתיב פתלתול לאורך צלעותיי. מצטמררת, ניסיתי להתרחק מטווח מגעו וללא הועיל. היו אלה הנקודות הרגישות ביותר שנגע בהן ודמעות בצבצו בעיני. הוא חייך, מושיט את ידו לצבוט את פטמתי. אהבתי כשרכן מעל טבורי, להרגיש את המשקל של ראשו בשיפולי בטני, במקום שבו העונג נאסף ומצטבר, שולח רטטים למטה, למרכז התענוגות הפועם. לשונו, התפתלה בתוך הפופיק, סביב לו, על שפתיו. במקביל, הרגשתי את ידו השניה בין רגליי. נמנע מלנגוע בדגדגן, ליטף הגבר הזר את השפתיים הפנימיות, תופס וצובט, מסיט קפלים לחים לאחור. הצטמררתי כשחלפה אצבעו לאורך הנקיק, עד לפי הטבעת, מקיפה אותו במעגלים קטנים. הוא שרט אותי בעדינות ונשימתי נעצרה. הפעם הייתי מוכנה למעשיו וכשהתחיל מחדיר את אצבעו לחור ישבני, הגבתי באנקות קטנות של עונג. הלחץ היה אחר, חזק יותר, ההתנגדות עזה יותר והעונג, בהפרץ המחסום, היה מלבב. הוא החליק את אצבעו לתוכי כדי שמונה סנטימטרים בערך, משאיר אותה שם.

בד בבד, גלשה לשונו על פני טבורי. הוא נישק באריכות את עצמות האגן, מלקק את העור, טועם אותו. שפתיו הברישו את שיערות הערווה המסודרות יפה, אחר החליקו מטה. לא ראיתי אלא את שיערותיו הזהובות כנגד ערוותי החומה. כשהבטתי למעלה, לא ראיתי אותו כלל. יכולתי רק לנחש את היותי שם, את הגבר הזר, שמחולל שמות בגופי. תהיתי מה יקרה אם יספר לי את שמו. לרגע, רציתי כל כך לדעת זאת, שנקפצתי כמו אגרוף סביב אצבעו התחובה בתוכי.  

במפתיע, הרגשתי את שפתיו המרחפות מעל לדגדגן. מרימה את ישבני, הגעתי לחיכוך מאסיבי יותר. המתנתי לו שיעשה משהו, אך הוא נותר על מקומו ללא תשובה. שוב קימרתי את גבי, נלחצת אליו לשניות ארוכות, ואז קורסת על השולחן לאחר מכן. יכולתי לדמיין אותו מגחך בסיפוק כשהתחכך בי. בוהן ידו השניה חדרה בין שפתיי, יוצאת מהר כשם שנכנסה, טבולה בברתולין. כשהוא ממולל את אצבעותיו בנוזל, ליטף את ירכיי הפנימיות. בלחיצות קטנות, ערמומיות, בחן את חיבור הירך לאגן. לאחר מכן ליטף את השפתיים החיצוניות, משחק בתלתלי הערווה הבודדים.

"בבקשה.." מלמלתי.

"עוד מעט, חומד," השיב לי כשחיוך בקולו, "עוד מעט. אני רוצה להרגיש אותך שוברת את האצבעות שלי כשתגמרי סביבן."

שוב הרגשתי אצבע ארוכה חודרת לכוס שלי, ואחריה עוד אחת. כשהתחיל מניע אותן בתוכי, מעקל פנימה והחוצה, ייבבתי בעונג.

"ששש..." הורה לי, שפתיו מרחפות מעל שפתיי, "את לא רוצה שנצטרך לחסום את הפה היפה הזה, נכון?"

"לא, לא רוצה," מהרתי להסכים.

אצבעו השלישית, קשה וארוכה כקודמותיה, התרפקה על דופנות מעברי, מרחיבה אותם, מגמישה אותם. הייתי אלסטית לעומתו, ולאחר מכן נוזלית, כאילו הפכו העצמות בגופי למים או לערפל זהוב. אצבע רביעית שיחקה על פתח הנרתיק, ממתינה להכנס. לא חשבתי שאוכל להכיל גם אותה. להפתעתי, יכולתי, ותחושת המלאות, נעה בין עונג מופלא לבלתי נסבל. גנחתי בצרידות כשהזיז את ידו, מרגישה בחלקלקות הלחה של גופי נעה סביבו, נצמדת אליו ועוטפת את אצבעותיו.

