as still & wild as the water

תכף חופש יאי :)

צריך למצוא מה לעשות חוץ מלהתכונן למתכונות/בגרויות וכל שאר החרא הזה.

הסקתי להטריד אנשים, לא נגמלתי, פשוט נגמרו האנשים.

אני כניראה אסגור את הבלוג. כבר אין לי מה לכתוב וכולם במילא הפסיקו לקרוא פה.

לא השגתי חיים, הכול עדיין משעמם.

נקווה לטוב

אז היום השתחררתי מבצפר והלכתי לרופא, והביאו לי עוד תרופות אז עכשיו אני אהיה מסוממת לגמרי. יאי :)

והפסדתי 4 שעות מתמטיקה. איזה אושר.

ועכשיו אני בבית מטרידה אנשים, ומנסה להחזיר לעצמי את רשימת המספרים שהייתה לי בפלא.

זהו, חוץ מזה הכול משעמם ואני משתעלת כל 2 שניות והריאות מתפוצצות.

אתם מוזמנים לרחם עליי או לצחוק עליי, מה שבא לכם...

אני אעדכן יותר נורמאלי אח"כ

אחרי הכול, יש לי יומיים שלמים להיות בבית ולמצוא תעסוקה...

אז חזרתי מטיול שנתי, וישנתי סוף סוף.

בטיול שנתי היה ממש סבבה ואני יכולה לחפור על שעות, אבל אין טעם...

הכי כיף היה בלילות *התנחלות ומסיבות* והיינו במקומות די יפים, הייתה לי השראה ל2 שירים. [רק לא היה לי נייר ועט לכתוב והזכרון אכזב אותי].

הקטע הכי מבאס זה שאיבדתי תפלאפון שלי, אני יודעת, אני מוכשרת מאוד...

עכשיו נחיה נויראה מה יהיה. והכי אירוני שבדיוק קנו לי דיבורית לפלא כדי שלא תהיה "קרינה" [הורים].

קיצר, נקווה לטוב. שברתי שיא במסן ודיברתי עם מיישו 6-7 שעות רצוף, זה מפחיד. בד:כ יש לי שיחות ארוכות כאלה רק פנים אל פנים... אבל שיהיה

יאללה, היה נחמד, עבר וטוב שנגמר.

ביי אנשים

ושיהיה שבוע טוב