רוכן בין רגליי, סובב את ידו בתוכי, מבלי לשלוף אותה החוצה. שניות ארוכות חשתי את הבל פיו החמים מתרפק על ירכיי, את נשיפותיו הקדחתניות על הדגדגן, מצננות ומחממות אותו גם יחד. בקצה לשונו, נגע בפסגת הדגדגן הזקור. נגיעה קלילה, מהירה, שחלפה בין רגע.

בשנית, מצאתי את עצמי מתחננת לפורקן. זו הפעם העניק לי ליטוף מהיר ואוהב בלשונו, מקיף את הדגדגן, מעסה קלות את האיזורים שסביב. רעד בלתי נשלט טלטל את גבי, כמעט מפלח אותי לשניים. "עוד טיפה," שמעתי אותו ממלמל, מבלי להבין שאני מעבר ללשמוע, מעבר ללדעת. רק, ואך ורק להרגיש. הנגיעה השלישית, ארוכה, מתעכבת, סיבוב איטי ומענג של לשונו סביב הדגדגן התפוח, הביאה אותי לאורגזמה ראשונה.

התפרקתי בעוויתות של עונג, גבי מתקמר באחת מעל משטח הלקה, רועד עם כל גל נוסף של עונג, אחר קורס על העץ הדביק מזיעה.

הוא לא המתין זמן רב. שמעתי אותו פותח את רוכסן מכנסיו, יודעת כי הוא שולף את איברו שבטח היה כבר זקור וקשה כמו אבן. החיכוך של כיפת איברו בדגדגן הרגיש גרמה לגופי תמורות חדשות, מופלאות. חשתי את עצמי רועדת, שולחן הפלסטיק מרטיט תחתיי. באבחה מהירה, החדיר את כל אורכו לתוכי, וגם העובי, גם הגודל היו בלתי מבוטלים. כף ידו, עדיין דביקה ולחה, חסמה את פי, עוצרת בעד הזעקות שבקשו לפרוץ החוצה.

 מפמפם, קדח איברו בתוכי, פנימה והחוצה בנגיחות ארוכות וחדות. לא היה מקום לתגובתי, לא היה מקום לאנחותיי, לקריאות האישור והעונג. רק להדף של אגני מול אגנו, מהיר וכוחני, כמעט ברוטאלי. כורכת את רגליי סביב מותניו, לקחתי אותו פנימה, עוד ועוד, נמתחת עד לקצה הגבול. כל נעיצה שלו העניקה חיכוך עז לדגדגן המגורה במילא, ועד מהרה הייתי מוכנה לשיא חדש. מרימה את מבטי, ראיתי את ההתעלות על פניו, את האופן שבו התרכך מבטו,  יודעת שכאשר יגמור ויזרים את עצמו לתוכי בזעקה, יתאחדו כל הרסיסים, ואותה אינטנסיביות, עצומה וגדולה ממה שזכרתי, תשוב להראות בעיניו.

בתנועה אחת מהירה, הגניב בוהן אחת בין גופי לגופו, מוסיף גירוי ישיר ומרוכז על הדגדגן, ואני גמרתי בשנית. זמן קצר לאחר מכן, ראיתי את הדריכות על פניו, את ההתכווצות של גופו, ואותה אינטנסיביות שחזיתי, בתכלת הממגנטת של עיניו.

צונח על גופי, הניח לידו להשמט, ואני יכולתי לפלוט אנקה ארוכה ומתייפחת. "אוה כן..." מלמלתי.

נשיקתו הייתה חטופה וקצרה וכשהתיר את פרקי ידיי כלל לא הבחנתי בזאת. הוא נעלם כלעומת שבא, ואני נותרתי לשכב, קצרת נשימה, על מקומי. היה זה טרטורו של הטלפון שהחריד אותי ואינסטינקטיבית הושטתי את ידי לשפופרת. הייתי זו ריקי, המזכירה.

"יש לך פגישה עם המנכ"ל החדש," דיווחה לי בלאקוניות כהרגלה. מתעשתת, מהרתי להתרומם, מנסה ללא הועיל ליישר את כפתורי חולצתי. "מתי?" ביררתי, נזכרת במה ששכחתי לגמרי.

"אחת עשרה.. וחצי," השיבה לי ריקי.

"ומה השעה עכשיו?" שאלתי בבהילות.

"הממ.. הייתי עסוקה קצת," השיבה ריקי, "הייתי צריכה להודיע לך קודם, מסתבר שעכשיו רבע לאחת. את בטוחה שהוא לא הגיע? אומרים שהוא בחור דייקן מאוד."

סוף